newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ברק כהן נגד מירי רגב: יש מצבים שבהם פערי הכוח הם הפוכים

למרות מבני הכוח הנפוצים יש מקרים בהם נשים חזקות מגברים, מזרחים חזקים מאשכנזים, וערבים מיהודים. השרה רגב לא רגילה לאזרחים שמתעקשים על זכותם לתקוף באופן לא־אלים את בעלת השררה. ואת זה עשה ברק כהן

מאת:

כותב אורח: יוסי לוס

הסרטון שפרסם עורך הדין והפעיל החברתי ברק כהן, בו הוא מתעמת ברחוב עם השרה מירי רגב, ממשיך לחולל דיונים סוערים ברשת. אחת הטענות הרווחות שנשמעו בביקורת על כהן נגעה בפן המגדרי של סיטואציית המפגש, קרי גבר המפגין תוקפנות בוטה כלפי אישה במרחב הציבורי.

הטענה הזו הזכירה לי את הסרט "שבע היפיפיות" (Seven Beauties) של הבמאית השוויצרית-איטלקייה לינה וֶרְטְמוּלֶר. בסרט מסופר על עבריין צעצוע איטלקי, גבר נאה, פומפוזי ונפוח שכל הנשים בעיירה שלו הרוסות עליו. יש לו שבע אחיות שעובדות ללא הרף בתפירה בעוד הוא מסתובב לו בבטלה מוחלטת לבד מטיפוח האגו הנפוח שלו. הוא מגלה שאחת מאחיותיו עובדת במועדון חשפנות ואץ רץ להציל את כבוד משפחתו. היא מאוהבת בסרסור בעל המועדון השקרן ומסרבת להפסיק. לבסוף, הוא רוצח את בעל המועדון ומסתבך כהוגן. נכנס לכלא שממנו הוא יוצא במהלך מלחמת העולם השנייה בתמורה ליציאתו לשדה הקרב. שם הוא נופל בשבי הגרמנים ומגיע למחנה ריכוז. זה היה בשלב שבו איטליה לחמה נגד גרמניה וצבאה היה מדולדל עוד יותר מאי פעם ולכן היו מוכנים לשחרר רוצחים מהכלא כדי שילכו להילחם. כבר לא נשארו די חיילים.

מתוך הסרט "שבע היפהפיות":

בכל מקרה, שם הגיבור, הרוצח בעצמו כאמור, נחשף לזוועות של מחנות הריכוז והוא מוכה בתדהמה. הוא מחליט לנסות להפעיל את קסמו על מפקדת המחנה הגרמנייה כדי להינצל. הוא משוכנע שכמו שכל נשות העיירה שלו באיטליה היו מוקסמות ומאוהבות בו והוא יכול היה לעשות בהן כרצונו, כך גם הוא יצליח לגרום לה להתאהב בו. מכאן הסרט הופך להזוי לגמרי. עובר זמן עד שהיא מבינה זאת בכלל כי זה, איך לומר, קצת מוזר. היא משועשעת מהרעיון שהוא ישכב אתה ומזמינה אותו לחדרה. הוא מנסה אבל לא מצליח ומנסה להצדיק זאת בכך שהוא רעב וחלש. אז היא נותנת לו אוכל. הוא אוכל ומנסה שוב. היא שוכבת שם ומתבוננת בו בחוסר עניין ובגועל. הסרט נגמר בכך שהוא נשאר בחיים וחוזר לעיירה כבוי ומושפל.

בעיני, הסרט הוא קודם כל ולפני הכל מגדרי, ומה שוֶרְטְמוּלֶר ביקשה לומר לדעתי הוא שיש מקרים בהם כדי להחזיר גברים לפרופורציות הממשיות שלהם צריך מלחמת עולם ומחנות ריכוז. שום דבר פחות מזה לא יספיק כדי להקטין את האגו הגברי המנופח. אבל בהקשר של הסרטון ברק כהן/מירי רגב צריך לזכור כי למרות המבנים הרווחים והנפוצים יותר יש מצבים, הרבה פחות שכיחים, שבהם נשים חזקות מגברים, ומזרחים חזקים מאשכנזים, וערבים חזקים מיהודים. אז ברק כהן אינו אסיר במחנה ריכוז ומירי רגב היא לא מפקדת מחנה ריכוז ולא שום דבר שמתקרב לזה. מה שמקביל הוא רק העובדה שבשני המקרים האישה היא באופן מובהק רבת כוח לאין שיעור יותר מהגבר.

בסיטואציה שבסרטון כהן מסרב לקבל את הכוח העצום שבדרך כלל יש לרגב כשרה בממשלה עליו כאזרח ומתעקש בכוח על זכותו כאזרח לתקוף באופן חוקי ולא־אלים את בעלת השררה. הוא מפעיל עליה כוח (ולא אלימות) עד שהיא מאבדת את העשתונות כי בהיותה חזקה ובטוחה היא לא רגילה למפגני כוח כאלה ובחולשתה הלא מוכרת לה היא נוקטת באלימות נגדו ושולחת את ידה ודוחפת את המצלמה. כידוע, אלימות היא המפלט של החזקים ברגעי חולשתם

להכיר בכך שיש מצבים כאלה גם היא הכרה במורכבות, ולא רק לראות את ההיבטים השונים שיש בכל סיטואציה – מגדרי, כלכלי, מעמדי, אתני, לאומי, דתי וכולי. קרי לראות שבסיכומו של דבר, יש מצבים שבהם פערי הכוח הם הפוכים באופן מובהק. לא להסכים להכריע אפילו במצבים ברורים כאלה מי החזק ומי החלש אינה מורכבות אלא קיבעון. ואני כאן לא מתייחס למניפולטורים הימניים שכל עיסוקם הוא בהצגת השמאל כאלים רק כדי לטשטש את ההבדל בינו לבין הימין האלים.

יוסי לוס הוא אבא, ד״ר לאנתרופולוגיה, מורה, עורך לשעבר ב״העוקץ״, מתרגם, פעיל פוליטי-חברתי ועוד.

> ללמד על השואה בבית ספר ערבי-יהודי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf