דרעי מבין עד כמה מתווה הגז מסוכן ובכל זאת בוחר להתחמק

מתווה הגז במתכונתו הנוכחית פירושו אנרגיה הרבה פחות זמינה, הרבה יותר יקרה, והרבה פחות בטוחה לטווח הארוך. דרעי מבין זאת היטב. בדיוק משום כך התנערותו מקוממת כל כך

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אורי בן-דב

במשפט אחד: מתווה הגז הינו פעולת הטעיה ורמיה, שנועדה להנציח את האינטרסים של תאגיד אמריקאי ושל טייקון מקומי. בשנים האחרונות אני מלווה מקרוב את התהליכים שעובר משק האנרגיה הישראלית, חקרתי לעומק את מהלכי הממשלה במשק הגז, ונתקפתי דאגה; אבל מתווה הגז הוא הגרוע ביותר: שיא של ציניות פוליטית שבמסווה של מילים גדולות ויפות מבצעת מהלך שמסוכן לכלכלת מדינת ישראל, לא פחות, ואף פוגע בריבונותה.

מתוך כך האמירות של שר הכלכלה אריה דרעי, עד כמה שהצלחתי להבין אותן (האיש הלך די סחור סחור בימים האחרונים), קוממו אותי. האיש יודע שהמתווה ידפוק את הכלכלה הישראלית באופן חסר תקדים. הוא יודע שמדובר בגזל משאב הטבע החשוב ביותר שהתגלה בישראל, ושהעברתו באופן סופי ומוחלט לידי תאגיד אמריקאי ושותפו הטייקון הישראלי, תוסיף חטא על פשע ותחסום כל אפשרות לשינוי בעתיד.

דרעי יודע שיש אלטרנטיבות טובות בהרבה למתווה. אני יודע שהוא יודע כי אני אחד מהאנשים שדאגו להעביר לו כמה וכמה אלטרנטיבות שיכולות לעמוד היום בפני קברניטי המדינה, אלה שמדברים יפה על דאגתם לאזרח הפשוט, שקוף או לא, ועדיין עומדים למכור את כולנו. בתחום הגז, כמו בתחומים אחרים, אני לא חושב שמותר להסתפק ב"רע במיעוטו" רק בגלל שהשרים מפחדים מהלחצים האדירים של המונופול. זה העתיד הכלכלי והחברתי שלי, ושל הילדים שלי ושל החברה הישראלית כולה. אני רוצה בשבילנו את הטוב ביותר, לא את הרע במיעוטו.

> שלושה הסברים פשוטים על איך שמתווה הגז של נתניהו מסוכן לכולנו

מסרב לחתום לבד על המתווה, ויש לו סיבות טובות. אריה דרעי (צילום: אקטיבסטילס)

מסרב לחתום לבד על המתווה, ויש לו סיבות טובות. אריה דרעי (צילום: אקטיבסטילס)

אז מה זה בעצם אומר?

כדי להבין מה יכול להיות פה, סקירה קצרה:

בין 1999 ל-2010 התגלו במים הכלכליים של ישראל מאגרי גז גדולים. המאגרים האלה, שמכילים יותר מאלף מליארד מטרים מעוקבים של גז, היו יכולים לשנות את פניה של מדינת ישראל ולספק לכולנו בטחון אנרגטי. ההגדרה של בטחון אנרגטי היא: "אספקת אנרגיה זמינה, לאורך שנים ובמחיר בר קיימא". כלומר הכלכלה הישראלית יכלה לקבל אנרגיה זולה מאוד, ומדינת ישראל יכלה להשתחרר מכל לחץ הקשור לתלות בדלקים מיובאים. אבל ככל הנראה זה לא יקרה.

זה לא יקרה בגלל שמצד אחד, משאב הטבע האדיר הזה שהתגלה פה שווה המון המון כסף, מה שמזמין לחצים אדירים מצד שותפויות הגז שקמו לנו, ומצד שני יש לנו ממשלה ופקידי ממשלה שאיפשרו למשק הגז להתפתח בצורה מעוותת, אנטי תחרותית וקרטליסטית, ובעצם הפקירו את המשק הישראלי ואת האנרגיה שמניעה אותו בידי קבוצה קטנה של בעלי הון.

החברות המחזיקות בכתב החזקה להפקת גז בישראל מעוניינות להרוויח, ולהרוויח הרבה. הניגוד הבסיסי בין הרווח שהן מעוניינות בו לבין טובת אזרחי מדינת ישראל מוכרע, במתווה הגז, לטובת הרווח של מונופול הגז.

אז בואו נפרק את ההגדרה של בטחון אנרגטי שיכולנו לקבל ונראה מה נקבל באמת:

אנרגיה זולה:

מחיר הגז בישראל מופקע. על כך נכתב רבות. אנחנו לא נקבל אנרגיה זולה כפי שהיינו אמורים לקבל. שלושה דו"חות בינלאומיים לפחות מצביעים על כך שהמחיר שמשלמת חברת החשמל הוא מופקע לחלוטין, כפול לפחות מהמחיר הסביר, 5.4$ במקום 2.75$. הרנטה שגובה מונופול הגז מהכלכלה הישראלי מוערך במליארדי דולרים בשנה.

התשואה של מונופול הגז היא יוצאת דופן כל כך שחברת נובל אנרג'י, השותפה הבכירה ב98% ממאגרי הגז הישראליים, מתייחסת לעסקיה בישראל כאל קרן גידור, כזו שתמיד תניב רווחי ענק גם כששוק האנרגיה קורס כמו שקרס בשנה האחרונה. מתווה הגז משאיר את המחירים המופקעים ומונע פתיחת חוזים ותיקונם. המחיר המופקע נשאר.

 אנרגיה זמינה:

מבין כל מאגרי הגז שהתגלו במים הכלכליים הישראלים, רק מאגר תמר פעיל ומחובר למשק הישראלי, בצינור אחד. הצינור הזה מספק מעל 60% מתחנות הכוח בישראל. צינור אחד, ממאגר אחד.
זה מצב בלתי מתקבל על הדעת.

ממשלה רצינית הייתה מחייבת את המונופול להניח צינור נוסף ולפתח מאגרים נוספים. ואכן, ב-2013 החליטה ממשלת ישראל לחייב את המונופול להניח צינור נוסף מתמר. זה לא קרה.

מתווה הגז גם מאפשר לחברות לא לפתח את מאגר לוויתן. כך זה יקרה:

כיום החברות מחוייבות, בכתב החזקה הנוכחי למאגר, לפיתוח לוויתן עד 2018. אבל המתווה משחרר אותן מהדד ליין הזה וקובע דד ליין חדש, ארבע שנים מיום חתימת ההסכם. ז"א 2020. חמור יותר: כתב החזקה (המבוסס על חוק הנפט) קובע שיש להגיע להפקה מסחרית. והנה, אבן הדרך הסופית של הפקה מסחרית נעלמת במתווה. במקומה מופיעה השקעה כלכלית: אם החברות ישקיעו בפיתוח לוויתן ארבעה מליארד דולר תוך ארבע שנים מחתימת המתווה, זה יחשב כאילו עמדו במחוייבות שלהם.

תחשבו שאתם מזמינים בגד חדש מחייט, ואתם קובעים תאריך שבו הבגד אמור להיות מוכן, אלא שאז החייט אומר לכם שבמקום שהבגד יהיה מוכן, מספיק שהוא יראה לכם שהוא השקיע מספיק כסף בהכנות לתפירתו. סביר להניח שתצאו ערומים.

מה שהופך את העניין לעוד פחות מתקבל על הדעת זו העבודה שהחברות טוענות שפיתוח לוויתן יעלה שבעה מליארד דולר, אז לשיטתן הן, מדובר בהשקעה של קצת יותר מחצי מהסכום. במלים אחרות: מתווה הגז קובר את לוויתן עמוק באדמה.

הפרקטיקה של השהיית פיתוח מאגרי אנרגיה מקובלת על חברות גז ונפט בכל העולם. היא טובה להן כי החברות רוצות לפתח את המאגרים בתזמון ממקסם רווחים. כשמחירי האנרגיה ברצפה, כמו עכשיו, כשאין כל כך למי למכור את הגז, כמו עכשיו, כשמצרים מגלה מאגרים ענקיים, כמו עכשיו – עדיף לחכות. ומתווה הגז, בניגוד גמור לאינטרס הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל, מאפשר בדיוק את זה.

אם מתווה הגז לא יחתם, הדדליין המקורי של הפקה מסחרית ב-2018 יישאר, ואז כתב החזקה יחזור לרשות המדינה. מנהיגים חכמים יותר היו מנצלים היטב את המצב הזה לפירוק המונופול ולפתיחת משק הגז הישראלי לחברות חדשות. בישראל, לעומת זאת, יעשו הכל כדי שלוויתן ישאר בידיים של נובל ודלק. אני לא יודע למה נתניהו ושריו להוטים כל כך שזה יקרה, אבל דבר אחד ברור – אינטרסים חיוניים ביותר של הכלכלה הישראלית יפגעו.

לאורך זמן:

אז מתווה הגז מוותר על פיתוח לוויתן. אבל יש לנו עדיין את מאגר תמר, והוא יוכל לספק לנו גז לשנים ארוכות, מספרים לנו. אלא שמתווה הגז עומד להפוך את החלטת ממשלת נתניהו מ-2013, שאסרה על ייצוא מתמר לפני חיבור לוויתן לחוף הישראלי, ולאפשר ייצוא מתמר לפני פיתוח מאגרים אחרים, פיתוח שלא נראה באופק. חברות הגז מדברות על ייצוא 20 BCM לשנה מתמר כבר בשנים הקרובות.

זוכרים שאנחנו תלויים במאגר אחד עם צינור אחד וזה לא הולך להשתנות? אז מה שישתנה זה שמאותו המאגר יתחילו למכור גם לחו"ל. בלי שיש לנו מאגר גיבוי. ובקצב ייצוא מואץ, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בלי גז בעוד מספר שנים.

> הפוך, ביבי: דוקא הפרטת הגז תדרדר אותנו למצבה של ארגנטינה

מפגינים במיצג המדמה את שרי הממשלה כבובות בידי יצחק תשובה כמחאה על חולשתה של הכנסת אל מול הטייקונים. מחאת הגז בתל אביב, 27 ביוני 2015. (יותם רונן/ אקטיבסטילס)

מפגינים במיצג המדמה את שרי הממשלה כבובות בידי יצחק תשובה כמחאה על חולשתה של הכנסת אל מול הטייקונים. מחאת הגז בתל אביב, 27 ביוני 2015. (יותם רונן/ אקטיבסטילס)

דרושה מנהיגות

כשקוראים טוב את מתווה הגז ומשווים אותו לנעשה בעולם המפותח, מבינים כמה הוא מסוכן למשק הישראלי ולמדיניות האנרגיה שלנו. לא רק שלא נזכה בביטחון אנרגטי, אלא שאינטרסים חיוניים ביותר עלולים להיפגע. כשאתם רואים את אריה דרעי מסרב לחתום לבד על המתווה – זו הסיבה: אם המתווה יופעל, כולל סעיף היציבות השערורייתי שיאפשר למונופול לתבוע את המדינה על כל שינוי עתידי, תוך מספר שנים כשלוויתן לא יפותח, כשמאגר תמר יחל להיגמר, אנשים ישאלו איך נתנו לזה לקרות – ומי. אריה דרעי לא רוצה להיות השם היחידי על הטופס.

גם לדרעי ברור שלא רק שהמתווה רע, אלא שהוא לא רלוונטי. החברות טוענות שהן ייצאו גז למצרים על מנת לממן את פיתוח לוויתן, ואפילו השר דרעי, כמו כל מי ששומע חדשות פה, יודע שזה לא יקרה: תגליות גז אדירות במצרים נמצאות בתהליכי פיתוח מואצים, ולא יהיה יצוא גז מלוויתן למצרים. זו זריית חול בעיניים.

מה שאנחנו חייבים זה לעצור את הרכבת הדוהרת הזו ולגבש מדיניות אנרגיה לאומית למדינת ישראל. כזו שתבוסס על האינטרסים החינויים של כלכלת ישראל ואזרחיה, לא על אלו של מונופול גז אימתני. יש אפשרויות ויש אלטרנטיבות. יש מודלים מרחבי העולם שעובדים בהצלחה ואפשר לייבא אותם לפה. אפשר בהחלט להביא לשינוי עמוק של הכלכלה והחברה בישראל באמצעות תגליות הגז.

בשביל זה צריך מנהיגות, אומץ וחזון. מאלה, כך ראינו בכל מה שקשור להתנהלות סביב משק הגז, יש בישראל מחסור חמור.

אורי בן-דב הוא קולנוען, מורה ליוגה, וממובילי מאבק הגז.

> ביחד עם משרד הכלכלה, דרעי מוותר גם על טיפת הבושה האחרונה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מפגינים פלסטינים ויהודים, מפגינים בכיכר רבין נגד חוק הלאום (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

מפגינים פלסטינים ויהודים, מפגינים בכיכר רבין נגד חוק הלאום (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

התשובה לחוק הלאום: אוטונומיה פלסטינית

חוק הלאום מציב מולנו הפלסטינים אזרחי ישראל מכשול ברור ומאתגר. כדי לצלוח אותו, עלינו לחשוב בדרכים יצירתיות ולנסות דברים שלא ניסינו בעבר. במילים אחרות, הגיע הזמן להתחיל לחשוב על אוטונומיה משל עצמנו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf