בשני בערב בירושלים, המאבק נגד הממשלה עלה מדרגה

ההפגנה אמש (שני) בירושלים, שהתקיימה כחלק מ"שבוע הזעם" נגד הממשלה, התחילה בצורה רגועה. עשרות אלפי מפגינים התכנסו מול הכנסת בקריאה לבחירות עכשיו, והאזינו בשקט לנאומים. יעקב גודו, שבנו תום נרצח בכיסופים ב-7 באוקטובר, ושמפגין כבר חודשים במאהל מול הכנסת, אמר ל"שיחה מקומית" שהוא "מעודד ממספר האנשים". לדבריו, "רק מצור בירושלים וסגירת המדינה יפילו את הממשלה".

זמן קצר אחרי שהסתיימו הנאומים, התקווה שהביע קיבלה ביטוי ממשי בשטח. אלפים צעדו לעבר מעון ראש הממשלה ברחוב עזה, ובהם גם קבוצה שהפגינה באופן מפורש נגד המלחמה. הצעדה, שבה השתתפו צעירים רבים, התקיימה באישור, אך מאות מפגינים עברו ללא קושי את אחד המחסומים המשטרתיים, שבו עמדו שני שוטרים בלבד, והתמקמו בפינת הרחובות עזה ומטודלה.

כשהמפגינים ניסו לעבור מחסום נוסף לכיוון מעון ראש הממשלה, המשטרה הסתערה עליהם עם פרשים, ובהמשך גם הפעילה מכת"זית. המפגינים מצידם הבעירו מדורות, וחסמו את רחוב עזה באזור הברים והמסעדות בעזרת בלוקים, עציצים ופחים. מראות כאלה לא נראו בירושלים כבר זמן רב.

במהלך הלילה התקשתה המשטרה לפנות את המוחים אף שהפעילה כוח רב, שכלל גם אלימות כלפי מפגינים. שלושה מפגינים נפצעו מפגיעה בכינון ישיר של מכת"זית – בהם מפגין מבוגר, ששבר את הירך לאחר שזרם המים הטיח אותו לקרקע כשעמד על המדרכה, ורופאה שנפגעה בעינה. השוטרים גם דחפו בכוח מפגינים והפילו אותם לקרקע. באחד התיעודים נראים שוטרים מושכים בשיער של מפגין.

מפגין פונה לבית החולים לאחר שספג פגיעה ישירה ממכת"זית

צילום ודיווח: אורן זיו pic.twitter.com/uunWjtULjg

— שיחה מקומית (@mekomit) June 17, 2024

לקראת השעה 11 בלילה, שוטרים בלבוש אזרחי שעטו לתוך הקהל ועצרו את נעם דן, בת דוד של הדס קלדרון, אמם של ארז וסהר שנחטפו יחד עם אביהם עופר, שעדיין מוחזק בשבי. בעבר הלא רחוק, למשפחות חטופים היתה חסינות מסוימת – אם לא מאלימות משטרתית, אז לפחות ממעצר. כל זה נשבר לאחרונה, ונראה שההסתה הממשלתית נגד משפחות החטופים הגיעה גם למשטרה. המחאה הסתיימה רק אחרי חצות, כשהמשטרה דחפה את המפגינים עד כיכר פריז.

ההפגנה אמש, שהיתה המחאה העוצמתית ביותר שנראתה בירושלים מאז תחילת המלחמה, נתנה זריקת עידוד לרבים מהמוחים, שמתוסכלים מכך שהמאבק למען עסקה ולהפלת הממשלה לא מתרומם. אמנם מדי שבוע יוצאים עשרות אלפי אנשים לרחובות, אלפים חוסמים כבישים ומוכנים לעמוד מול אלימות משטרתית, ומאות משתתפים בפעולות ישירות שכוללות חסימת צירים מרכזיים, אבל התחושה הכללית היא שגם הממשלה וגם הציבור הרחב אדישים לשני הנושאים.

התחושה הזאת מקבלת תוקף ממשי לנוכח העובדה שכאשר עמדה עסקה על השולחן לפני כמה שבועות, המחאה לא הצליחה להטות את הכף וליצור לחץ מסיבי לאישורה, בניגוד למה שקרה בנובמבר.

למרות ההבנה במרכז-שמאל – כפי שגם התבטאה בדברים שאמרו בני גנץ וגדי איזנקוט לאחר פרישתם מהממשלה – כי נתניהו משתמש במלחמה כדי לשרוד פוליטית, חלקים רבים בציבור מתקשים לצאת למחות. זה קשור אולי לעובדה שישראל עדיין נמצאת רשמית במלחמה, אף שברחוב לא כל כך מרגישים אותה, לייאוש כללי או לחוסר יכולת לדמיין את היום שאחרי נתניהו, שעדיין נאחז בכיסא למרות מחדלי 7 באוקטובר.

אך כמו בימי בלפור וההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, יש שני דברים שגורמים לאנשים לצאת בהמוניהם לרחוב: אלימות משטרתית והסתה מצד הממשלה. משטרת ישראל סיפקה את חלקה אמש בנדיבות, לאחר שהפעילה כוח ברוטלי. הבוקר גם הקואליציה לא נותרה חייבת, כשח"כ ניסים ואטורי כינה את המפגינים "זרוע של חמאס".

ספק אם זה לבדו יצליח להחזיר את ההפגנות לעוצמה של לפני 7 באוקטובר, אבל כפי שניתן לשמוע בנאומים בתל אביב ובמחאה של משפחות החטופים, יותר ויותר אנשים מצטרפים מדי שבוע לקריאה לעצירה מוחלטת של המלחמה כחלק מעסקה – מה שיביא להפלת הממשלה אם תתממש. כפי שהגדיר זאת גודו בתחילת הערב אתמול, "אני מאמין שזה יזעזע אנשים מסוימים בקואליציה, שלא יוכלו לחיות עם המצב שההפגנות ייצרו".

מפגין שעמד מול המכת"זית וחטף זרמי מים ומכות מהמשטרה, ישב בסוף ההפגנה מותש ברחוב עזה. לדבריו, דרושה אסקלציה נוספת בהפגנות, אבל אנשים רבים עדיין "מפחדים". זו אולי המשימה הגדולה שעומדת בפני המוחים – לשבור את מחסום הפחד של הציבור, כפי שנעשה במחאה נגד ההפיכה, ולגרום לשבוע הזעם להפוך לקבוע, מה שייצור לחץ שהממשלה לא תוכל לעמוד בו.