גנץ עבר אודישן ראשון, עכשיו הוא צריך למצוא את הקול שלו

גנץ יודע שאמירה אחת שלו יכולה להכתיר אותו כראש ממשלה או לשלוח אותו לגורל דומה לזה של אמנון ליפקין שחק. בינתיים טביעת האצבע של יועצי התקשורת שלו בוהקת, השאלה האם יצליח לבנות ולהנהיג נבחרת שיש בה גם היגיון אידיאולוגי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יש דבר אחד שקצת מצא חן בעיני בהצגה של בני גנץ ביום שלישי: נראה כאילו עדיין יש לו גבולות, יש לו יכולת להתבייש וצורך לרצות מישהו אחר. ספציפית, צורך לרצות אותנו. המילים שגנץ אמר שחוקות ולא בטוח שיש מאחוריהן הרבה, נגיע לזה בהמשך, אבל הרושם שנוצר מאופן ההתנהלות שלו הוא שגנץ בא לעשות אודישן, ואנחנו השופטים. ככה זה צריך להיות.

האופן שבו היסה את קהל האוהדים, במקום להתבשם באהדתם, מראה על דרך מחשבה: המשימה היא הצגת נאום לאומה, לוח הזמנים מוכתב על ידי ערוצי הטלוויזיה, ישנם מסרים שצריך להעביר, ישנם אילוצים שבתוכם הוא פועל. זאת דרך מחשבה שונה מאוד מזאת אליה הרגילו אותנו יועצי התקשורת, שמנסים להעביר תדמית של מנהיג שנמצא מעל לכל האילוצים הארציים האלה. הזמן שלנו, לדוגמה, לא שיחק תפקיד בנאומים של בנימין נתניהו כמו שלא שיחק תפקיד במסיבת העיתונאים של משה קצב. גנץ עדיין חושב שאנחנו הריבון, והוא צריך להשביע את רצונותינו, ולא ההיפך.

גנץ נושא על כתפיו את כל המפלגה שלו. הוא יודע שאמירה אחת לא נכונה יכולה להביא אותו לכמות המנדטים של מרצ, וכי התנהלות נכונה יכולה להניע אליו בוחרים מהליכוד ולהפוך אותו לראש ממשלה. כדי לפצות על חוסר הניסיון הפוליטי ניכר שהוא נעזר בעצה של יועצי תקשורת מנוסים. השתיקה שאפיינה אותו עד עכשיו היא אסטרטגיה שכל יועץ בר דעת היה ממליץ עליה בשלב הזה. היא מאפשרת לכולם להתחבר אליו, ולהניח שהוא בדעתם, ולא מרחיקה אף אחד. השימוש ביועצי תקשורת הוא הכרח המציאות, אבל מולם חייב להיות נוכח מועמד משמעותי, כזה שיש לו מסר להעביר והוא יתעקש עליו גם אם יגידו לו שהוא עלול לאבד בכך יתרון באיזה פלח דמוגרפי מסויים.

אירוע ההשקה של המפלגה של בני גנץ. (צילומים: אורן זיו / אקטיבסטילס)

אירוע ההשקה של המפלגה של בני גנץ. (צילומים: אורן זיו / אקטיבסטילס)

לו הייתי בנעליו של גנץ, הייתי רדוף עכשיו בזכרון הרמטכ"לים שקדמו לו בנסיונות דומים, ובראשם אמנון ליפקין-שחק ז"ל. התדמית הציבורית של ליפקין-שחק, והתוצאות הראשונות בסקרים מזכירות מאוד את מצבו של גנץ היום. הניסיון הציבורי של שניהם היה דל בתחילת הדרך, ושניהם נאלצו לסמוך על עצת אנשי המקצוע. ליפקין-שחק עשה חיבורים פוליטיים לא נכונים, נכנס למשא ומתן אישי ולבסוף ויתר על הנהגת מפלגת המרכז, שהגיעה לתוצאה נמוכה בבחירות עצמן.

גם גנץ צפוי לגורל דומה אם לא יזהה את הקול האותנטי שלו ולא יתעקש על אופי ומדיניות משל עצמו. תפקידם של יועצי התקשורת לטשטש עמדות, תפקיד העסקנים הפוליטיים לייצר חיבורים שיביאו הישג בטווח זמן קצר, אבל תפקידו של המנהיג להתוות דרך ברורה שתאפשר לחיבור הפוליטי לשרוד ולהצליח.

תוכן הנאום של גנץ נראה כמו תוצר של ייעוץ תקשורתי. היו בו מילים כמו "חוסן", "בטחון", "החזק מנצח", "יוקר המחייה" ואהבת המדינה. היו בנאום עקיצות לא כואבות מדי כלפי נתניהו, דברים שחמורים מהם נאמרו כבר בעבר ונעלמו בין דפי ההיסטוריה. היה בו אזכור די פתטי לקרבה הגאוגרפית בין כפר אחים לעיירת הפיתוח קרית מלאכי, איום סרק כלפי החמאס והבטחה להרמוניה מרגשת בחברה הישראלית. נאום סטנדרטי מינוס.

בני גנץ הצטרף לרשימת המנהיגים שעשו משא ומתן עם עצמם והחליטו להשאיר את בקעת הירדן בידי ישראל, סגרו עם עצמם הסכמי מים וחלל ותפרו את העניין הקטן של ירושלים. הוא גם החליט כבר על סידור נפלא בין שבטי ישראל שיענה על הצרכים והרגישויות של כולם, כתב אותו על פתק ויגלה לנו איך בדיוק עושים את זה במועד מאוחר יותר. אמירות ריקות כאלה הן לא פרי של מחשבה רצינית המגובה בניסיון, אלא של יועצי תקשורת ויועצי בחירות שרק רוצים שהמועמד ירגיע את כל החששות שעלולים לעלות כלפיו.

היו בנאום גם אמירות ספציפיות לגבי סוגיות מסוימות, כמו מחירי הדיור או תיקון מערכת הבריאות והקמת שני בתי חולים חדשים, שישארו בינתיים ברמת הבטחת בחירות חולפת משום שלא ברור איך דווקא בני גנץ יצליח ליישם אותן. לגנץ עדיין אין את הגראוויטס הדרוש כדי להביא אמירה מנהיגותית משמעותית ואמינה, ולהפוך אותה לישימה בעצם התייצבותו מאחוריה.

למרות כל זאת נראה שליבו של גנץ במקום הנכון, או שאני סתם אופטימיסט חסר תקנה. גנץ רוצה לעשות מהלכים גדולים שיקדמו את מדינת ישראל ואת אזרחיה, ואני נותן לו את הקרדיט שכוונתו אמיתית וכנה. כדי לעשות את זה הוא צריך להצטרף לשיחה, לפגוש ולראות את אזרחי ישראל, לדבר ולחדד את העמדות שהן מצעו של בני גנץ.

הוא צריך לבנות נבחרת שיש בה הגיון אידיאולוגי, שיכולה להציע משהו שונה מהותית מהמשחק האישי הנוכחי, ושיש בה את המשקל הציבורי שחסר לו בינתיים. הוא גם צריך לחשוב לטווח הארוך ולייצר משהו בר קיימא, ולא רק שותפויות אד-הוק. אם יצליח לאזן בין עמוד שדרה ערכי לדרישות החיצוניות המעשיות, אולי יצליח לעשות טוב.

יהונתן בצר הוא דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
בי נפתלי בנט, מתי תתנצל על ההרס שהותרת מאחוריך? (מארק ישראל סאלם / פול)

בי נפתלי בנט, מתי תתנצל על ההרס שהותרת מאחוריך? (מארק ישראל סאלם / פול)

היה שלום נפתלי בנט, קיבלת אפס בהתפתחות פדגוגית

כמו שנכנס למערכת ככה הוא יצא: שחצן, חסר ידע וניסיון שחושב שהוא עדיין מנהל חברת הייטק או מפקד על צוות בקרב. מורשת בנט: פספוס של כל הזדמנות לשינוי, הזניית ניהול החינוך וניצול ציני של כל מהלך להאדרת שמו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf