עץ חג המולד בג'בל אל-באבא מוגן יותר מהתושבים שמקשטים אותו

לפני כחודש קיבלו תושבי הקהילה הבדואית הסמוכה להתנחלות מעלה אדומים "צו תיחום" המורה להם להתפנות מהמקום בתוך ימים. סביר להניח שמחכה להם גורל דומה לזה של קהילות בדואיות אחרות שגורשו מהאזור: הרס אורח החיים המסורתי, סכסוכים עם בעלי הקרקע הפלסטינים, ותנאים תברואתיים קשים בסמוך למזבלה אליה ישראל מבקשת להעבירם

א א א

הכרזתו של הנשיא טראמפ על ההכרה בירושלים כבירת ישראל עוררה בקרב ישראלים ופלסטינים לא מעטים את החרדה מפני רעידת האדמה שתטלטל את האזור בעוצמה כזו או אחרת, בתגובה. ירושלמים מכירים היטב את הפחד השקט הזה, את המבטים החשדניים ברכבת הקלה, את המספר המופרך של הניידות והשוטרים ברחובות, את תגבור המאבטחים בכל תחנת אוטובוס. עיר בכוננות נצחית, שהאימה מפני הלהבות שיבעירו בה פירומנים רחוקים הופכת את שגרתה היומיומית לגהינום של חשדנות ושל פחד.

האמת היא שבזמן שאנחנו ממתינים בחשש לקטסטרופה הגדלה שתגיע, היא קורמת עור וגידים מסביב על בסיס יומיומי. לא רחוק מגבולותיה של הבירה "המאוחדת", קהילות פלסטיניות בכל שטחי C, המהווים כשישים אחוזים מכלל שטח הגדה המערבית, מאויימות בגירוש והריסות כחלק מהמדיניות הישראלית להנדסת המרחב הדמוגרפית לטובת "היהודית והדמוקרטית". קהילות שלמות, מחירבת סוסיא בדרום הר חברון ועד ח'אן אל-אחמר באזור מעלה אדומים, נתונות תחת איום מפורש של גירוש. העובדה שהעברה כפויה של אוכלוסייה ילידית בשטח כבוש היא פשע מלחמה לא מפריעה לישראל להמשיך במדיניות הטיהור האתני של המרחב. פשעי מלחמה כבר מזמן קטנים עלינו. כשהיא לא מגרשת אקטיבית, המדינה עומדת מהצד ומאפשרת למתנחלים יד חופשית להתעמר ברועי צאן פלסטינים ולהטיל עליהם אימה בכל פעם שהם יוצאים למרעה, אולי מתוך תקווה שבסופו של דבר הם יתייאשו ויעזבו את השטח מרצונם. ישראל לא רוצה פלסטינים באזור הזה, והיא לא בוחלת באמצעים כדי להבהיר את זה לתושבים.

> תושבי ג'בל אל באבא הפגינו נגד צו המורה להם להתפנות מבתיהם

ישראל, פשוטו כמשמעו, לוקחת את הבדואים באזור הזה וזורקת אותם לפח. ג'בל אל באבא (צילום: אורלי נוי)

לזרוק אנשים לפח, פשוטו כמשמעו

עכשיו זה תורה של קהילת הבדואים בג'בל אל באבא. כמו רבות מהקהילות הבדואיות בנות שבט הג'אהלין, גם הם נעקרו בתחילת שנות החמישים מאזור תל ערד שבנגב לגדה המערבית. העקורים ערכו הסכמי חכירה עם בעלי קרקעות פלסטינים באזור שבו הוקמה לימים ההתנחלות מעלה אדומים, על אדמות של הכפרים הפלסטיניים הסמוכים אשר הופקעו לטובת ההתנחלות. ג'בל אל באבא ממוקמת בתוך מה שמכונה שטח E1, האזור החוצץ בין מעלה אדומים לבין ירושלים ואשר על פי התוכניות הישראליות אמור להוות רצף טריטוריאלי בנוי יהדי כדי לחבר את ההתנחלות לבירה. במשך שנים רבות היוותה התוכנית הזו סדין אדום בעיני הממשל האמריקני, שחסם את התקדמותה בנחישות: אם תמומש, הגדה תבותר באופן חמור וירושלים המזרחית תיקרע מיתר שטחי הגדה באופן שיסכל כל אפשרות של הפיכתה לבירת פלסטין העתידית. "המסמר האחרון בארון הקבורה של פתרון שתי המדינות", כינו את התוכנית הזו. כעת, עם חילופי הגברי בבית הלבן, החסם הזה הוסר מהדרך.

בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת ישראל כבר העבירה שתי קהילות בדואיות מהאזור לאזור הסמוך למזבלה של אבו דיס. ישראל, פשוטו כמשמעו, לוקחת את הבדואים באזור הזה וזורקת אותם לפח. כעת מאיים גורל דומה גם לתושבי ג'בל אל באבא: אחרי שורה ארוכה של הריסות מבני מגורים, מכלאות צאן, החרמת ציוד ועוד, ב-16 בנובמבר קיבלו חברי הקהילה צו המודיע כי עליהם להתפנות ממקומם בתוך שמונה ימים, כשלב ראשון לפני הריסת בתיהם. לאן להתפנות, את זה לא אמרו.

על הצו, המכונה "צו תיחום", חתום מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, האלוף רוני נומה, והוא עושה שימוש שצו שנוסח במקור בשנת 2003 כדי להתמודד עם בניית מאחזים יהודים בלתי חוקיים. לאחרונה החל לעשות בו הצבא שימוש כדי לפנות קהילות שלמות ממקומן באופן מהיר, רחב היקף וקל יותר מבחינה משפטית וביורוקרטית לרשויות הישראליות, וללא צורך באכיפה פרטנית על כל מבנה. בדיוק חודש קודם לכן, ב-16 באוקטובר, הרסו כוחות המנהל האזרחי שלושה קרוונים ששימשו למגורי ארבע משפחות והותירו ללא קורת גג 27 בני אדם, בהם 18 ילדים ובני נוער.

> ח'אן אל אחמר, המקום בו נגמרה החמלה

העץ מוגן על ידי הוותיקן, התושבים חשופים להתעמרות הישראלית. מקשטים עץ חג מולד בג'בל אל באבא (אורלי נוי)

ביקורים ליליים והריסת גן ילדים

הדרך לג'בל אל באבא עוברת דרך אל-עזריה, צפונית מזרחית לירושלים. ככל שמטפסים לכיוון הישוב, המרחב האורבני מתמעט והולך עד שמגיעים לגבעה הפראית עליה מפוזרים הפחונים והאוהלים של התושבים. בזמן שאנחנו ממתינים למארח שלנו, עטאללה מזארעה, אנחנו מתבוננים במחזה סוריאליסטי כמעט: שלושה גברים מטפסים על עץ מרשים בראש הגבעה ומקשטים אותו בנרות צבעוניים של חג מולד. מה לקהילה בדואית ולכריסמס? מסתבר שאת החלק הזה של הגבעה, התחום בגדר, העניק בזמנו המלך הירדני כמתנה לאפיפיור, ומכאן גם נגזר שמו: ג'בל אל באבא, 'הר האפיפיור'. העצים שבתוך הגדר, על כן, מוגנים בחסות הוותיקן. האנשים שמחוצה לו מופקרים לגחמות הישראליות.

57 משפחות כולל הקהילה, כ-300 איש, מחציתם ילדים. כולם מאויימים על ידי הריסות וגירוש – גם באופן פרטי וגם קולקטיבי, כקהילה. "מיד אחרי הנאום של טארמפ", מספר עטאללה, "הגיעו אנשים של המנהל האזרחי, נכנסו לכל אוהל ובית, בדקו, ספרו את האנשים. כנראה גם בודקים אם אנחנו בונים משהו חדש, מרימים אוהל או משהו. הם לא דיברו איתנו, לא אמרו כלום". יש לו חמישה ילדים, הגדול שבהם בן 14, ויש לו צו הריסה על הבית. אלא מה.

"חצי מהתושבים כאן הם ילדים. הם הולכים ברגל לבית ספר באל עזריה, שני קילומטר בדרך קשה מאוד. בחורף הרבה ילדים קשה להם ללכת והם נשארים בבית. רצינו לעשות להם כאן בית ספר, לא אישרו לנו. בסוף עשינו גן לילדים הקטנים, באו והרסו אותו ביום הראשון של הלימודים, מול העיניים של הילדים". כוחות המנהל החרימו את הקרוואן שאמור היה לשמש גן ילדים, בנוסף החרימו גם את הציוד שהיה בתוך גן הילדים, 10 שולחנות, 30 כיסאות תלמידים, שני ארונות ולוח כתיבה ששוויים עשרת אלפים שקלים. את צו האלוף המורה לכל הקהילה להתפנות תוך שבוע ימים השאירו, כמה סמלי, על חלקת האדמה עליה עמד הגן.

"הם לא אמרו לנו לאן אנחנו אמורים ללכת" אומר עטאללה, "אבל מהניסיון של קהילות אחרות אנחנו יודעים שפשוט ישימו אותנו על אדמה של פלסטינים אחרים. גם יהרסו את כל צורת החיים שלנו וגם יכניסו אותנו לבעיות מול הבעלים של הקרקע". אני שואלת אם הרשות הפלסטינית נמצאת בתמונה. "הרשות טובה רק בשביל הטלוויזיה", הוא משיב. "האיחוד האירופי יותר עוזר כאן, אבל ישראל החרימה והרסה גם דברים שבנה פה האיחוד".

> "בעשר דקות הם הרסו מה שבניתי חיים שלמים"

"אנחנו רובנו רועי צאן, לא רוצים בעיות עם אף אחד. רוצים רק לחיות. יש לנו את האישור של בעלי האדמות לחיות כאן". ג'בל אל באבא (צילום: פאיז אבו רמילה/אקטיבסטילס)

די לכיבוש

שעת אחר צהריים מוקדמת, הגברים במרעה, הנשים לא ששות לדבר עם זרים. אנחנו עוצרים לשוחח עם עודה, אחיו של עטאללה, ואשתו פאטמה, ליד הצריף שהוא ביתם. זוג הורים לעשרה ילדים, גם ביתם נהרס לפני שנתיים. "אנחנו נולדנו פה, התחתנו פה והולדנו פה את הילדים. לאן הם רוצים שנלך?", שואלת פאטמה. "כשהרסו את הבית, לילדים זה היה קשה מאוד. הספקנו להוציא רק את הדברים הקטנים מהבית, הם כל הזמן בפחד שהחיילים יבואו שוב". מה עושים אחרי שהבית נהרס? "מקימים אוהל ליד בית של מישהו אחר, כולם פה כמו משפחה, עוזרים אחד לשני עד שבונים בית אחר", אומר עודה. "הם הורסים יותר בחורף, כי יודעים שיהיה קשה יותר לבנות מחדש את הבית.

"אני הייתי עובד הרבה אצל היהודים", ממשיך עודה. "בסופר, בבנייה, בירושלים, בתל-אביב, במעלה אדומים. אבל עכשיו קשה, לא נותנים יותר אישורים. אנחנו רובנו רועי צאן, לא רוצים בעיות עם אף אחד. רוצים רק לחיות. יש לנו את האישור של בעלי האדמות לחיות כאן".

בינתיים הערב יורד, ואנחנו חוזרים לעץ חג המולד. עבודת הקישוט כבר הסתיימה, והעץ עומד בשמלת נורותיו הצבעוניות. "כשמדליקים אותו בלילה אפשר לראות אותו גם מהכביש", אומר עטאללה בגאווה. "צריך אולי לכתוב עליו איזה מסר, איזה משפט לעולם. לנו אין כוח מול ישראל, אבל לעולם אולי יש כוח".

מה היית רוצה לכתוב עליו? אני שואלת. עטאללה חושב כמה רגעים ומשיב "די לכיבוש. די. מספיק".

> מאות פלסטינים בבקעה עומדים בפני גירוש: "רק רוצים לחיות"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

מול הציר הימני החדש צריך להציב חזית פרוגרסיבית בינלאומית

מארה"ב ועד למזרח התיכון, מדובר במגמה: תנועות המונהגות על ידי דמגוגים שמנצלים פחדים, דעות קדומות ומצוקות, צוברות כוח. הסנטור ברני סנדרס קורא להקמת תנועה בינלאומית שתציע סדר עולמי חדש ותתנגד לכוחות שמנסים להפריד בינינו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf