בין שמרנות ערבית לאטימות ציונית: המסע של שמס בבית האח הגדול

הציבור הערבי כועס על בעלה של שמס מרעי אבומוך, המשתתפת הפלסטינית בעונה הנוכחית של האח הגדול, על שאיפשר לאשתו להיכנס לבית הפריצות. שותפיה היהודים לתוכנית לא מסוגלים לדמיין אפילו בחלל מציאות שבה גם לפלסטינים יש מקום. בעמידה הפמיניסטית הזקופה שלה, שמס מאתגרת את אלה ואלה. זה הזמן לתמוך בה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

קשה עם הפלסטינים האלו בכל מקום, אפילו באח הגדול. אני מודה ומתוודה, רמת הידע שלי בתוכנית הריאליטי המדוברת שואפת לאפס, וכשפנו אלי לפני כמה חודשים כדי לעניין אותי בהשתתפות בתוכנית השתעשעתי וצחקתי מעצם הרעיון ההזוי. נציגת המערכת שניסתה לשכנע אותי לבוא לאודישן אמרה לי שאם שאני רוצה להעביר מסר לעם, זוהי הפלטפורמה הכי טובה. אני רוצה להעביר מסר, עניתי לה, "רק תחליטו מה זה העם, ואני אשקול".

הסברתי שהמשתתפים בתוכנית, בעיקר הנשים, עוברים תהליך של החפצה ולמה זה נוגד את האידאולוגיה הפמיניסטית שלי, וקיבלתי בתמורה הסבר לפיו שינו את הקונספט, והפעם תהיה "אחות גדולה". הבנתי מהר שאין סיכוי שהמסר יועבר גם בשיחה טלפון וסירבתי באלגנטיות להצעה. מאז תהיתי מי תהיה האישה הערבייה שתעלה ל"אח הגדול" את אחוזי הצפייה. מי תעז בכל זאת להיכנס למעבדה האנושית המלאכותית הזאת, לכוורת של יהודים ישראלים שמחפשים תהילה אקספרס?

והנה, בערב פתיחת התוכנית נכנסה לבית האח אישה מוסלמית, "עם חיג'אב", כמו שמדגישים בכלי התקשורת: שמס מרעי אבומוך בת ה-30, מטפלת באומנות, נשואה ואמא לשלושה ילדים מבאקה אל גרבייה. זיהיתי על המרקע את האישה שכמה שבועות לפני כן הפגיש בינינו הגורל לשיחה ארוכה על תפקיד הפלסטינים ביחס לפליטים ממלחמת האזרחים בסוריה והקשר שלנו עם ארגוני סיוע ישראלים.

יודעת מה היא רוצה. שמס מרעי אבומוך (צילום מסך מתוך האח הגדול)

"חיג'אב רבתי"

התרשמתי אז מאישה שיודעת מה היא רוצה, רהוטה, שאפתנית ודעתנית, שמודעת למורכבויות של הזהות הפלסטינית בישראל, ומלטשת בעמל רב, כמו רובנו, את הזהות שלה. בין המשפטים והמבטים, בצבצה גם הנאיביות שנובעת ממקום טוב של אמונה עמוקה בבני אדם וביכולתם להקשיב להבין ולהשתנות. ובתרגום חופשי: אישה פמיניסטית.

הכניסה של שמס לבית האח הגדול עוררה סערה ברשתות החברתיות בשפה הערבית. אתרי החדשות סיקרו את האירוע השנוי במחלוקת, והדיון הציבורי שהתעורר עורר ניחוחות של דמוקרטיה פתוחה וחיונית, ועורר בי תקווה.

גם הפטריארכיה הישנה והמאוסה הרימה ראשה בכמה פוסטים ותגובות, כאילו כדי להזכיר לכל הנשים הערביות ולגברים מחפשי הקדמה והשוויון שהמלאכה שלנו עוד ממש רחוקה מלהסתיים. מי שסופג את עיקר הביקורת זה "בעלה" של שמס. איך הגבר הערבי נתן יד לכך שאשתו, כבודו והמוניטין שלו ירמסו ויתלכלכו כך, אמרו לו. אשתך עם גברים חצי ערומים בבית אחד ואתה מבסוט, צווחו הטוקבקיסטים. השבטיים והלאומיים טוענים ששמס מייצגת רק את עצמה. הם הודיעו שהעיר באקה מתנערת ממנה, שאמא שלה בכלל לא מוואדי ערה השמרני והמוסלמי (אפשר לחשוב שלוד היא העיר הגדולה והמודרנית במרכז הארץ), אמרו שהיא מציגה אבדן זהות ושהיא מהווה בושה וחרפה לפלסטינים באשר הם.

הדתיים והשמרנים עוסקים בסוגיית "החיג'אב רבתי". כלומר, איך אישה מתפללת, מסורתית, עם חיג'אב, עוזבת את ביתה וילדיה ומתרועעת לעיני מצלמות עם גברים זרים ונשים בביקיני? המוסלמית הטובה, הם טוענים, לא רק שמה על ראשה משהו, זהו אורח חיים שמחייב "התנהלות אחרת". מדובר על דיון פרשני בפני עצמו באסלאם, ושמס באה דווקא להפריך את הטיעון הזה – שהחיג׳אב מדיר את האישה מהמרחב הציבורי כדי לשמור את הדרה פנימה. אני חושבת שלאוזן היהודית הטיעון מצלצל מוכר מאוד.

הבעל חוסאם שידר אותות מצוקה. למרות שהוא איש פרסום במקצועו, הוא לא צפה את עוצמת התגובות ברשת. הוא מיהר להסביר לכולם, בגילוי דעת מפורט, מה כלול בחוזה עם חברת ההפקה לפיו הפרטיות של שמס תישמר, וכך גם שעות התפילה שלה וכי היא ישנה בנפרד. המשפחה של שמס הודיעה גם כי אם יופר החוזה הם יבקשו להוציא אותה מהתוכנית.

מנגד התפרסמו תגובות רבות ומאמרים מפורטים שמביעים תמיכה בשמס, מצד אלה שתומכים בחופש הבחירה של האישה ומשפחתה. חברים וקולגות סיפרו עליה, גיבו אותה ואמרו שהם סומכים עליה ושהיא עוד תעשה לישראלים בית ספר, המורה הזאת. והיו גם כאלו שלא הבינו את הבאזז סביב האירוע התמוהה, שפחות מוכר בחברה הערבית, ולמדו לראשונה מה זה "האח הגדול". למרות הביקורת החריפה, לשמחתי עד כה הגבולות נשמרים. לא מצאתי בחיפושי ברשת פוסטים שקוראים להתלהמות או לעונש או אלימות.

תגובה ציונית הולמת

האירועים בעזה תפסו את סדר היום, ובעקבותיהם נכנס הרמדאן שהדביק אותנו לשולחנות האוכל ולמסכי הטלוויזיה שמציעים החודש לצמים ברחבי העולם בעולם הערבי והמוסלמי גודש של תשדירי חדשות וסדרות. הדיון הנרגש ברשת סביב ההשתתפות של שמס באח הגדול קצת דעך. בינתיים, היהודים – שהתלהבו מרמת הפלורליסטיות, הסובלנות והדמוקרטיה שלהם לזמן קצר – סימנו וי, יש ערבייה מוסלמית דתייה בבית האח הגדול. המשימה הושלמה.

אבל בימים האחרונים הנרטיב הזה נתקל בקשיים וחבלות דווקא מכיוונים ציוניים. הגיע תורם של היהודים לצאת למחאה נגד שמס. אתמול הגיעה אלי העצומה שקוראת להדיח את שמס מבית האח הגדול בגלל שהיא "מסיתה נגד ראש הממשלה". העצומה שנפתחה לפני מספר ימים כבר השיגה יותר מ-5,000 חתימות, ויוזמיה כותבים כך: "הדיירת הזו תוקפת, מסיתה ומפלגת בנינו בחסות התמימות. שמס מפיצה שקרים בנוגע להיסטוריה של העם שלנו. מבזה את הדת, את המדינה ואת מנהיגיה. אסור לנו לשתוק ולקבל את זה. הגיע הזמן שההפקה תעשה שינוי משמעותי בבית. הגיע הזמן לומר, ניסינו – לא עבד. שמס הביתה".

גם כאשר הם מתבקשים להקים מושבה "ישראלית" חדשה, במשחק, כשיש הזדמנות לשנות דברים, הקבוצה לא רואה את הפלסטינים ואת הנוכחות שלה ובוחרת בדיוק באותו דבר. "אני פלסטינית, הייתי פה ואני נשארת פה, אני לא הולכת לשום מקום", היא אמרה עם דמעות בעיניים.

מה עורר את התגובה הציונית הזאת? מסתבר שהכל החל בפרק ששודר ביום שני האחרון, במשימה האחרונה שקיבלו דיירי האח הגדול – משימת החלל (אכן, מישהו שם כנראה מרחף). הדיירים התבקשו להקים את המושבה הישראלית הראשונה על כוכב צדק (כן, ממש צדק יהיה שם), ואז המציאות המורכבת בישראל הגיחה לה מהארון.

מועצת הבית התכנסה כדי להחליט על אופי וסמלי המושבה החדשה בחלל. לקבוע לאום, המנון, מיהו המנהיג ששמו יונצח בה, מה תהיה הדת הרשמית, מה המאכל הלאומי (בסוף בחרו את הבמבה אחרי שהחומוס והפלאפל לא הוכיחו את שורשיהם הישראליים), ועוד שאלות שהיו אמורות לעורר מחלוקת בין הדיירים.

במהלך הדיונים העלתה שמס סוגיות פוליטיות חשובות. כך למשל בדיון על הדת של הרשמית של המושבה התעקשה המשתתפת הפלסטינית שיופיע גם "הסהר המוסלמי והצלב הנוצרי וה… ה…", היא גמגמה. אחת המשתתפות השלימה בשבילה "מגן דוד", והוסיפה "קשה לך להגיד את זה?" ושמס הסבירה למשתתפים שהם יכולים לבחור לעצמם את הסמל הדתי שמתאים ליהדות, אבל שהמושבה החדשה צריכה לשקף ולתת מקום לכולם.

היה ברור מראש שהמאבק על המנהיג הדגול אבוד, וששמס לא תצליח לשכנע אף אחד מהציונים המאוחדים לבחור יחד איתה ביצחק רבין. הקבוצה בחרה בבן גוריון כמנהיג שיונצח במושבה בחלל, ושמס הסבירה לאחת המשתתפות שגם הבחירה שלה ברבין היא בעצם פשרה, כי ההיסטוריה שלו מלאה מלחמות ודברים איומים שעשה לעם הפלסטיני.

באחד מרגעי המשבר היא קמה ועטפה את עצמה בצעיף עם רקמה פלסטינית, אבל אף אחד לא הבין מה בעצם היא מנסה להגיד. המשתתפת היחידה שרצתה להבין על מה שמס מדברת ופנתה אליה בשאלה קיבלה מיד הסבר כואב על כך המועקה והתחושה הקשה, שגם כאשר הם מתבקשים להקים מושבה "ישראלית" חדשה, במשחק, כשיש הזדמנות לשנות דברים, הקבוצה לא רואה את הפלסטינים ואת הנוכחות שלה ובוחרת בדיוק באותו דבר. "אני פלסטינית, הייתי פה ואני נשארת פה, אני לא הולכת לשום מקום", היא אמרה עם דמעות בעיניים.

הצעירה היהודייה התאמצה להזדהות עם שמס ולהקל עליה, אבל כל מה שהיא הצליחה לנפק זו אמירה שטחית על כך שכולם "באים עם רקע ואמונות מהבית, אין מה לעשות", ושהיא לא מבינה בפוליטיקה ולכן רצתה להבין באופן אישי מה מפריע לשמס. לרגע חלף בי כעס ממשי על שמס הנאיבית, שמאמינה שהיא יכולה להזיז הרים של ציונות שרובצים על תודעתם של המשתתפים בתוכנית. אבל למה אני כועסת? הרי רוב הפלסטינים שאני מכירה, כולל אותי, עדיין מנסים לרפא בדרכים שונות את היהודים מעצמם ולא ממש בהצלחה.

הציפייה שמישהו מתוך חבורת בוגרי מערכת שטיפת המוח מבית משרד החינוך והצבא יצליח לעמוד בוויכוח כזה מול פלסטינית אינטליגנטית כמו שמס, עם כל כך הרבה שנות הכשרה וניסיון כפלסטינית בחברה הישראלית, היא ציפייה לא ריאלית. אחרי שני המשפטים הצפויים על השואה, וקצת "רוצים לזרוק אותנו לים", הטיעונים החזקים והמנומקים בקנה של הישראלי הממוצע אוזלים.

וכשהטיעונים אוזלים, כמו שאני מכירה את הישראלי המצוי, המבוהל והמבולבל, לצערי בקרוב לא תישאר לו ברירה מלבד להכניס את שמס למסע שאין ממנו חזרה. מכאן העליהום עלול רק להתעצם והדרך מובילה להשמצות לדה-לגיטימציה ולהסתה שהרבה פלסטינים, וגם פעילים פוליטיים ושמאלנים, כבר זכו לספוג לפניה. הרי מספיק משפט אחד שלא נעים לאוזן הציונית, מספיק שמעון פרס אחד שלא תשתף בלוויה שלו – וכבר תוכתרי כאנטישמית שצריך לצלוב.

לכן, בדיוק עכשיו אנחנו צריכים לתמוך בשמס. לשים בצד את הדיונים על כך שכן או לא היתה צריכה להשתתף באח הגדול ולתמוך בה. כן, שמאלנים יהודים ופלסטינים יקרים, אני מתכוונת אליכם, צריך עכשיו לרדת אל העם, ללכלך ידיים ולקחת חלק בתעשיית הריאליטי הזאת לזמן קצר, למטרות טובות, ושאלוהים יסלח לי. ועוד יותר חשוב שהחברות הפמיניסטיות שלי ימחלו לי על העמדה הזו. החלטתי לסתום את האף ולעמוד לצד שמס. האשה מבאקה שהעזה לאתגר באומץ רב הרבה פלסטינים וערבים בעולם, שהיא אפילו לא מודעת לקיומם עדיין, ומנסה לשרוד בידוד עם חבורה של ישראלים-יהודים.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אלימות משטרתית נגד מפגינים חרדים. הפגנת הפלג הירושלמי בבני ברק. 10 בדצמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אלימות משטרתית נגד מפגינים חרדים. הפגנת הפלג הירושלמי בבני ברק. 10 בדצמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

צפו: שוטר תופס באלימות במפשעה של מפגין חרדי

בתיעוד מהפגנת "הפלג הירושלמי" נגד מעצר עריק, נראה שוטר תופס בכוונה במפשעה של מפגין שהוא מנסה לעצור. בסרטון נוסף נראית חבורת שוטרים רכובים על אופנועים נוסעת לעבר המפגינים במהירות כדי לפזר אותם מהכביש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf