במערכת הבחירות לא מדברים על כיבוש ואי-שוויון. זה לא מקרי

אם הבחירות היו עוסקות בנושאים המהותיים, היינו מדברים על הסכסוך עם הפלסטינים ועל העוני. הם גם קשורים זה בזה. אבל עיסוק בנושאים האלה מנוגד לאידיאולוגיה של נתניהו. וגם גנץ ולפיד בורחים מהם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אילו מסעי בחירות היו עוסקים בסוגיות של מדיניות, הייתה מערכת הבחירות הנוכחית מתמקדת בשתי סוגיות מרכזיות: הסכסוך המתמשך עם הפלסטינים והפיתוח הלא מאוזן של המשק הישראלי, המלוּוה ברמות גבוהות של עוני ואי שוויון. סוגיית הפיתוח הלא מאוזן נעדרת כמעט לחלוטין; הסוגיה הישראלית-פלסטינית נוכחת – אך בצורה של הפיל שבחדר.

ראש הממשלה נתניהו אינו מציע מוצא מהסכסוך. תחת זאת הוא נשען על דימויו כ"מר ביטחון", המנהיג היחיד שיודע איך להתמודד עם הפלסטינים, זה שמצליח לכפות שקט בגדה המערבית ובו בזמן מונע את הקמתה של מדינה פלסטינית.

"הפיל שבחדר" מגולם במפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר שאך זה נוצרה, "כחול לבן", שבראשה עומדים רמטכ"לים לשעבר – לא אחד, לא שניים אלא שלושה. כל השלושה נזהרים מאוד שלא לומר דבר על האופן שבדעתם לפרוץ את המבוי הסתום בסוגיה הפלסטינית. הם אף לא נדרשים לעשות זאת, שהרי הם עצמם הם פניה של המדיניות הישראלית ארוכת השנים ביחס לפלסטינים. אילו התפתו להציג דרך מוצא, היה הדבר מקל על נתניהו להוקיעם כשמאלנים, וראש הממשלה הרי מצטיין ביכולתו להציג "שמאל" כמילה נרדפת ל"סכנה לישראל".

אשר על כן מציגים שלושת הגנרלים את עצמם כ"מרכז" ומובילים קו שאינו שונה מזה של הימין: לא למדינה פלסטינית ולא לחלוקת ירושלים. לא זו בלבד, הם אף מדגישים כי אם ינצחו בבחירות ותוטל עליהם המשימה של הרכבת הקואליציה, הם ידירו ממנה את המפלגות המייצגות את האזרחים הפלסטינים, שכיום מונות 13 חברי כנסת.

ומה באשר לפיתוח הכלכלי הלא מאוזן? גם כאן, הדיון החסר מסייע לטשטש קרבה אידיאולוגית חוצת המפלגות. ישנה "אומת הסטארט-אפ", זו שהפוליטיקאים אוהבים להתהדר בה, זו שחללית שלה עושה בימים אלה את דרכה לירח, זו שמארחת יותר מ-300 מרכזי מחקר ופיתוח זרים, זו שמצטיינת בתעשיית נשק משגשגת ומוטת-ייצוא. וישנה מדינת ישראל "הרגילה", זו הממוקמת גבוה במדדי האי-שוויון של ה-OECD ומחזיקה בשיעור עוני מן הגבוהים במערב.

"אומת ההייטק" נוגעת רק ל-10 אחוז מהישראלים. השאר נשארים בחוץ. נתניהו בביקור באינטל (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

"אומת ההייטק" נוגעת רק ל-10 אחוז מהישראלים. השאר נשארים בחוץ. נתניהו בביקור באינטל (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

"אומת הסטארט-אפ" הוא מונח מטעה. שכן מדובר ב"אומה" המעסיקה לא יותר מכ-10% מכוח העבודה – בדרך כלל צעירות וצעירים בעלי השכלה גבוהה, מתגוררים בתל-אביב ובסביבתה ונהנים ממשכורות הממקמות אותם בעשירון העליון. רוב הישראלים אינם חלק מאותה "אומה". אי לכך מקומם נפקד מדיוני הבחירות.

מי בנעדרים? הפלסטינים אזרחי ישראל, ציבור המהווה כעשרים אחוז מהאוכלוסייה, שכמחציתו מצויה מתחת לקו העוני. הם מעולם לא היו שותפים לפרויקטים ממלכתיים של פיתוח כלכלי. ככלל הם מצביעים למפלגות הערביות – ואלה מודרות מאז ומעולם מעמדות שלטון וכוח.

עוד נעדרים מהדיון – החרדים, כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, ששיעורי העוני בקרבם לא שונים בהרבה מאלה של הפלסטינים אזרחי ישראל. הם מצביעים עבור המפלגות החרדיות – שמוטרדות פחות בענייני מדיניות ופיתוח.

נעדרים גם רבים מהמזרחים תושבי הפריפריה, שם הכלכלה עדיין מתבססת על תעשייה מסורתית. במשך כשלושה דורות הם נחשבים ל"בייס" של הליכוד – מחאה נגד מפלגת העבודה ששלטה כשהוריהם הגיעו ארצה, שוכנו באזורי הספר והפכו לעובדי צווארון כחול.

הפיתוח הכלכלי איננו מאוזן מפני שהכסף הגדול הולך למרכז ולא לפריפריה – גם לא לפריפריה שבמרכז הארץ. הפיתוח אינו מאוזן משום שמזה יותר משלושה עשורים מונחית מדיניות הפיתוח הישראלית על ידי תפיסות ניאו-ליברליות. תפיסות אלה הוקצנו במיוחד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, כאשר הממשלה אימצה, הרבה לפני המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008, מדיניות של צנע תקציבי – ריסון תקציבי, גירעון נמוך, חוב נמוך – שפוגעת בנכונות המדינה להשקיע בפיתוח אוניברסלי ושוויוני.

וזה מחזיר אותנו לסוגיה הפלסטינית. מדיניות הצנע שישראל כפתה על עצמה מרצון נבעה במידה רבה מהעלויות הגבוהות של הכיבוש: האינתיפאדה השנייה, למשל, הולידה את המשבר הכלכלי הארוך ביותר שישראל ידעה. העימותים האלימים התכופים מאיימים על תדמיתה של ישראל כמדינה בעלת כלכלה יציבה – תדמית חיונית לשמירה על חזות "אומת הסטארט-אפ", וחשוב מזה – על דירוג האשראי הבינלאומי שלה. הבחירה במדיניות הצנע הפיסקלית נועדה להקרין יציבות כלכלית על רקע אי-יציבות צבאית ומדינית.

כדי להתמודד עם פיתוח כלכלי בלתי מאוזן יש צורך בהתערבות ממשלתית משמעותית. התערבות ממשלתית משמעותית מצריכה תקציבים גדולים יותר. תקציבים גדולים יותר משמעם פתרון מדיני מול הפלסטינים שיאפשר לקצץ בתקציבי הביטחון, או הגדלת הכנסות המדינה ממיסים, שיכולה להגיע רק מביצי הזהב שמטילה תרנגולת ההיי-טק, כלומר העשירון העליון. ואלה בדיוק הישראלים שהרוויחו במשך שנים ממדיניות המיסוי הנמוך של נתניהו וכעת עשויים להעדיף את מתחריו מ"כחול-לבן". זו סיבה טובה שלא לדבר על תכניות פיתוח. הסיבה הנוספת, כמובן, היא שנתניהו יודע מה להגיד על העלאת מיסים: זה "שמאלני" ושמאל הרי מסוכן למדינה.

שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי, מרכז אדוה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"אנחנו הקורבן המיידי". חיילים בעיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בעיסאוויה לא צריכים את הדיכאון שלנו – אלא פתרון מיידי בשטח

מדוע ישראל סימנה דווקא את עיסאוויה כיעד להתעמרות שיטתית ושרירותית? תושבים אומרים כי הסיבה היא שתהליך הישראליזציה שעובר על שכונות אחרות בירושלים פחות מורגש בה. והתוצאה של דיכוי הפלסטיניות היא מצוקה נפשית של שכבת גיל שלמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf