בשביל להוריד את רמת הפשיעה בחברה הערבית צריך אמון במשטרה

האלימות הגואה בחברה הערבית פוגעת קודם כל בחברה עצמה ומסכלת כל אפשרות של פיתוח כלכלי אמיתי, על אף ההשקעה הממשלתית. שורש הבעיה נעוץ בתפקיד הכפול של המשטרה, שמחד אמונה על שלומם של האזרחים הערבים ובמקביל פועלת מולם כגוף בטחוני

א א א

כותבים אורחים: תאבת אבו ראס ואמנון בארי-סוליציאנו

מקרב קרבנות מעשי הרצח בישראל, חלקם של האזרחים הערבים עומד על 60% בקרוב, כלומר פי 3 (!) משיעורם באוכלוסייה. השנה לבדה קיפחו את חייהם 70 אזרחים ואלפים רבים ניזוקו בגוף וברכוש.

האלימות בחברה הערבית, המגיעה לממדים של מגפה חברתית, מקיפה כמעט את כל תחומי הפשיעה: הלוואות בשוק האפור; דמי חסות, סחר בנשק ובסמים, אלימות  במשפחה ורצח נשים, סכסוכי שכנים, יריבויות בין משפחות ונקמות דם, אלימות נגד נבחרי ציבור, תגרות רחוב וונדליזם, נהיגה פרועה ועוד.

שלושה גורמים עיקריים אחראים למצב שנוצר: עוני הוא הראשון שבהם. הישובים הערבים מצויים בתחתית המדרג הסוציו-אקונומי והם סובלים מאבטלה גבוהה, מערכות חינוך ורווחה חלשות, תשתיות רעועות, מרכזים קהילתיים מעטים, היעדר של מתקני ספורט, גני משחקים ואפשרויות העשרה ובילוי. בקיצור: כר פורה לחוסר מעש, ונדליזם ואלימות רחוב. הגורם השני הוא היחלשות הסמכות המשפחתית-מסורתית בחברה המצויה בתהליכי מודרניזציה בהם הצעירים שואבים השראה מיוטיוב ופייסבוק. הגורם השלישי והמשמעותי ביותר הוא היעדר משטרה, כולל גם מערים מרכזיות בהן אין כלל תחנות.  אם וכאשר מגיעים לשם שוטרים, הם עוסקים במבצעים ממוקדים ולא מפגינים נוכחות רצופה במרחב הציבורי.

"שיטור החסר" החריף כלפי הערבים נעוץ בכפל התפקידים הבלתי אפשרי של המשטרה כלפיהם, כאשר מחד היא אמונה על שלומם אבל באותה עת היא פועלת מולם כגוף בטחוני. הכפילות הזו, שמונעת מהמשטרה להיות שירותית כלפי הציבור הערבי, מונעת מאותו ציבור לתת בה אמון ולשתף עמה פעולה. כך הפכו היישובים הערבים למערב פרוע ואלים, ללא סמכות, חוק ובטחון אישי.

> הטרור התעסוקתי של הימין נגד הערבים אזרחי ישראל

כאשר האזרחים הערבים יאמינו שהמשטרה שמה את ההגנה על ביטחונם וחייהם בראש סדר העדיפויות שלה, הם יתנו יד לביעור הפשיעה והאלימות מקרבם. מפגין מול שוטרים באום אל-פחם, אוקטובר 2010 (נתי שוחט/פלאש90)

נטל ההוכחה הוא על המשטרה

בדצמבר 2015 החליטה הממשלה על הקצאה חסרת תקדים של כ-10 מיליארד שקלים, על פני 5 שנים, לפיתוח כלכלי של היישובים הערבים ולראשונה נוצר סיכוי אמתי לשינוי מציאות בישובים הערבים. אלא שבמציאות, אין סיכוי למצות את הפוטנציאל הגלום בתכנית הזו כל עוד רמות הפשיעה,  האלימות ותחושת הביטחון נמצאת בשפל. זאת כיוון שאלימות ופשיעה הן מתכון בדוק להברחת משקיעים, יזמים, קונים ובליינים.

סקר עמדות שערכה קרן אברהם לפני חודשים אחדים מצא כי למעלה מחמישים אחוזים מבין האזרחים הערבים חיים בתחושה של סכנה ברורה ומיידית ביישוב בו הם מתגוררים וכי באין אחראים לחוק ולסדר, הם מופקרים לגורלם. ביישובים אחדים מגיעה תחושת חוסר הביטחון לשיעורים של יותר מ-80%.

פגיעתה הקשה של הפשיעה בכלכלה ידועה ומוכחת. דו"ח של המשרד לביטחון פנים משנת 2013 אומד את נזקי הפשיעה בישראל בכ-16.3 מיליארד שקלים בשנה. הדו"ח מצביע על נזקים ישירים הכוללים הוצאות ביטוח, נזק לרכוש, שירותים רפואיים וכיו"ב. הנזקים העקיפים כוללים ירידה באטרקטיביות והגדלת הסיכון לעסקים, ירידה בתפוקת העובדים, ירידה בכוח צרכני ועוד.

הממשלה, שמבינה את הצורך להעלות את תחושת הביטחון ביישובים הערבים, קבלה לפני שנה החלטה להקים 10 תחנות משטרה חדשות ועיבוי תחנות קיימות ביישובים ערבים וכן לגיוס מאות שוטרים, בהם ערבים, שיוצבו ביישובים הערבים. כל זה בסיוע מנהלת חדשה שהוקמה במשטרה, בפיקודו של הניצב הערבי ג'מאל חכרוש.

הקצאת המשאבים לשיטור ביישובים הערבים חשובה, אולם אין בה די: המשטרה לא תוכל להילחם בפשיעה ולספק ביטחון לתושבי היישובים הערביים אם לא ישתפו עמה פעולה. אלא שלאחר שנים של חוסר מענה מצד המשטרה לאלימות הפנימית בקרב הערבים, של אצבע קלה על ההדק, של יחס מפלה, גזעני ומבזה, לא מדובר במשימה פשוטה.

עיקר נטל ההוכחה מונח על כתפי המשטרה. עליה לאמץ גישה שירותית, של 'שיטור מיטיב' למען הציבור ולא שיטור מוטה ביטחון התופס את הציבור כאויב. עליה לפענח רציחות ופשעים, לנקות את הרחובות מנשק, להיענות במהירות לקריאות ותלונות, לספק הגנה על חייו ורכושו של האזרח הערבי ולעשות זאת בנחישות ובהוגנות.

האזרחים הערבים, כאשר יאמינו שהמשטרה שמה את ההגנה על ביטחונם וחייהם בראש סדר העדיפויות שלה, יתנו יד לביעור הפשיעה והאלימות מקרבם. אין להם משטרה אחרת וגם הם יודעים, טוב מכולם, ששגשוג כלכלי וחברתי לא יגיע אלא אם כן יושגו חוק וסדר.

ד"ר תאבת אבו ראס ואמנון בארי-סוליציאנו הם מנהליה השותפים של עמותת "יוזמות קרן אברהם" המפעילה את מיזם 'קהילות בטוחות' להגדלת הביטחון האישי ביישובים הערבים, בין שאר פעולותיה לקידום שוויון וחיים משותפים בין יהודים וערבים בישראל.

> הכיבוש מרשה לירות בפלסטינים אבל לא לגנוב מהם תפוחים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
כללי המשחק השתנו. נטלי פורטמן (הדס פרוש / פלאש90)

כללי המשחק השתנו. נטלי פורטמן (הדס פרוש / פלאש90)

מי נעלב מנטלי פורטמן?

בפורומי הימין היא הפכה ברגע מ"גאווה ישראלית" לאנטישמית. השמאל הציוני נושם לרווחה שהיא לא תומכת בתנועת החרם. יהדות ארה"ב כבר לא בכיס של ישראל. שלוש הערות בעקבות נטלי פורטמן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf