בשדרות מריחים ורואים: עזה זה כאן, והיא לא תיעלם

כמי שנולד וגדל באשקלון, הזיכרון של עזה עוד חי. היא נמצאת במרחק נגיעת יד. כמה כוח שישראל תפעיל, היא לא תצליח לנצח את הייאוש. חמישה דברים שרואים  חמישה קילומטרים מעזה, ולא רואים מרחוב עזה בירושלים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אנחנו מפסידים: אין ספק שהעזתים מפסידים. מה שלא רואים הקברניטים שלנו, זה שגם אנחנו מפסידים. מפסידים את הדור שגדל כאן תחת אש מתמשכת וטראומות. מפסידים את השגשוג האדיר שיכול להתרחש בנגב המערבי. מפסידים כל כך הרבה אנרגיות. יש לנו אשליה שההשקעה הכספית הגדולה, והיא קיימת (חייבים לומר לזכותה של  ממשלת ישראל), יכולה למחוק את ההפסדים הללו. היא לא. צריך לגור כאן כדי להבין את זה. העזתים מפסידים יותר, אבל גם אנחנו מפסידים.

עזה זה כאן: כאשר שורפים זבל בעזה, ישובים ישראלים חוטפים את העשן המחניק. הביוב הלא-מטופל בעזה מגיע לנחל שקמה ומזהם את הסביבה. הוא גם מגיע לחופי זיקים ואשקלון, וגורם מדי פעם לסגירתם. מומחי בריאות ציבורית צופים מגיפות אזוריות שיתפשטו בקרוב בעקבות המצב הקשה בעזה. חמאס ארגון נפשע, ורע גם לבני עמו, אבל מה שהניע אלפי אנשים אל הגדר, תוך סכנת חיים ודאית, זה היאוש. וזה לא ייגמר. בהתחלה צחקנו על "הצינורות המעופפים", אחר כך התמודדנו עם רקטות בכל צורה. התמודדנו עם מנהרות ועם חדירות מהים. ונתמודד, כנראה, גם עם עפיפוני התבערה. אבל גם אם נעצום עיניים בכוח, עזה לא תעלם.

ישראלים משקיפים על עשן עולה מעזה. מגבעת קובי בשדרות רואים שזה מרחב אחד (צילום: הדס פרוש/פלש90)

ישראלים משקיפים על עשן עולה מעזה. מגבעת קובי בשדרות רואים שזה מרחב אחד (צילום: הדס פרוש/פלש90)

הפתרון מונח על השולחן: הוא תמיד היה. 17 שנות מלחמה, מאז נחיתת הקסאם הראשון בשדרות, יכולות להגיע לקיצן רק בהסדר. נקרא לו הודנה, הפסקת אש או הסכם מדיני. ישראל צריכה לסייע בשיקום תשתיות, מתן היתרי עבודה לעזתים, הכנסת סחורות חופשית יותר ונמל ימי מפוקח. חמאס צריך להתחייב לנצור את האש לשנים קדימה ולאלתר. פירוז מלא לא יהיה, אבל אולי כן פירוק מוצבים וחלק מהיכולות. ובישורת האחרונה גם תהיה החלפת שבויים והחזרת הגופות הישראליות. זה פחות או יותר מה שהציע חמאס, רק לאחרונה. החדשנות והיצירתיות שלנו במלחמה צריכות לפנות דרך ליצירתיות מדינית, ולשיתוף פעולה עם מצרים, האיחוד האירופאי, ארה"ב, ואפילו תורכיה, על מנת להגיע לאותו סיכום.

כח צבאי הוא הכלי הכי חלש בארסנל: אין שאלה מי חזק יותר במרחב. הכח הצבאי שלנו גדול פי מיליון מכוחו של החמאס. חמאס לא מסוגל לנצח את צה"ל, ואפילו לא למנוע את כיבוש הרצועה (במחיר כבד), אם זה מה שישראל תחליט. אבל, כוח צבאי הוא דבר מוגבל. הוא לא פותר בעיות של חוסר חשמל ומים ואבטלה. הוא לא מנצח את הייאוש ואת השאיפה לחירות. ההיבריס שמביא אתו הכוח הצבאי מכניס את ישראל לקוראלֶס, שבו הוא הפתרון היחידי. ועל מה שלא יענה הכוח, יענה עוד יותר כוח. 17 שנות מלחמה הן הוכחה שזה לא עובד. מה כן עובד? תמרונים דיפלומטיים. חיבור מחודש של הרשות הפלסטינית. השקעה כלכלית. יש אלף דרכים אחרות. הגיע הזמן ללכת בהן.

המרחב משותף: כשעומדים על גבעת קובי, בקצה המערבי של שדרות, כשלושה קילומטרים מעזה, אפשר לראות את זה הכי ברור. עזה זה כאן. ולא מדובר באזור חיץ מלחמתי. הבתים של עזה במרחק נגיעה ממש. כמי שנולד ב-1976 וגדל באשקלון, הזיכרון של עזה עדיין חי. מהילדות, עד האינתיפדה הראשונה. ואחר כך בגוש קטיף של טרום אוסלו. עשרות אלפי העזתים שיצאו לעבוד אצלנו מדי בוקר. ואלפי הישראלים שהגיעו לשווקים, לבתי הקפה ולחוף העזתי. נכון, היו שם יחסי כוח. אני לא מתגעגע לזה. אבל היתה ועודנה תלות הדדית. עדיין לשדרותים ולישראלים רבים באזור יש קשרים אמיתיים ועמוקים בעזה. עד 2006 אלפי עזתים יצאו לעבוד באזור. הזיכרון החי הזה יכול להפוך לחזון של שלום, עם קשרי גומלין משמעותיים.

אבי דבוש הוא חבר מנהיגות תנועת הפריפריות וחבר הנהלת מרצ

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"מפלגה יהודית-ערבית היא הכרח". המנצחים בליל בפריימריז במרצ (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"מפלגה יהודית-ערבית היא הכרח". המנצחים בליל בפריימריז במרצ (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

בכירים במרצ קוראים להפוך את המפלגה ליהודית-ערבית

"הפורום לשותפות יהודית-ערבית", שבו חברים בכירים במפלגה, מציע שמרצ תיצור איחוד פרלמנטרי בכנסת הנוכחית עם חד"ש-תע"ל, ובמקביל תפעל למינוי יו"רים משותפים למפלגה, יהודי וערבי. "העתיד של השמאל הוא חיבור יהודי-ערבי, אחרת אין לנו סיכוי", אומרים שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf