על הקו שבין החוץ לפנים, ג'ורג' מייקל עשה את הפופ המושלם. פרידה

הוא לא היה מקורי כמו בואי, לא מגניב כמו פרינס, לא קרוב כמו כהן, ומעולם לא השקעתי שקל ביצירתו. אבל ג'ורג' מייקל הוא האבידה הגדולה שלי השנה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מכל המיתות המשונות והעגומות של 2016, דווקא זו של ג׳ורג׳ מייקל משאירה בי חותם עצוב במיוחד.

ברור שדיוויד בואי הוא אמן עצום ומקורי פי כמה ממייקל, אבל לא מצאתי את עצמי בתוך הצונאמי של היגון העולמי עליו. בואי היה כל כך מודע לעצמו, והצער עליו כל כך מודע לעצמו, שאין לי כמעט יכולת לחוש אותו. ברור שפרינס אדיר, אבל לא הייתי בעצמי מספיק מגניב כדי לחיות את הסאונד שלו באמת. ברור שלאונרד כהן שייך יותר לעולם התרבותי שאיתו אני מזדהה, אבל לאונרד כהן היה כבר איש מבוגר.

מייקל מת בן 53, ומבין שניהם, כהן והוא (למרות שזאת בהחלט הפעם הראשונה שאני משווה בין שתי הדמויות האלה, כי מה פתאום), דווקא מייקל הוא זה שעורר בי לאורך השנים יותר פליאה. זה נשמע אולי מוזר, אבל זה נכון. אני יודע איך נכתב שיר פולק מלנכולי בשלושה אקורדים של לאונרד כהן, אני לא מסוגל להתקרב לזה, אבל אני יודע מאיפה זה בא. מנגד, אין לי מושג איך יוצרים דבר כמו Careless Whisper, איגרת חרטה שמכניסה כל ערב קריוקי להילוך הבא, ושמכילה את נעימת הסקסופון הכי ידועה של המאה העשרים.

.

כשג׳ורג׳ מייקל היה כוכב על, בשנות השמונים, סירבתי להאזין לו. הפופ העכשווי היה בעיני ממוסחר ואידיוטי. הקשבתי לביטלס – הפופ הממוסחר והאידיוטי של שני עשורים קודם. היום אני רואה את ההקשרים ומאזין אחרת. אני מקשיב לשיר כמו Father Figure ושומע בו רבדים של גוספל ושל ברודווי ושל ראגה הודית. זה מדהים, הדבר הזה, ולבנאדם יש קול יפהפה והבנה מושלמת של מלאכת הזמרה. דיסקליימר: את השיר הזה אהבתי בסתר גם אז.

חופש אישי ופוליטי

פופ הוא אומנות מהממת. פופ הוא שדה שמי שרוצה להתחרות בו חייב לצאת מתוך עצמו, להאזין לקהל ולהתמסר לתעשייה, אבל מי שרוצה לנצח בו – חייב במקביל להישאר בתוך עצמו, להאזין לליבו ולהביע אמת. ג׳ורג׳ מייקל הלך בקו הדק הזה מההתחלה ועד הסוף וכך יצאה לו מוזיקה עם אמירה.

תנו מבט בשני השירים שקוראים להם Freedom. הראשון, מתקופת וואהם, הוא קליט מצד אחד, אישי מצד שני, ומצד שלישי מתאר את דינמיקת הזוגיות של הומואים באנגליה בשנות השמונים באופן כמעט נבואי. הדובר בשיר מוותר על הקוויריות של חיי המועדונים והזוגיות הפתוחה ושואף למערכת יחסים שמזכירה יותר את המונוגמיה הסטרייטית. היום פתוחה בפניו האופציה הזאת בכל מדינה בארה״ב כתוצאה משינוי בכיוון המאבק הלהט״בי. מייקל הצליח לדבר על הנושאים האלה חמש עשרה שנה לפני שיצא בכלל מהארון. מי שהבין – הבין.

שיר החופש השני הוקלט בשנת 90. גם הוא קליט, מה זה קליט, הוא יפהפה. גם הוא אישי וגם הוא פוליטי. הפוליטיקה הפעם היא של דימוי היוצר בעידן ה-MTV, ההפיכה של בני אדם למוצרים שהם למעשה חזות חלולה והחיפוש אחרי אמת פנימית במציאות כזאת. הקליפ לשיר, שקרץ למושג הסופרמודל, החטיא קצת את המטרה ויצא בעצמו די מחפצן. זה אשכרה מוכיח את הנקודה של מייקל. הוא היה בתקופה ההיא לכוד.

.

האלבום הבא שלו, Older, הוא נסיון ממשי לצאת מהמלכודת. הסינגלים שיצאו ממנו לא יכלו להפוך ללהיטים, הם לא נועדו לכך. הם מכילים שורות מרירות מאוד על האנושות ומלאות אלוזיות לפתגמים אנגליים נשכחים וליצירות ספרותיות. אני מעלעל עכשיו במילים לשיר Praying for Time ומוצא בו שורות שהולמות להפליא את סוף השנה הזאת: ״זוהי שנת האיש הרעב / שמקומו בעבר / יד ביד הולכת הבורות / עם תירוץ לגיטימי״.

אז זאת האבדה הגדולה שלי השנה, כנראה לא בנאדם שהייתי מתחבר אליו במיוחד באופן אישי, ואמן שמעולם לא השקעתי שקל ביצירה שלו (אם כי תרמתי לו תמלוגון מיקרוסקופי כשהשמעתי פעם אחת שיר שלו בגל״צ), אבל בנאדם שיצר דברים מהממים והצליח להתרומם מעל העננים בלי ליפול למלכודות הגלאם ולשטויות שנפוצו בתקופת השיא שלו (תחשבו מייקל ג׳קסון עם שימפנזה), ועם כבוד עקבי למאזינים שלו, שהם אנחנו.

היה שלום, ג׳ורג׳ מייקל. היית מוזיקאי נפלא.

> אקזיסטנציאליסט של האהבה: פרידה מלאונרד כהן

הצליח להתרומם מעל העננים בלי ליפול למלכודות הגלאם (ג'ורג' מייקל בהופעה, ספטמבר 2011. CC BY-SA 3.0Frantogian)

הצליח להתרומם מעל העננים בלי ליפול למלכודות הגלאם (ג'ורג' מייקל בהופעה, ספטמבר 2011. CC BY-SA 3.0Frantogian)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מר אראקאווה באחת מחממות פרחי היפעה שלו (צילום: טל טארו)

מר אראקאווה באחת מחממות פרחי היפעה שלו (צילום: טל טארו)

בחזרה לפוקושימה: כך נראים החיים אחרי אסון גרעיני

שמונה שנים אחרי התאונה הגרעינית שהובילה למותם של עשרות אלפים, אנחנו כמעט לא שומעים על התושבים שפעם התגוררו בעיירות מלאות החיים שננטשו ברגע – כמו מר יושיזאווה, שסירב לנטוש את פרותיו; או מגדל הפרחים אראקאווה, שהחלטתו לחזור עלתה לו בנישואיו – אך אינו מתחרט עליה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf