בשביל מה צריך צנזורה, אם התקשורת בוחרת לשתוק

התקשורת הישראלית מתחה את גבולות הצנזורה כדי לפרסם פרטים על תקיפת הכור בסוריה. למעט עיתונאים בודדים, רובה מעלימה את הפרות זכויות האדם בשטחים. העיקר לא להרגיז את הקונצנזוס

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: איתי מק

בשבועיים האחרונים חגגה התקשורת הישראלית את החלטת הצנזורה הצבאית לחשוף פרטים מסוימים על התקיפה הישראלית של הכור הגרעיני בסוריה. במשתה התקשורתי השתתפו בעיקר גברים יהודים – עיתונאים, אנשי צבא, פוליטיקאים ושילובים שונים של הנ"ל. מאז תקיפת הכור, בספטמבר 2007, היו מרביתם מעורבים בסדיקת חומת הצנזורה הצבאית עד לשבירתה הסופית, למשל באמצעות הדלפת פרטים לתקשורת הזרה או באמצעות טפטוף מידע בתקשורת הישראלית, תוך כדי מתיחה עיקשת ומתמדת של גבולות הצנזורה.

הנסיון לעקוף את הצנזורה בעניין הכור הסורי עומד בסתירה חריפה לטיפול התקשורתי במידע על הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטינים. בעניין זה איננו רואים מאבק דומה של התקשורת הישראלית, למרות שהמערכת הצבאית אינה דורשת עמימות באשר להגדרת מהותה של הפעילות הישראלית ב-51 השנים האחרונות בגדה המערבית וברצועת עזה. הצנזורה העצמית המובהקת שנוקטת התקשורת הישראלית נובעת, בין היתר, מן החשש לחרוג מהקונצנזוס בציבור הישראלי-יהודי ולשלם על כך מחיר כלכלי. החשש הזה צבוע משום שמדובר בקונצנזוס שהתקשורת עצמה תורמת לעיצובו.

> צעדת השיבה – תחילתו של שינוי באסטרטגיה הפלסטינית

הצבא יורה גז מדמיע לעבר המפגינים בגבול רצועת עזה. צעדת השיבה, 30 במרץ 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הצבא יורה גז מדמיע לעבר המפגינים בגבול רצועת עזה. צעדת השיבה, 30 במרץ 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כאשר המציאות בשטחים הכבושים מצליחה לזלוג לדיווחי התקשורת הממוסדת, היא מנוסחת בדרך כלל בהתאם להודעות דובר צה"ל או מוגדרת כאירוע חריג ואקראי המנוגד לרוח צה"ל – אירוע שאינו מערער על האקסיומה שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. בשנים האחרונות התמקד הדיון התקשורתי הדל בעיקר בשלושה היבטים של הכיבוש. ראשית, בשאלת כדאיותו של הכיבוש לציבור הישראלי-יהודי מבחינה כלכלית, מדינית או פוליטית, כאילו שהכיבוש הוא עוד מוצר בערוץ הקניות. ההיבט השני הוא חשיפת "הפרצוף האמיתי" של הפלסטינים, וההיבט השלישי – שאלת המימון הזר של ארגוני זכויות האדם.

אמנם ישנם איים בודדים בים הקונצנזוס, אך בעוד שעיתונאים ועיתונאיות בודדים יכולים להציג רק חתיכות מהפאזל, האחריות להצגת התמונה השלמה של הכיבוש הישראלי מוטלת על העורכים הראשיים, המו"לים והמנכ"לים של גופי התקשורת הישראלית – רובם גברים יהודים.

מה מסתירה התקשורת

נניח שמחר בבוקר תוקם ועדת חקירה בין-לאומית, בהסכמת מדינת ישראל והרשות הפלסטינית. הוועדה תבחן, בהתאם לסטנדרטים המקובלים, את מילוי חובותיהם של שני הצדדים במהלך 51 השנים האחרונות לפי הדין הבין-לאומי, ותפעל להעמיד לדין את האחראים לפשעים. מסקנותיה, ככל הנראה, לא תהיינה שונות מאוד ממסקנותיה של ועדת האמת והפיוס בדרום אפריקה, שחקרה את תקופת משטר האפרטהייד, או ממסקנותיה של ועדת האו"ם, שחקרה את השנים האחרונות של מלחמת האזרחים בסרי לנקה.

קרוב לוודאי שהוועדה תפסוק שאף על פי ששני הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני הפרו את הדין הבין-לאומי, מדינת ישראל היא האחראית למרבית ההפרות. הארגונים הפלסטינים ביצעו פשעי מלחמה כלפי אזרחי מדינת ישראל, כגון ירי רקטות על אזורי מגורים ופיגועי תופת נגד אזרחים, והפרות חמורות של זכויות אדם כלפי האזרחים הפלסטינים עצמם, חלקן בתיאום עם כוחות הביטחון הישראליים. מדינת ישראל ביצעה הפרות חמורות של זכויות אדם ופשעי מלחמה, כגון הריסת בתים, תקיפת מטרות אזרחיות וירי על מפגינים. יכול מאוד להיות שהוועדה תקבע גם שמדינת ישראל ביצעה פשעים נגד האנושות, כגון כליאה המונית של פלסטינים וביצוע עינויים נרחבים ושיטתיים של עצורים פלסטינים.

> היינו אמורים לזהות את ה"מסית מרכזי" בין המפגינים ולירות לו ברגלים

הריסות הבית הבוקר בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. 13.09.2017 (צילום: קבוצת פרי ג'רוזלם)

הריסות הבית בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. 13.09.2017 (צילום: קבוצת פרי ג'רוזלם)

התקשורת  נמנעת מלדווח לציבור שלמדינת ישראל אין יכולת ממשית להפסיק את ההתנגדות הפלסטינית האלימה והלא-אלימה, ולכן ישראל תמשיך ככל הנראה לבצע פשעי מלחמה והפרות חמורות של זכויות אדם כדי לשמור על ה"סטטוס קוו" הקביל בעיניה. יש להניח שלא קיימת אפילו משפחה פלסטינית אחת בגדה המערבית וברצועת עזה שרכושה לא נפגע או הופקע, ושאין בה מישהו שהיה עצור, או שנפגע בגוף או בנפש, או שהושפל בידי כוחות הביטחון הישראלים.

למרות עליונותה הצבאית המוחלטת של ישראל, שכוחותיה מצוידים בטכנולוגיות דיכוי ומעקב מן המתקדמות בעולם, ב-51 השנים האחרונות היא לא הצליחה לגרום לפלסטינים להסכים לכיבוש ולקבל את נוכחות הצבא הישראלי, המנהל את חייהם. העם הפלסטיני לא ויתר על שאיפתו לעצמאות וגם לא יוותר עליה בעתיד הנראה לעין.

התקשורת הישראלית מסתירה מהציבור הישראלי גם שראשי המדינה, חיילי צה"ל ומג"ב ואנשי השב"כ עלולים למצוא את עצמם בעתיד תחת חקירה בין-לאומית ואף לעמוד לדין בבית משפט בין-לאומי, מאחר שחלק מן הפשעים המתבצעים באוכלוסייה הפלסטינית מזה 51 שנים הם מסוג הפשעים שאין עליהם התיישנות. למרות שמעשי כוחות הביטחון הישראלים בגדה המערבית וברצועת עזה מתועדים שנים רבות ללא הפסקה, למשל בהחלטות ובדוחות האו"ם, התקשורת הישראלית משתפת פעולה עם מצג השווא של הממשלה, כאילו אין מדובר בסיכון משפטי ממשי אלא רק בשיגיונותיהם של גורמים אנטי-ישראלים ואנטישמיים.

לא לעולם חוסן

עד כה, בזכות ההגנה הפוליטית שישראל קיבלה מארה"ב, הדיון בפשעיה ובמשמעותם המשפטית מוגבל מאוד. ישראל מצליחה, בסיועה של ארה"ב, לנטרל  כל משמעות אופרטיבית לדוחות ולהחלטות של האו"ם בעניינה, אך המסמכים הללו אינם מתכלים והם ממתינים לשעה של רצון פוליטי.

יש לזכור שהיו בעבר משטרים אחרים שזכו לחסינות מתמשכת מוושינגטון, ולאחר שהחסינות התפוגגה, גילו האחראים לפשעים שהם חשופים לסיכון של חקירות והעמדה לדין פלילי במדינותיהם או במדינות אחרות, כולל בארה"ב עצמה. כך קרה, למשל, למנואל נורייגה (שליט פנמה), לפרדיננד מרקוס (שליט הפיליפינים), לאוגוסטו פינושה (שליט צ'ילה), לחוסני מובארק (שליט מצרים) ולראשי מערכת הביטחון ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. במשך שנים ארוכות לא דמיינו המשטרים הללו שארה"ב תזנח אי פעם את הברית שכוננה עמם.

> הימין צריך את נתניהו חלש ובכיין

חיילים עוצרים נער פלסטיני בחברון בהפגנה בעקבות הכרזת טראמפ על ירושלים (ויסאם השלמון / פלאש90)

חיילים עוצרים נער פלסטיני בחברון בהפגנה בעקבות הכרזת טראמפ על ירושלים (ויסאם השלמון / פלאש90)

יחסיה של ארה"ב עם ישראל אמנם עמוקים מיחסיה עם המשטרים שהוזכרו לעיל, אבל גם להם לא מובטחת חסינות. מתכונתו הנוכחית של הקשר בין שתי המדינות החלה רק בתחילת שנות השבעים ואין כל ערובה שיימשך לעד. במהלך שנות כהונתו של אובמה הביעה ממשלת נתניהו חרדה שארה"ב עומדת על סף שינוי היסטורי באופי היחסים בין המדינות. אף אם ממשלת נתניהו הנוכחית לא תודה בכך בפומבי, יש להניח שהיא חרדה גם כיום מכך שממשל טראמפ מערער על בריתות ותיקות אחרות, כמו למשל הבריתות עם דרום קוריאה ויפן.

החלטת מועצת הביטחון מס' 2334, שהתקבלה רגע לפני השבעת טראמפ וריעננה את אי-החוקיות של כיבוש הגדה המערבית ומזרח ירושלים, והתמיכה העולמית הקלושה שקיבלו לאחרונה ארה"ב וישראל בעניין העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, מדברות בעד עצמן: כל מסעות נתניהו ברחבי העולם וכל מכירות הנשק הישראלי לא סייעו למדינת ישראל לרכוש תמיכה מסיבית בפורומים הבין-לאומיים. על אף הציפיות של ממשלת נתניהו והפרסומים בדף הפייסבוק האישי שלו, הקהילה הבין-לאומית אינה מרפה מהנושא הפלסטיני, והעם הפלסטיני ממשיך לזכות בתמיכה עולמית נרחבת, גם בתוך ארה"ב.

כדי לחשוף בפני הציבור הישראלי את המציאות של שמירת "הסטטוס קוו" במשך 51 שנים בגדה המערבית וברצועת עזה באמצעות ביצוע פשעים לפי החוק הבין-לאומי, התקשורת הישראלית איננה נדרשת לסכן עיתונאים או לשלוח אותם לאיזורי קונפליקט רחוקים. היא גם לא זקוקה לאוצר תיעודי כגון "מסמכי הפנטגון", שחשפו את האמת על מלחמת וייטנאם. התקשורת הישראלית צריכה אך ורק להפנים את תפקידה במדינה דמוקרטית וליישמו.

דו"ח ועדת האמת והפיוס של דרום אפריקה מכיל פרק שלם על התקשורת המקומית. הוועדה הסיקה שפרט למספר עיתונאים, התקשורת המיינסטרימית נכשלה בדיווח על הפרות זכויות האדם ובכך סייעה להישרדות משטר האפרטהייד ולהתמשכותו. הדו"ח ביקר גם את הקשרים ההדוקים של התקשורת עם גורמי הביטחון ומפלגת השלטון בדרום אפריקה, ואת ההזדהות של העיתונאים והתקשורת עם המשטר שם. כדאי מאוד לכל גוף תקשורת ישראלי ולכל עיתונאי ועיתונאית לקרוא את הפרק הזה בדו"ח הדרום אפריקאי ולהסיק את המסקנות המתבקשות.

איתי מק הוא פעיל ועורך-דין לזכויות אדם, הפועל להגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי.

> פרות קדושות: איך צמחונות יכולה לשמש מכשיר לדיכוי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"מפלגה יהודית-ערבית היא הכרח". המנצחים בליל בפריימריז במרצ (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"מפלגה יהודית-ערבית היא הכרח". המנצחים בליל בפריימריז במרצ (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

בכירים במרצ קוראים להפוך את המפלגה ליהודית-ערבית

"הפורום לשותפות יהודית-ערבית", שבו חברים בכירים במפלגה, מציע שמרצ תיצור איחוד פרלמנטרי בכנסת הנוכחית עם חד"ש-תע"ל, ובמקביל תפעל למינוי יו"רים משותפים למפלגה, יהודי וערבי. "העתיד של השמאל הוא חיבור יהודי-ערבי, אחרת אין לנו סיכוי", אומרים שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf