בישראל מותר להחרים הכל, חוץ מאת הכיבוש

אחרי שבית המשפט הגבוה לצדק אישר את חוק הנכבה, חוק ועדות הקבלה וחוק החרם, הגיע הזמן להיפרד מהמיתוס של "בג"צ השמאלני".

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לפני כמה חודשים קרא שר החוץ אביגדור ליברמן להחרים בתי עסק של אזרחים ערבים. אמירות מהסוג הזה – גזענות בוטה שפוסלת חמישת מאזרחי המדינה, ללא קשר למעשיהם, דעותיהם או שיוכם המפלגתי – מצויות בלב המיינסטרים הישראלי. ליברמן הוא שותף ראוי ורצוי בעיני מפלגת העבודה או יש עתיד. לעומת זאת, הקריאה להחרים את מי שמרוויח מהכיבוש מצויה מחוץ לחוק. זו השורה התחתונה של פסיקת בג"צ היום, שאישרה את חוק החרם (למעט הסעיף הנוגע לפיצויים ללא הוכחת נזק).

פסק הדין של בית המשפט הוא מעשה מפואר של התפתלות וגלגולי עיניים, הנמשך לאורך יותר ממאתיים עמודים. חרם, קובע בית המשפט, הוא סוג של אפליה אסורה. אחד השופטים אפילו נוקט בביטוי האורווליאני "טרור פוליטי". לא פחות. אבל במציאות, חרם הוא מעשה נפוץ מאוד. יש מי שמחרימים חנויות שמוכרות פרוות, יש מי שמחרימים את מי שמגישים אוכל לא כשר, יש מי שמחרימים את תורכיה בגלל המשט, ועוד ועוד. כל החרמות האלו מתבצעות בגלוי וללא הפרעה, ויש ארגונים, אישים ומפלגות שמקדמים אותם בפומבי. וזה בלי שנכנסנו לחרמות הגזעניים באמת, כמו אלו של ליברמן, שגם נגדם לא עושים שום דבר. לעומת זאת, החרם על ההתנחלויות אסור. בקיצור, בישראל היום מותר להחרים כל דבר ואדם, חוץ מאת הכיבוש.

על פי השופט מלצר, החרם, ובמיוחד החרם האקדמי, "משתיק את השיח". כלומר, דווקא החרם הוא שפוגע בדמוקרטיה או בחופש הביטוי. בעולם המופשט של שופטי בית המשפט, הכיבוש הינו סוגיה אינטלקטואלית, שהדיון עליה מתקיים באופן רציונלי בספירה הציבורית. השופט מלצר שוכח שהמאבק בכיבוש הינו מלחמה כנגד משטר השולל את זכויותיהם של מיליוני בני אדם ומראש אינו מאפשר להם לקחת חלק במשחק הפוליטי. אם לפלסטינים הייתה זכות הצבעה והשתתפות בפוליטיקה, הם ותומכיהם לא היו נזקקים לחרם.

ביום הזה צריך לומר זאת במפורש: לישראל אין זכות להחליט "באופן דמוקרטי" לשלול את זכויותיהם של מיליוני בני אדם. לפלסטינים ולישראלים יש זכות להתנגד להחלטה הזו. החרם הוא אמצעי לא אלים, ולכן נמצא בקוטב של הכלים הלגיטימיים והראויים ביותר, וזה לא מקרה שההיסטוריה של מאבקי זכויות האזרח מלאה בשימוש בחרמות. זה לא משנה אם בית המשפט בוחר לפסול את חוק החרם כי הוא מפחד להתעסק עם הכנסת או כי הוא פשוט נסחף ימינה. העובדה היא שבג"צ בוחר לאסור פעולה פוליטית מקובלת בכל העולם, כדי לקיים את הכיבוש.

פסק הדין האומלל הזה צריך לסיים אחת ולתמיד את המיתוס של "בג"צ השמאלני". בית המשפט הגבוה לצדק אישר בשנים האחרונות את חוק הנכבה, את חוק ועדות הקבלה – שמאפשר לדחות אנשים בגלל מוצאם מיישובים המוקמים על אדמת מדינה – וכעת גם את חוק החרם. היו בדרך עוד פסיקות מטרידות, שלא זכו לשום תשומת לב ציבורית, כמו דחיית העתירה כנגד המחצבות הישראליות בגדה המערבית, שמנצלות את המשאבים המועטים שעומדים לרשות הפלסטינים ומהוות גם הן הפרה של הדין הבינלאומי.

בראייה היסטורית ברור שבג"צ לא ניסה למנוע אף אחד מהצעדים שנקטה ישראל כלפי הפלסטינים: לא את ההתנחלויות, לא את הפקעת האדמות, לא את העינויים, לא את החיסולים, לא את הקמת הגדר. הוא רק קבע כמה כללים והגבלות: איך להתנחל, איך להפקיע, מתי לענות, את מי לחסל. בית המשפט אינו מכשיר למלחמה בכיבוש, אלא להסדרה של הכיבוש. תפקידו לבצע את ההתאמות הנדרשות בין הכיבוש לבין מערכת החוק הישראלית.

כעת, לוקח בג"צ חלק בתפנית הרעילה שעוברת על מדינת ישראל – האימוץ ההדרגתי של שיח לאומני-יהודי, שמאמין בהפרדה, בשליטה בכח באוכלוסיה הפלסטינית (משני עברי הקו הירוק), ושמטיל איסורים שנוגעים לסמלים או לדיבורים: האיסור לדבר על הנכבה, האיסור לקדם את רעיון מדינת כל אזרחיה, האיסור להטיל חרם. רעיונות לא פופולריים הופכים ללא לגיטימיים ולבסוף ללא חוקיים – והכל בתמיכת בית המשפט.

כמו בנבואות האימה של לייבוביץ', הכיבוש מרעיל ומשחית מוסד אחרי מוסד בישראל. האקדמיה מעבירה קורסים בתעמולה ומסננת תכנים "אנטי ישראלים", התקשורת לוקה בצנזורה עצמית כשזה מגיע לפלסטינים, ובית המשפט העליון מפליג למחוזות שאף דמוקרטיה מערבית לא מבקרת בהם. ישראל הולכת ומשנה את חוקי המשחק הפנימיים שלה, והכל כדי להמשיך ולקיים את השליטה בפלסטינים.

רק אנחנו משלמים את המחיר הזה. ליתר העולם זה לא משנה. אפילו לא לפלסטינים. הם לא מחכים לאישור בג"צ. תנועת החרם לא נולדה בישראל, וסביר להניח שפסק הדין הזה רק ייתן לה תנופה. אבל בקרבנו, הישראלים, מתחולל משהו גדול, ואם לשפוט לפי האופן שבו הימין מפרש את תוצאות הבחירות האחרונות, נראה שאנחנו רק בתחילת הדרך.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> ירו לנער בגב ויואשמו ב"פזיזות": עדיין סומכים על צבא שחוקר את עצמו?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
בניגוד לקמפיין של נתניהו, מצע החינוך של כחול לבן משקף עמדה שמרנית וימנית. הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

בניגוד לקמפיין של נתניהו, מצע החינוך של כחול לבן משקף עמדה שמרנית וימנית. הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

הסירוב לעודה הוכיח: כחול לבן היא חלק מהדה-לגיטימיציה לערבים

סוללת הגנרלים והעיתונאי של כחול לבן מדקלמים כי הרשימה לא תוכל לשבת בקואליציה עם מי ש"לא מכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי". אלא שהטיעון הזה לא מחזיק מים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf