דרוש הסכם לוזאן ישראלי-פלסטיני

חזון אובמה ביחס לאיראן מושתת על הנכונות לבחון מחדש את האדנים הראשוניים לאיבה בין איראן לארה''ב, ולשנות כיוון. לאור מכפלת איומי הטרור על ישראל מחד, והשחיקה הממארת בבסיס הלגיטימיות הבינלאומית שלה מאידך, מפנה כזה דרוש גם בזירה הישראלית-פלסטינית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אילן ברוך

הסכם לוזאן בין מעצמות מועצת הבטחון וגרמניה לבין איראן, בהובלה אמריקנית ועל פי "דוקטרינת אובמה", עשוי להתברר לא רק כמבוא לשינוי היסטורי כולל במזרח התיכון, אלא כתמורה חשובה במצבה האסטרטגי של ישראל. האיבה הסקלרוטית בין וושינגטון לטהראן, בעינה כארבעים שנה, קיבעה והזינה מערכת מורכבת של מוקדי שנאה ואלימות מסוכנים והרסניים במזרח התיכון, מהם המאיימים ישירות על ישראל. עתה מתחדדת האפשרות כי מערכת זו עומדת להתפוגג.

המהלך הראשון נסתיים בימים אלה בלוזאן, בסיומו של מו"מ על מסגרת להסכם קבע, אשר יבטיח מניעת התחמשותה הגרעינית של איראן לעשור שנים לפחות. מאידך, תכניתה הגרעינית כבר הניבה לאיראן תשואה מכרעת: מעמד מעצמה מובילה באיזור, גם בלי גרעין צבאי. אם משמרות המהפכה האיראנים מחד, והמחוקקים הרפובליקנים בארה"ב בחבירה לממשלת ישראל והעומד בראשה מאידך, לא יכשילו את המו"מ ויאפשרו השלמת הסכם הקבע, וושינגטון וטהראן ישנו כיוון. נציגויות דיפלומאטיות ייפתחו, קווי תעופה וספנות יושקו, השקעות עתק יופשרו, הסחר הבינלאומי האיראני ייפרח. לא רק אמריקה, גם אירופה תפיג את משטר הסנקציות.

רמת החיים באיראן תעלה. תהליכים פוליטיים שדוכאו בתוך איראן באמצעים אלימים, יחזרו לחיים דמוקרטיים. השיח הפוליטי באיראן יתרחב וישתכלל. מאבקים כבושים בין שמרנים לליברלים ישתחררו מהלפיתה האלימה של הבסיג'. איראן תיפתח. יש יסוד לקוות כי בתוך עשור היא תותיר את מאבקיה ובני בריתה הלווינים מאחור. היא תפרוץ לחזית הקידמה הבינלאומית. הקבעון יומס.

> לקראת הסכם גרעין היסטורי בין איראן למעצמות

שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

הסכם לוזאן ישראלי-פלסטיני

חזון אובמה מושתת על הנכונות לבחון מחדש את האדנים הראשוניים לאיבה בין איראן לארה"ב, ולשנות כיוון. אמיתות שאומצו מזה עידנים נבחנות מחדש, כפי שהשתקף הדבר בראיון שהעניק הנשיא האמריקני לעיתונאי תום פרידמן (ניו יורק טיימס 5.4). כידוע, אובמה ידע לבטל במחי יד השקפת עולם אנכרוניסטית ביחס לקובה, מתוך הבנה שהחרם על הבאנה משרת אינטרסים פוליטיים צרים בארה"ב, על חשבון אינטרסים ממלכתיים של ארה"ב. כך גם ביחס לאיראן: בשורש הסכם הגרעין האיראני עומדת הנכונות האמריקנית להכיר בזכותה של איראן למעמד איזורי הולם, ולהרחקה של כל איום אסטרטגי על בטחונה, גם ללא תכנית גרעין צבאית.

מפנה כזה דרוש גם לנו. נוכחות ישראל באיזור איתנה. אחיזת הפלסטינים במולדתם איתנה. מערכת היחסים הישראלית/פלסטינית חייבת להשתנות מן היסוד. גם בירושלים דרושה דוקטרינה חדשה. מכפלת איומי הטרור על ישראל מחד, והשחיקה הממארת בבסיס הלגיטימיות הבינלאומית שלה מאידך, מחוללות איום אסטרטגי.

המוצא מאיום זה הינו השתלבות מדינית, בטחונית וכלכלית באיזור. הדבר מותנה בנכונות הממשלה לחזור אל שולחן התכנון המדיני/בטחוני ולעצב דוקטרינה, שתכליתה כיול מחדש של הגדרת האינטרסים היסודיים. לא שלמות הארץ על כף המאזניים, אלא שלמות החיים. עלינו לפרק את האיבה הישראלית/פלסטינית המושקעת בכיבוש ולהמירה ביחסי שכנות חדשים: חלוקת הארץ, קביעת גבול הריבונות, הכרה הדדית, סיום האלימות, בטחון ושלום.

תוצאות הבחירות האחרונות מצטיירות כמבוא לקואליציה צרה של מפלגות ימין לאומני, הדוגלת בהעמקת האחיזה הישראלית בשטחי הגדמ"ע וירושלים, עד כדי סיפוחם דה-פקטו. קיבוע הכיבוש ושלילת העצמאות הפלסטינית זה חצי מאה, חורצים את גורל ישראל לבידוד בינלאומי ודה-לגיטימציה. רגישותה של ירושלים ללחצים בינלאומיים גבוהה ומשתקפת בפי התומכים בהקמת ממשלת אחדות לאומית עם "המחנה הציוני". לארה"ב ואירופה יש עתה תפקיד מכריע: עליהן לזמן "ועידת לוזאן" חדשה, שתאפשר לישראל ולפלסטין לאמץ דוקטרינה חדשה להסדרת יחסיהן, מכיבוש לשכנות בשלום.

אילן ברוך, חבר הועדה המדינית של פורום ארגוני השלום, בעבר שגריר ישראל בדרא"פ

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

"המצב יותר טוב מאפריל, אבל זה לא מספיק"

בקלפיות בחברה הערבית המצב מעורב. בכפר טורעאן, הצביע מדד קיוסק הפלאפל על שיפור בשיעור ההצבעה. בכפר כנא המצב היה הפוך. בנצרת שיעורי ההצבעה היו טובים לעומת אפריל, אך לא לעומת 2015. ובמטה הרשימה המשותפת חוששים כי היהודים מצביעים בשיעור של 2:1 לעומת הערבים, והמצב מסוכן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf