חדשות רעות: זינוק במספר אישורי הבנייה שנותנת ישראל לפלסטינים

בימים כתיקונם המדינה מונעת מפלסטינים אישורי בנייה והורסת את בתיהם כשהם בונים ללא היתר. בשנה האחרונה חלה עלייה משמעותית במספר ההיתרים, אבל גם היא מבשרת על עוד הריסות

א א א

כותב אורח: אלון כהן-ליפשיץ

כאשר אדם מבקש לבנות בית, עליו לעמוד בהוראות החוק. לכל פעולה בקרקע או במבנה נדרשת הגשה של בקשה להיתר על פי תכנית מתאר מפורטת מאושרת. בפועל, בכל מקום במרחב השליטה של ישראל ניתן למצוא עבירות בנייה. מרביתן, כ-800 אלף במספר, נמצאות בתחום תכניות מאושרות (בנייה ללא היתר או בניגוד לתוכנית), אך כמובן שעיקר האכיפה מתבצע מחוץ לתחום התכניות המאושרות.

כדי להצביע על הזהות הלאומית של מרבית אלה הבונים מחוץ לתחום תכניות מאושרות ראוי להתייחס למשפט אחד מדו"ח ועדת אור, שפורסם בעקבות אירועי אוקטובר 2000. בדו"ח צוין כי "ב-50 השנים הראשונות למדינה גדלה האוכלוסייה הערבית פי שבעה לערך, אולם השטח המאפשר בנייה למגורים ביישובים הערביים נותר כמעט ללא שינוי".

עבירות בנייה מבוצעות גם על ידי חלק מהדמויות המקדמות אכיפה ודורשות בנייה לפי חוק. כך למשל שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, היה מעורב בבנייה לא חוקית והשתלטות על קרקע ציבורית בישובו עמיקם. מנכ"ל תנועת רגבים, יהודה אליהו, גר בגדה המערבית במאחז חרשה בבית שנבנה ללא היתר, בעוד שתנועתו מקדמת עתירות כנגד מבנים לא חוקיים של פלסטיניים באשר הם. גם ראש היחידה לאכיפת בנייה, עו"ד אבי כהן, מתגורר בגדה המערבית, במאחז פלגי מים, הנמצא לא רחוק מההתנחלות עלי, וביתו קיבל צו הריסה כמו כל המבנים במאחז.

> שב"כ עיכב שלושה פעילים פלסטינים בדרך להלוויה באום אל-חיראן

"בסוף נמאס לי ובניתי, כמו שכולם עשו". עאמר מחלוף על הריסות ביתו בקלנסווה (קרן מנור/אקטיבסטילס)

"בסוף נמאס לי ובניתי, כמו שכולם עשו". עאמר מחלוף על הריסות ביתו בקלנסווה (קרן מנור/אקטיבסטילס)

אבל לא רק אנשים פרטיים בונים בניגוד לחוק; גם המדינה עצמה על זרועותיה מבצעת בנייה ללא היתרים בהיקפים גדולים במספר מקומות. כך למשל בסמוך מאד לביתו של עו"ד כהן, בהתנחלות עלי, בה אין עדיין תכנית בתוקף, בנתה המדינה מבני ציבור, שכונות מגורים ופיתחה תשתיות. כל זה ללא היתרים כחוק.

פריחת המאחזים בשטח C בגדה המערבית, הנמצא תחת שליטה ישראלית מלאה, נמצאת ביחס ישיר למספר ההריסות של מבנים פלסטיניים. מאז הסכם אוסלו קרוב ל-20 אלף מבנים של פלסטינים קיבלו צווי הריסה ואלפי מבנים נהרסו. על פי סוכנות האו"ם לעניינים הומניטריים שנת 2016 הייתה הרסנית במיוחד, יותר מכל השנים שקדמו לה: בשנה אחת נהרסו כ-1,100 מבנים. כשלושה מבנים בכל יום. שנת 2017 מבשרת על שיאים חדשים, כאשר בשלושת השבועות הראשונים שלה נהרסו כ-100 מבנים של פלסטיניים בשטח C של הגדה המערבית.

על פי המנהל האזרחי המספרים הרשמיים נמוכים יותר, שכן ההתייחסות אינה למספר מבנים אלא למימוש של מספר צווי הריסה. אך למעשה צו הריסה אחד יכול להכיל לעיתים חמישה מבנים ואף יותר.

הסיבות הרשמיות והמוצהרות להריסות בכל מקום הן כי המבנים נבנו ללא היתר כחוק. לפיכך ראוי לבחון את מדיניות ההיתרים וכן את מספר ההיתרים שניתנים לפלסטינים בשטח C.

37 היתרי בניה בשישה חודשים

לאחרונה התקבלה בעמותת "במקום" תשובת המנהל האזרחי לבקשת חופש מידע הנוגעת למספר צווי הריסה, הריסות והיתרים הן אצל פלסטינים והן אצל ישראלים בשטח C בשנים 2014, 2015 ומחצית 2016. בין כל הנתונים הופיע נתון לא שגרתי המראה כי במחצית הראשונה של שנת 2016 ישנו שינוי דרמטי במספר הבקשות להיתרים שאושרו עבור פלסטינים: 37 בקשות להיתר אושרו בששה חודשים.

זהו שוני מהותי לעומת השנים הקודמות: ב-2014 אושרו 9 בקשות מתוך 440 בקשות שהוגשו ובשנת 2015 אושרו 7 בקשות בלבד מתוך 385 בקשות שהוגשו. אך בטרם נדון במספר המדהים של 37 בקשות להיתר שאושרו עבור פלסטינים רק במחצית הראשונה של 2016, נישיר מבט אל היסטוריית מדיניות ההיתרים עבור פלסטינים בגדה המערבית.

> טראמפ שובר את הכלים, האופוזיציה מרימה דגל לבן

ילדה יושבת על מה שנותר מהמבנה ששימש אותה כבית ונתרם במימון האיחוד האירופי. הכפר פאסאיל, בקעת הירדן, 10 בפברואר 2016. באותו יום ביצע המנהל האזרחי הריסות בארבעה מוקדים בבקעת הירדן. שבע משפחות איבדו את בתיהן ושישה מבנים לחיות נהרסו. 71 בני אדם נותרו ללא קורת גג לראשם. צינורות שסיפקו מים לכ-300 בני אדם ניזוקו. (אורן זיו/אקטיבסטילס).

ילדה יושבת על מה שנותר מהמבנה ששימש אותה כבית ונתרם במימון האיחוד האירופי. הכפר פאסאיל, בקעת הירדן, 10 בפברואר 2016. (אורן זיו/אקטיבסטילס).

כך למשל בשנת 1972 הוגשו על ידי פלסטינים באיזור הכפרי כ-2,199 בקשות להיתר למבני מגורים. מתוכן אושרו 2,134 בקשות שהן 97% מכלל הבקשות שהוגשו. בשנת 1988, כאשר הליכוד כבר מעל לעשור בשלטון והאינטרסים של ישראל בגדה המערבית הולכים וגדלים יחד עם צמיחת מפעל ההתנחלויות, אחוז מספר הבקשות להיתר שאושרו יורד באופן דרמטי ל-32% בלבד (532 בקשות אושרו מתוך 1,682 בקשות שהוגשו).

וכך בשנים שלאחר הסכם הביניים, הסכם אוסלו ב', כאשר ישראל מתייחסת לשטח C כשטח בו היא מנסה למנוע ככל יכולתה פיתוח פלסטיני, אחוז מספר הבקשות להיתר שאושרו יורד באופן משמעותי. באופן ממוצע אחוז הבקשות להיתר שאושרו עומד על פחות מחמישה אחוזים ממספר הבקשות שהוגשו.

המדינה מחלקת לעצמה היתרי בניה לא חוקיים

נחזור לשנת 2016, 37 היתרים בששה חודשים.

זה בהחלט נתון מרשים המבשר שינוי של ממש. האמנם? נדמה שלא. המנהל האזרחי אינו מוכן לספק מידע מפורט עבור ההיתרים, אך השערה מבוססת לתעלומת שינוי המדיניות מגיעה מכיוון בלתי צפוי ומעניין. בחודש ינואר 2016 התקיים דיון של ועדת המשנה לתכנון ורישוי במינהל האזרחי בנוגע ל-35 בקשות להיתר עבור פלסטינים. ההיתרים לא הוגשו על ידי פלסטינים אלא על ידי לשכת התכנון במנהל האזרחי. מדובר על בקשות להיתר מכוחה של תכנית (מס' 1627/6) שהמנהל האזרחי הכין בעצמו ואף אישר אותה כבר לפני יותר מעשור.

השכונה המפוארת הזו שבה המדינה מבקשת אישורי בנייה לפלסטינים נקראת אל-ג'בל מערב, והיא סמוכה לכפר הבדואי אל-ג'בל, שהוקם על ידי ישראל בשנת 1996 עבור בני שבט הג'אהלין, אשר הועברו בכפייה ממרחב מחייתם זה עשרות שנים כדי לאפשר את הרחבתה של ההתנחלות מעלה אדומים. גם "שכונה" חדשה זו יועדה עבור בדואים בני שבט הג'אהלין הנמצאים בשטח C, ממזרח לירושלים ובסמוך להתנחלות מעלה אדומים, וחלקם אף בתחום תכנית E1 השנויה במחלוקת.

זו אינה הפעם הראשונה שבני שבט הג'אהלין הועברו ממקומם: רובם גרו בנגב וגורשו משם לאחר שנת 1948 ועל אדמותיהם הוקמו ישובים ישראלים. כך בשנת 1996 הועברו בכפייה שוב 150 משפחות ושוכנו בסמוך מאוד לאתר פינוי הפסולת של ירושלים. כיום ישראל שואפת "לנקות" את שטח C מעשרות אלפי הבדואים הנמצאים בו ולרכזם במספר אתרים מצומצם במגרשים קטנים ובניגוד לאורח חייהם.

בנייה פלסטינית לטובת פינוי פלסטינים מאזור ההתנחלות. איש משבט הג'האלין רועה למרגלות מעלה אדומים (יניב נדב / פלאש90)

בנייה פלסטינית לטובת פינוי פלסטינים מאזור ההתנחלות. איש משבט הג'האלין רועה למרגלות מעלה אדומים (יניב נדב / פלאש90)

תכנית אל-ג'בל מערב נמצאת מעבר לדרך הראשית ברצועת קרקע צרה בין הדרך לבין שטח B. כל היוזמות של המנהל האזרחי להעברה של פלסטינים, ובמיוחד קהילות רועים, נמצאות בצמוד לשטחי A ו-B. היוזמה מרחיבה במקצת את שטח הבינוי של הכפר אל-ג'בל וכל שטחה – הכולל דרכים, שטחי ציבור ושטחי מגורים – הוא כ-55 דונם. לתוך השטח הזה מבקשת המדינה לדחוס כ-70 משפחות.

מבט מעמיק על הדיון בבקשות להיתר ובמסמכי התכניות מגלה תמונה מופרכת למדי, שחושפת את מערכת התכנון הישראלית במנהל האזרחי במערומיה. ראשית, על פי תכנית המתאר המפורטת של אל ג'בל מערב (1627/6) ניתן להקים יחידה אחת בכל מגרש, בעוד שהבקשות להיתר שהגיש המנהל עצמו הן בניגוד לחוק – עבור שתי יחידות. כך שלמעשה כל ההיתרים שאושרו באותו דיון מכוחה של תכנית זו אינם חוקיים. שנית, הדיון מגלה כי ארבעה מגרשים בתכנית, שהמנהל האזרחי בעצמו הכין, קטנים מדי ואינם יכולים לעמוד בהוראות של התכניות, כך שאי אפשר לממש בהם את הבנייה.

ראוי להבין שהמאמצים העילאיים האלה של המנהל האזרחי עבור פלסטיניים – מאמצים הכרוכים בהכנת תכנית, הגשת בקשות להיתר ואף פיתוח השטח וחיבורו לתשתיות – נעוצים באינטרס ישראלי מובהק לפנות קהילות בדואיות ממרחב מעלה אדומים. העניין של ישראל לפנות את כל הקהילות האלה, שחלקן אף נמצאות בתחומה של תכנית 1E, הוא לא רק בפיתוח האיזור עבור ההתנחלויות אלא גם בסגירת שטח נרחב על ידי הקמת גדר ההפרדה ויצירת סיפוח דה-פקטו של מעלה אדומים, כפר אדומים וגרורותיהן תוך סגירת מרחב עצום של כ-60 אלף דונם.

אלון כהן-ליפשיץ הוא אדריכל בעמותת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון"

> אומץ ודעות קדומות: "לא פה, לא שם" הוא סרט לבוגרים בלבד

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

מול הציר הימני החדש צריך להציב חזית פרוגרסיבית בינלאומית

מארה"ב ועד למזרח התיכון, מדובר במגמה: תנועות המונהגות על ידי דמגוגים שמנצלים פחדים, דעות קדומות ומצוקות, צוברות כוח. הסנטור ברני סנדרס קורא להקמת תנועה בינלאומית שתציע סדר עולמי חדש ותתנגד לכוחות שמנסים להפריד בינינו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf