האיחוד בין פרץ לאורלי לוי עשוי לשרת דווקא את ליברמן

החיבור בין מפלגות העבודה וגשר נתפס בקרב ציבור דוברי הרוסית כחיבור עדתי ולא אידיאולוגי. במקביל, נתניהו מוביל קמפיין מוזר שמטרתו לגייס את הקול הרוסי, אבל מדגיש את העדתיות שלהם. אלה רואים את המתרחש, ומתחילים להבין שהדרך היחידה היא להתכנס בתוך עצמם. ליברמן? הוא מביט במתרחש עם חיוך

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ימים אחרי שנבחר עמיר פרץ לראשונה ליו"ר מפלגת העבודה (בשנת 2005) הופיעה בעמודו הראשון של עיתון ישראלי ברוסית מקאמה (סוג של יצירה ספרותית המזוהה עם ספרות ערבית) ארוכה שכותרתה "חתול אשפתות משדרות". זה היה רק אחד הביטויים הבוטים של הסלידה הגזענית מפרץ ברחוב הרוסי. המוצא, סגנון הדיבור, השפם, הדמיון לסטלין – הכל נוצל להגחכה של יושב ראש המפלגה ממוצא מרוקאי.

פרץ, שנמנע בדרך כלל מכל עיסוק במה שמכונה (בצורה די מעוותת) "השד העדתי", הודה שהופתע מעוצמת התגובה הגזענית. עם זאת, בחר לספוג ולהבליג. בסופו של דבר, זה לא מה ששינה את תוצאות הבחירות ב-2006. פרץ היה לסמל של תופעה רחבה בהרבה של גזענות הדדית בוטה במיוחד בין רוסים למרוקאים. שורשיה של התופעה נטועים עמוק עוד בדרך בה שיווק הממסד את העלייה הרוסית כ"טובה שהייתה פה מעולם", ועלב על הדרך בעיקר במזרחים.

הבליג בעבר על גזענות נגדו ברחוב הרוסי. ח"כ עמיר פרץ (צילום: אקטיבסטילס)

הבליג בעבר על גזענות נגדו ברחוב הרוסי. ח"כ עמיר פרץ (צילום: אקטיבסטילס)

אז מה השתנה?

אין ספק שקבלת הפנים לפרץ שונה הפעם ברחוב הרוסי. העמדתו בשנית בראשות מפלגת העבודה מתקבלת בעיקר כמעט ללא תגובה. הציניקנים אומרים כי העבודה איבדה מכוחה ואינה מהווה איום שמצריך תגובה נסערת.

גם אם יש משהו בהסבר הזה, הוא אינו התשובה כולה. תגובות שנאה פרועות ברשתות החברתיות אינן תלויות רק ברלוונטיות של המושא, אלא מהוות ביטוי רגשי שאינו מחפש סיבה. יש אומרים, שדוברי הרוסית הפנימו משהו משיח התקינות הפוליטית, שנתפס עד לפני 15 שנה רק כהגבלה מזיקה של חופש הביטוי.

עם זאת, קורה כאן בכל זאת דבר מה נוסף בחוגים של הדור הצעיר יותר. בחוגים מסוימים של דור זה יש ניסיונות של הידברות ואפילו גישוש זהיר הבודק שיתוף פעולה בין רוסים ומזרחים אל מול מה ששתי הקבוצות תופסות כהגמוניה שלטת, קרי אשכנזית. יוצאי ברית המועצות בגילאי 25-40 לא בהכרח רואים עצמם כאשכנזים, גם אם זהו מוצאם, פורמלית. הם רואים עצמם כקבוצה שלישית, נבדלת ומיוחדת. גם המזרחים לא בהכרח רואים ברוסים אשכנזים.

בסרטו הדוקומנטרי של אמנון לוי על הפריפריה, נשאלו נערים בעיירת פיתוח אם פגשו אשכנזים ביישוב שלהם. הם השיבו בשלילה, על אף ש-30 אחוזים מתושבי הישוב שלהם היו אז עולים מרוסיה. שוב, ישות אחרת. לא בדיוק אשכנזים. אשכנזים הם הרי במקרים רבים הגדרה של מעמד ומאחזי כוח, והרוסים חשים עדיין שלא הגיעו לשם ולפעמים גם נתפסים כמוחלשים. זה אינו אומר, כמובן, שלאיחוד בין העבודה של עמיר פרץ ומפלגת גשר של  אורלי לוי-אבקסיס תהיה תמיכה ברחוב הרוסי. מן הסתם, כתמיד, התמיכה תהיה מועטה עד אפסית. הדימוי "השמאלני" שהצליח הימין להדביק לעבודה עוד מבחירות 1992 בהן התמודד רבין על ראשות העבודה, לא התפוגג, זאת למרות ה"התמרכזות" של העבודה.

בקמפיין 92' עיצב הליכוד מודעת בחירת בה הוצמד הפרופיל של יצחק רבין לפוסטר האייקוני של מרקס-אנגלס-לנין. אצל העולים הטריים מברית המועצות, הם הפכו לרביעייה בלתי נפרדת. זה אומנם לא עבד ב-92' כשהצבעת העולים, אז חדשים לגמרי, הפכה להצבעת מחאה נגד כשלי הקליטה של ממשלת הליכוד. זה כן עבד – ועובד עדיין – לטווח הארוך. העולים הטריים אז זנחו את העבודה ואת השמאל הישראלי וזה, מצידו, נטש אותם להתמקם בחיקו של הימין. שמעון פרס (שגם הוא לא נקף אצבע בעניין) הגדיר בזמנו את ההתנהלות הזאת כאחד המחדלים הגדולים של השמאל.

אחד עושה את כל הטעויות האפשריות, והשני בינתיים מרוויח. נתניהו וליברמן (יונתן זינדל/ פלאש 90)

אחד עושה את כל הטעויות האפשריות, והשני בינתיים מרוויח. נתניהו וליברמן (יונתן זינדל/ פלאש 90)

אי בודד

בבחירות האחרונות באפריל, התחלקו קולות העולים בין הליכוד ל"ישראל ביתנו" כמעט שווה בשווה, עם יתרון מסוים לליכוד. בניגוד למה שנכתב ונאמר בימים אלה כי ביבי לא יצא למאבק על קולות העולים אז, אלא רק כעת לקראת בחירות ספטמבר, הרי שכבר לקראת בחירות אפריל היו אלו דווקא העיתונאים של ערוץ 9 בשפה הרוסית הראשונים שהוזמנו לשיחה ארוכה בלשכתו של ראש הממשלה. רק בשלב מאוחר יותר החליט ביבי לזנוח את זירת הרוסים-ליברמן בתמורה לשקט מליברמן בגזרות אחרות.

המאבק המתנהל עתה, הוא על חלוקה שונה של מאגר קולות הרוסים בין השניים. ביבי מביא עמו לזירת הקרב תקציב עתק של 50 מיליון שקל, צוות יועצים שמורכב בעיקר מפליטי "ישראל ביתנו" פגועים, ומוטיבציה של פעולת תגמול. ליברמן מביא עמו את מוצאו, את זיקתו הטבעית לקהילה ואת העלבון מן השחיקה במעמדו. ליברמן המיר את האויב הערבי (שנהג לשלוף לקראת כל מערכת בחירות) בנתניהו – האיום הקיומי החדש על דוברי הרוסית.

ליברמן שם דגש על העוצמה הפוליטית של המחנה הדתי-חרדי, "שותפיו הטבעיים של ביבי" לצד הכהניסטים. מבחינת ציבור דוברי הרוסית, צעירים ומבוגרים כאחד, מדובר בקשר מדאיג. לליברמן יש "קייס", לביבי יש אמביציה. אצל שניהם זו בעצם מלחמת קיום רווית יצרים.

לפחות בשלב זה, נתניהו עושה המון טעויות שבפועל מסייעות לליברמן. פרשן פוליטי אמר לא מכבר ברדיו רק"ע בשפה הרוסית כי "הדבר הכי נכון שליברמן יכול לעשות הוא להביא את כל הפעילים לאי בודד בלי קליטה ובלי סלולריים ולחכות ל-17 בספטמבר. ביבי עושה לו את כל העבודה". לא זו בלבד שמפלגה של 39 מנדטים (כולל כחלון) עסוקה בהתגוששות עם מפלגה של חמישה מנדטים (ישראל ביתנו), אלא שביבי גם נכנס לחלוטין למגרש של ליברמן. אחרי שנים של התעלמות מפנסיות לעולים, מדיור ציבורי ובעיקרון מכל המגרש הסוציאלי של דוברי הרוסית, כוחו בציבור זה היה ונותר בעיקר בשל כישוריו בזירה הבינלאומית.

אלא שנתניהו עושה טעות בסיסית עמוקה יותר – הוא הולך ממקום למקום ומודה שהוא "לא ידע". לא ידע שליברמן לא טיפל, לא ידע שליברמן לא עשה. לא ידע כמו שלא ידע על נחלי- השמפניה הזורמים לביתו, כמו שלא ידע על העסקים של בני הדודים שלו. ראש ממשלה שעקף את בן גוריון באורך כהונתו – ועדיין לא יודע כלום על מיליון אנשים שנמצאים בארץ כמעט שלושים שנה.

אפילו ההבטחות הדרמטיות לתיקון עוול הפנסיות טומנות בחובן מכשול מובנה: עשרות אלפי אנשים שהגיעו לישראל כבוגרים מגיעים עתה לגיל הפנסיה ונפלטים משוק העבודה בלי שצברו די שנים לפנסיה סבירה (יש אנשים המקבלים כעת מאות שקלים בלבד בחודש). זו לא רק הבעיה שלהם – זו גם הבעיה של ילדיהם שחלקם נדרשים עתה לתמוך בהוריהם וגם בילדיהם שכבר נולדו כאן. בזמנו, הפנה ביבי את הדרישה לפנסיות עבור שנות עבודה ברוסיה לבעל הבית הקודם, הנשיא פוטין. פוטין אכן חתם על הסכם: בעלי המזל זוכים למאה שקל לחודש. עם זאת, עצם העיסוק בפנסיות לעולים מעורר תרעומת טבעית ומוצדקת – למה לעולים בלבד? למה לא לקשישים באופן כללי על בסיס גישה יותר כוללת? עודף עיסוק בנושא עלול להרחיק מביבי מצביעים אחרים, בעיקר מזרחים. וזה הכשל המובנה.

במערכת הבחירות המוזרה הזאת, דווקא האיחוד בין אורלי לוי-אבקסיס לעמיר פרץ עשוי לפעול לטובתו של ליברמן. בציבורים גדולים של דוברי רוסית, האיחוד הזה נתפס יותר ככזה על בסיס עדתי מאשר כאיחוד אידיאולוגי. ככזה הוא מחזק את היצר העדתי-קהילתי בקרב קבוצות של דוברי רוסית החוזרות שוב למסקנה שהדרך לסייע לעצמם היא התארגנות סקטוריאלית.

ודווקא עכשיו, נתניהו בא ופותח בקמפיין חדש שעיקרו הטיעון שליברמן תוקע את הרוסים בגטו. שום ציבור, ובוודאי לא ציבור יוצאי ברית המועצות האינדיבידואליסטים מטבעם, לא אוהב לחשוב שיש מי שמנווט את חייו במקומו. הדבר דומה להתרסה של השמאל כלפי המזרחים שבהצבעה לימין, הם מצביעים בניגוד לאינטרסים של עצמם. וכאילו כל זה לא מספיק, בא שר החינוך אותו מינה נתניהו, רפי פרץ, וטוען שנישואים מעורבים הם סוג של שואה שנייה. בהבל פה הוא עלב בכ-350 אלף יוצאי ברית המועצות, לא יהודים על פי ההלכה, שהם בני זוג של יהודים וילדיהם.

מבולבלים? מן הסתם תהיו מבולבלים עוד יותר. ככה זה כשמערכת בחירות היא לא על נושאים מהותיים (שלא לדבר על אידיאולוגיה) אלא על הדבר החמקמק הזה ששמו "אגו", בו כל המצביעים הם רק שחקנים.

לילי גלילי היא עיתונאית ומרצה בסוגיות בחברה הישראלית, מחברת הספר ״המיליון ששינה את המזרח התיכון״ (עם רומן ברונפמן). הספר עוסק בהשפעת העלייה מבריה"מ עם החברה והפוליטיקה בישראל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
41% מהנשים המוכות הן ערביות, אבל רק שלושה מ-14 המקלטים מיועדות לנשים ערביות, אבל ארדן רואה במקלט נוסף סימן לכניעה. השר גלעד ארדן (צילום: פלאש 90)

41% מהנשים המוכות הן ערביות, אבל רק שלושה מ-14 המקלטים מיועדות לנשים ערביות, אבל ארדן רואה במקלט נוסף סימן לכניעה. השר גלעד ארדן (צילום: פלאש 90)

מרוב גזענות, ארדן שכח שהוא עצמו קידם מקלטים לנשים ערביות

גלעד ארדן הזהיר שממשלה עם איימן עודה עלולה להביא לנו הקמת "עוד מעונות לנשים מוכות" במגזר הערבי. הוא לא זכר שוועדה שהוא עומד בראשה אישרה הצעה דומה. אבל כשההצעה באה מעודה, אין לו בעיה לזלזל בביטחון הנשים הערביות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf