בדרום תל אביב מה שנחשב באמת הוא העסקה הנדל"נית

יש מי שמתעשרים באמצעות השתלטות על משאבי טבע, ויש כאלה שנאלצים לקושש את הונם ולאסוף מיליון למיליון, תוך רישושם של תושבי דרום תל אביב וניצול הפליטים. כך יוצרת עיריית תל אביב רצף טריטוריאלי יהודי-יאפי בין יפו לרוטשילד

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: יאלי השש

אז חשבתם שדרום תל אביב זה סיפור על עוני? שפליטים זה סיפור על שטף בלתי נשלט של זרים שהמוסדות מנסים לחסום? תחשבו שוב. דרום תל אביב זה סיפור על התעשרות מטאורית של בודדים בחסות הממסד על חשבון תושבי שכונות הדרום ומבקשי המקלט כאחד.

יש מי שמגדילים את הונם באמצעות השתלטות על משאבי טבע, כמו משפחת דנקנר וים המלח,  משפחת עופר והאויר שאנחנו נושמים בחיפה, או תשובה והגז. ויש כאלה שנאלצים לקושש את הונם העצום בעבודה קשה יותר: הם אוספים מיליון למיליון, אחד אחרי השני תוך רישושם של תושבי דרום תל אביב וניצול הפליטים, ותוך שיתוף פעולה עם עיריית תל אביב שאדיבה מספיק כדי להתעלם מכל ההפרות האינסופיות של התקנות העירוניות.

בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים היו אלו הסייענים ובתי הבושת שסייעו למשקיעים להבריח בעלי בתים, אלא שתהליך זה היה איטי וסיזיפי. זרם הפליטים שמנותב לדרומה של תל אביב מ-2007 הוא ההזדמנות הגדולה של פעם בחיים.

מי שגרים או מבלים בדרום תל אביב יודעים שזה חלק של העולם שבו נפגשים בעוצמה מטלטלת תקוות וייאוש, חיים ומוות, אהבה ושנאה, שיגעון ושפיות. זהו המקום שבו המילים הן היפות ביותר או המכוערות ביותר, ואלו וגם אלו אינן שוות את הבל הפה שבו הן נאמרות. כי במקום הכי חשוף במדינה, מה שנחשב באמת הוא העסקה הנדל"נית.

הדרך שמובילה לתחנה המרכזית. דרום תל אביב (צילום: אקטיבסטילס)

הדרך שמובילה לתחנה המרכזית. דרום תל אביב (צילום: אקטיבסטילס)

ביום חמישי האחרון עסקה תוכנית התחקירים של אמנון לוי במצב הנורא אליו הגיעו שכונות דרום תל אביב. שכונות אלה, נאמר שם שוב ושוב, הפכו לשטח הפקר, לחצר אחורית אליה משליכה החברה את כל מוחלשיה. פעילים שכונתיים תבעו להחיל את הריבונות הישראלית על דרום תל אביב.

דרום תל אביב נולדה כאזור ספר, חלק משכונותיה הוקמו על חורבות הכפר הפלסטיני סלמה, ואחרות גבלו בכפרים נוספים. לקח זמן לשכונות דרום העיר להסתפח לתל אביב, והעיר מצידה, עשתה כמיטב יכולתה לדחות אותן. עד לשנים האחרונות שבהן נעשה ברור שתל אביב הלבנה קטנה מדי, ושנכסים נדל"ניים נחוצים לה כמו מים לדגים. המטרה הפכה ברורה – לנקות את דרום העיר מתושביה המוחלשים, המזרחים על פי רוב. האמצעי: יצירת שטח הפקר מנוהל היטב וחזרה לפרקטיקות הספר. ובנדל"ן כמו בנדל"ן, כשהמטרה היא "פיתוח", ניתן למצוא שיתופי פעולה נהדרים.

ההיררכיה הגזעית תואמת את מצבו הפיסי של הנכס

לצורך כתבה זו דיברתי במהלך השבועות האחרונים עם פעילי שטח בדרום תל אביב, הן פעילי שכונות והן פעילים למען הפליטים. אבל השיחה המעניינת ביותר שערכתי הייתה עם אחד ממשרדי התיווך בדרום העיר. התקשרתי להתעניין  ברכישת  דירה בשכונת נווה שאנן בגודל של 50 מ"ר. הבהרתי שאני מחפשת דירה להשקעה, ושאלתי למי אני יכולה להשכיר את הדירה. המתווכת אליה הגעתי הואילה להסביר:

תראי, הבניין כרגע הוא במצב לא טוב, אז אפשר להשכיר לשחורים. בגלל זה המחיר הוא מציאה, פחות מ-900,000 שקלים, אבל עובדים כרגע על האישורים והבניין הולך לשיפוץ של תמ"א 38, ואז הערך של הדירה מאוד עולה. בינתיים את משכירה את הדירה, ואנחנו דואגים לך להכל, עד לרמה של להפקיד את השיק בבנק. את לא צריכה לעשות כלום. אני יכולה להציע לך דירה קצת יותר יקרה, אותה אנחנו משכירים למהגרי עבודה מהפיליפינים.

משרדי התיווך, מסתבר, פועלים גם כמנהלי נכסים, והיררכיה הגזעית מתואמת ללא סטיות סוציולוגיות למצבו הפיסי של הנכס.

אותה מתווכת גם טענה שמשכר דירה של כ-2,500 שקלים היא גובה 250 שקלים בחודש בלבד לדירה עבור שירותי התיווך והניהול שהמשרד שלה מספק. אני קצת ספקנית לגבי הסכום הצנוע ומשערת שבאותה דירה של חמישים מ"ר גרות לפחות שתי משפחות, שכל אחת מהן משלמת 2,500 שקל.

שיחה עם פעיל בארגוני הסיוע לפליטים מעלה שמרבית מבקשי המקלט חיו עד לפני כשנה וחצי בצפיפות מאוד גדולה בדירות קטנות, ושבעלי הבתים גבו מהם שכר דירה לפי ראש. כלומר, אם הצלחתי לדחוס חמישה עשר פליטים בדירת שלושה חדרים ולקבל עבור כל אחד מהם שבע מאות שקלים, יכולתי להשיג שכר דירה של 9,500 שקלים עבור אותה דירה, יותר מאשר הציעה מרכז תל אביב עבור דירה באותו גודל ובמצב טוב פי כמה.

פליטים מצטופפים במקלט בדרום תל אביב (צילום: אקטיבסטילס)

פליטים מצטופפים במקלט בדרום תל אביב (צילום: אקטיבסטילס)

היום, אומר אותו פעיל, מכיוון שההעסקה של מבקשי המקלט מוסדרת יותר, ורבים אינם מסוגלים לעמוד בתנאי הדיור הללו ומבקשים לשפר אותם, הם מעדיפים לגור בדירות קטנות, מפוצלות, ולשלם יותר מתוך השכר הקבוע שהם מקבלים. מקובל עם זאת ששתי משפחות יחלקו דירה קטנה.

פיצולי הדירות הללו, יש לומר, דורשים את אישור העירייה. פיצול ללא אישור מהווה עבירה על החוק, אולם איש אינו אוכף את החוק, ובבניינים מטים לנפול משוכנת דרך קבע אוכלוסייה הגדולה פי שלושה או יותר ממה שהבניין אמור להכיל. המשמעות לגבי תשתיות הביוב, האינסטלציה, החשמל והגינון ברורות למי שגרים באזור ולכל מי שצפו השבוע בתוכנית התחקירים של אמנון לוי.

בנין אחרי בנין, דירה אחרי דירה

הסיפור הנדל"ני של דרום תל אביב נעשה מעניין עוד יותר כשמתברר שבניינים רבים בדרום העיר, למשל בשכונת שפירא, הם בניינים שלא עברו פרצלציה. כלומר, בניינים הרשומים כאדמת מושע, לפיה הבניין רשום כחלקה, וכל דירה רשומה על פי החלק היחסי שלה בחלקה, ולא כתת חלקה. כלומר, דירה בבניין הרשום כאדמת מושע ובו 12 דירות, תהיה רשומה כבעלת על 1 חלקי 12 של המגרש.

אם תבדקו תמצאו שבנקים למשכנתאות לא יתנו לכם הלוואה על דירה כזו בתל אביב. מדיניות הבנקים למשכנתאות בנוגע לאדמת מושע ברחבי הארץ אינה גורפת, ומשתנה מעת לעת, אבל כשפעילה מקומית, ביקשה להשיג משכנתא לדירה בשכונת שפירא הרשומה כמושע, היא גילתה להפתעתה שכל הבנקים ללא יוצא מן הכלל לא אשרו לה את ההלוואה. כלומר, חלק גדול מהנכסים בדרום תל אביב ניתנים לרכישה רק על ידי מי שבידם היכולת לשלם במזומן, כלומר, רק על ידי משקיעים.

והמשקיעים הללו, לעיתים אנשים שגדלו בשכונה עצמה ובעלי מהלכים בעירייה, רוכשים בניין אחר בניין, או כפי שהיטיבה המתווכת לתאר: "תראי כל האזור הזה נמצא בתנופה מדהימה, אבל זה תהליך, בניין אחרי בניין, דירה אחרי דירה". תושבי שכונת שפירא עמם שוחחתי יודעים לספר על בעלי משרדי תיווך שרכשו כמעט רחוב שלם, ועוד היד נטויה.

נראה כי הבנקים והעירייה מעוניינים לשתף פעולה על מנת שהאזור יהפוך לאזור אטרקטיבי למשקיעים. רק בעלי הון מסוגלים להתמודד עם גביית כספים מאוכלוסייה ענייה ומוחלשת ולא ישראלית ולרכוש בניינים שלמים. רק בעלי הון יודעים לשלב כוחות עם הגורמים המוסדיים השונים על מנת להפוך את הנכס לאטרקציה נדל"נית. בניין שמפונה מבעלי דירות באמצעות אכלוס פליטים הופך לבניין שקל לפנותו משום שהאוכלוסייה שלו אינה מוגנת כלל, וכידוע, יחידות מג"ב ישמחו לעשות את עבודת הפינוי עבור בעלי הנכס החדשים.

שוטרי מג"ב בדרום תל אביב. (צילום: אקטיבסטילס)

שוטרי מג"ב בדרום תל אביב. (צילום: אקטיבסטילס)

לכשתכוסה ההשקעה ויעלה הרצון לפני המשקיעים ושותפיהם בעירייה יושלם תהליך הג'נטריפיקציה. פליטים – אאוט, אמנים מיוסרים שהחליטו שהגיע הזמן להקים משפחה – אין. מחיצות הגבס והעץ שחילקו כל דירה לקיתונות מחניקים יוסרו ושוב תופיע במלא תפארתה שכונת הגנים היפהפייה.

עבור התושבים העניים של דרום תל אביב, להיות אזור ספר משמעותו לחיות באזור חוץ חוקי, ללא הגנה אזרחית ראויה. עבור מהגרי הג'נטריפיקציה אזור הספר היא עוד גימיק פרסומי בדרך לעוד עסק מצליח: הקסבה, חומוס בית לחם (עם מגן דוד מעל הכיתוב), החזית העממית: השמות שנבחרו לעסקים נבחרו על מנת לשדר דווקא את המסר שהשטח נכבש. השם הפלסטיני מסמן שהאזור טוהר מעניים וערבים ועתה הוא אשכנזי או דמוי אשכנזי, ובכל אופן בטוח עבור מי שנפשם רכה אך כיסם אינה לגמרי ריקה.

כולם [כמעט] מרוויחים בעסקה הזו: הרוכשים קונים בזול ועתידים למכור ביוקר, ובזמן ההמתנה מגדילים את הונם, המתווכים מרוויחים מהתיווך וניהול הנכסים, סוכני הג'נטריפיקציה הצעירים מרוויחים עוד עשור של תודעה מהפכנית כוזבת ומצטלמת היטב, ועיריית תל אביב מצליחה דירה אחרי דירה, בניין אחרי בניין, דונם פה, דונם שם, לרוקן את דרום תל אביב מבעלי בתים עניים ולאפשר רצף טריטוריאלי יהודי-יאפי בין יפו לרוטשילד.

ד"ר יאלי השש היא היסטוריונית של עוני, מרצה למגדר והיסטוריה במוסדות אקדמיים שונים.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

סרי נוסייבה: טעיתי, אולי הציונות לא מסוגלת לעשות שלום

עשרות שנים היה סרי נוסייבה מעורב בשיחות עם ישראלים. עכשיו הוא עושה חשבון נפש. ערפאת, וגם אני - אומר נוסייבה - האמנו שדו קיום בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית אפשרי. אני כבר לא בטוח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf