דו"ח: מעל לשמונה מאות בתים נהרסו בנגב בשנה אחת

מרבית המבנים שנהרסו: דווקא בישובים הבדואים המוכרים על ידי המדינה. מטרת מדיניות הריסות הבתים היא לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות, אבל אלו אינן מסוגלות להעניק פתרונות אפילו לתושביהן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

דו״ח הריסות הבתים החדש של פורום דו-קיום בנגב שופך אור על אחת התופעות הקשות ביותר עימן מתמודדת הקהילה הבדואית בנגב. תוכנית פראוור אמנם הוקפאה, אך מדיניות הריסות הבתים נמשכת. על פי נתוני משרד הפנים המתפרסמים בדו״ח, בתוך תקופה של שנה מיולי 2013 עד יוני 2014 נהרסו 859 מבנים בנגב, רובם ביישובים בדואים מוכרים.

הדו״ח, שהתפרסם לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי, חושף כי 54 אחוזים מהריסות הבתים התקיימו בשטחי העיירות הבדואיות הממשלתיות והכפרים הבדואים שהוכרו על ידי המדינה. נתון זה, שמראה כי היישובים המוכרים נתונים למדיניות של הריסה עוד יותר מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב, מציב סימן שאלה מעל מדיניות הריכוז של הבדואים בעיירות על ידי המדינה. היישובים המוכרים אינם מסוגלים להעניק פתרונות לתושביהם שלהם, והמצוקה התכנונית בהם היא קשה.

> שנה ל"יום הזעם" בנגב: תוכנית פראוור בוטלה, ההריסות לא

שיירת ההריסה בכפר הבדואי המוכר כוחלה, 26.02.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

שיירת ההריסה בכפר הבדואי המוכר כוחלה, 26.02.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)

לפי הדו״ח, 78 אחוזים מן המבנים שנהרסו נהרסו על ידי בעליהם ולא על ידי רשויות האכיפה. מדובר בנתון יוצא דופן שנובע לצד הניסיון לחסוך מבני המשפחה את טראומת ההריסה והרצון להציל חלק מחומרי הבנייה בהריסה מבוקרת, מאיומים חוזרים ונשנים של פקחי רשות מקרקעי ישראל כי בעלי הבתים יישאו בעלויות ההריסה. לפי הדו״ח מדובר באיומי סרק, שכן בקשת חופש מידע בעניין חושפת כי עד כה הוגשו רק שלוש תביעות להשתת עלויות על ידי הרשות, וכולן עדיין מתנהלות בבתי המשפט בלא הכרעה.

בפועל, רק 22 אחוז מן המבנים נהרסו בימי הריסה מרוכזים על ידי רשויות האכיפה, נתון חיובי מצדה של המדינה. בדו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין  שהוקמה כחלק מתוכנית פראוור אך לא בוטלה עם הקפאתה, נכתב כי "נמשכת המגמה בה כמות ההריסות העצמיות גבוהה מכמות ההריסות היזומות, עניין המעיד כי ממשיך להתקיים מימד ההרתעה".

> בדרך לקואליציית "רק לא ערבים"

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

תושב הכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי אל-נעם יושב ליד הריסות ביתו, 18.05.2014 (מרייקה לאוקן/אקטיבסטילס)

דרכי פעולתה של מנהלת תיאום האכיפה נחשפות גם הן בדו״ח. מדו״ח סיכום הפעילות של המנהלת עולה כי נעשה שימוש מכוון במדיניות הריסות הבתים כדי לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות. המנהלת מוציאה צווי הריסה, מחדשת צווים שיפוטיים ומוציאה לפועל הריסות באופן מכוון בקרב משפחות שלא מעוניינות במו"מ עם המדינה.

קטע מתוך דו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין לשנת 2013

קטע מתוך דו״ח סיכום הפעילות של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין לשנת 2013

למעשה, הריסות הבתים אינן מבוצעות על פי החוק כלפי מי שביתו מוגדר כ"לא חוקי", אלא הן משמשות כלי במאבקה של המדינה אל מול הקהילה הבדואית סביב סוגיית הבעלות על הקרקעות.

ביום הבינלאומי לזכויות אדם, באזור הנגב אין מה לחגוג. זכויותיה של הקהילה הבדואית ממשיכות להיות מופרות על בסיס קבוע, על ידי רשויות שאינן מספקות כל פיתרון או תחליף להריסות הבתים. מדינת ישראל משקיעה משאבים אדירים באכיפה ובהריסה של בתים, במקום להציע פתרונות ממשיים למצוקות עימן מתמודדת הקהילה הבדואית בנגב. במצב בו רשויות האכיפה של המדינה מרוצות ממצב בו אזרחי המדינה הופכים עצמם לחסרי בית, נראה כי גם ביום זכויות האדם הבא נמשיך לדון בהפרות של זכויות אדם בנגב ולא בהגנה עליהן.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ארכיון המדינה בירושלים (יונתן זינדל/ פלאש90)

מדוע עדיין מסתתרים מאות אלפי מסמכים מסווגים בארכיון המדינה?

בארכיון המדינה מאוחסנים 300 אלף תיקים שמוסתרים מעיני הציבור. החל ממסמכים מהמאה ה-19 דרך תיק דיר יאסין ועד הפנתרים השחורים. מדוע מתעקשת המדינה להמשיך להסתיר מסמכים בני 70 ואפילו 200 שנים?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf