לא עונש משפטי, אלא העונש הדרוש להמשך הכיבוש

מאת |

גזר הדין של אלאור אזריה היה צפוי מראש. הצורך של המערכת היה להרשיע כדי להגן על הפוליטיקאים והגנרלים, ולשחרר מהר כדי להגן על החיילים ועל המשך השליטה בפלסטינים

בחודש יולי פרסמתי כתבה במוסף "הארץ" על משפט אלאור אזריה, אחרי שצפיתי בשלושת ימי העדות של הנאשם. לא הייתי בימי המשפט האחרים, אבל דיברתי עם הרבה עיתונאים באולם שכן היו. באופן מוזר, על אף החפירות על כל פרט ופרט, הדיון כולו הרגיש כמו אירוע שתוסרט מראש, ולכל מי שדיברתי איתו – ממש לכולם – הייתה את אותה ההערכה לגבי סיום המשפט:

אף על פי שכל פרט קובע והכל תלוי על חוט השערה, כל מי שדיברתי עמו מקרב העיתונאים העריך את תוצאת ההליכים מראש באופן דומה, כמעט ללא קשר להתפתחויות בבית המשפט: אזריה יורשע אבל יקבל עונש מינורי יחסית. שמועות בין העיתונאים טוענות שגם הפרקליטים, משני הצדדים, שותפים לההערכה הזאת. אחרי הכל, זהו האינטרס המובהק של המערכת.

התחזית התמלאה במדויק: בית המשפט הרשיע את אזריה במלים חריפות, ואז גזר עליו עונש מינימלי של שנה וחצי מאסר, שגם את כולו הוא לא ירצה.

> הגנה מן הצדק: הקלף המנצח שפספסו עורכי הדין של אזריה

למעשה, אפילו לא היה צריך להגיע לבית המשפט כדי לצפות את התוצאה הזו. האירוע עצמו היה ברור מהסרטון, וכך גם העובדה שצה"ל אינו יכול לעבור לסדר היום עליו, מרגע שהוא נחשף ברבים. אחרת המסר לכל חייל הוא שהוא יכול לעשות כל דבר שעולה על רוחו, ואחר כך להצדיק זאת ב"שיקול מבצעי".

ברקע יש גם עניין מהותי הרבה יותר: היכולת של ישראל להימנע מדין בינלאומי על ההתנהלות של כוחותיה בשטחים תלויה במידה רבה במנגנון החקירה הפנימי שלה. אם צה"ל לא ישפוט מדי פעם חיילים על עבירות מבצעיות, בסוף הפוליטיקאים והמפקדים הבכירים יישפטו.

מצד שני, הצבא כבר מזמן לא תופס את תפקידו בשטחים בתור ריבון חסר פניות שמשליט סדר. תפקידו של הצבא, פרט למשימה המובנה מאליה של מניעת טרור והגנה על המתנחלים, הוא לנצח בקרב על התודעה – להבהיר לפלסטינים וליהודים כאחד שישראל מסוגלת להמשיך בכיבוש ככל שהיא תידרש. כשמוסיפים לזה את האווירה הציבורית סביב המשפט, ברור למה העונש גם היה צריך להיות נמוך ככל האפשר. וככה מגיעים לפשרה של פסק דין חריף וגזר דין חלש.

הבעיה היחידה היא שאין שום היגיון משפטי בפסיקה: אם אזריה ירה בראשו של אל-שריף מתוך רצון לנקום על הפציעה של חברו ולהרתיע מחבלים עתידיים, כמו שהתביעה אמרה ובית המשפט קיבל, מגיע לו עונש חריף הרבה יותר, ואם הוא חש בסכנה, כטענת ההגנה, מגיע לו עונש קל הרבה יותר.

העונש שנגזר על אלאור אזריה לא מגיע משדה המשפט, אלא מהפוליטיקה – פשרה, שמאפיינת את הצרכים המנוגדים של הכיבוש בכל רגע נתון. צדק, חוק וכל אלו, הם אינם הסיפור של הכיבוש.

> כבר לא מסוכן: אחרי 10 חודשי מעצר מנהלי שוחרר העיתונאי עומר נזאל

אלאור אזריה עם מתן גזר הדין (ג'ים הולנדר / POOL)

אלאור אזריה עם מתן גזר הדין (ג'ים הולנדר / POOL)

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

עיתונאי ("העיר", ynet, מעריב, טיים אאוט, ומדי פעם גם מקומות אחרים). גר בתל אביב. כאן אפשר לקרוא אותי באנגלית.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf