האישה שתאיר את עזה באנרגיה סולארית

היא הקימה חברת בניה שמייצרת תחליף למלט שישראל שולטת על כניסתו לרצועת עזה. לאחרונה השיקה פיילוט לערכה סולארית שמתמודדת עם המחסור הקיצוני בחשמל. היזמית הצעירה מג'ד אל-משהראווי לא חוששת מאתגרים

א א א

כותבת: כראמה פאדל, עזה

המצור הפך את המחסור בחשמל ובחומרי בניה לאחת הסוגיות הבוערות ביותר ברצועת עזה. מול שני האתגרים האלו ניצבת כעת מהנדסת צעירה, יזמית שמנסה למצוא פתרונות. בדרך היא מתמודדת גם עם חברה פטריארכלית ושמרנית.

מג'ד אל-משהראווי בת ה-24, בוגרת לימודי הנדסה אזרחית, מצאה דרך להפוך אפר וחצץ – שמהם יש ברצועה בשפע – לחומר שהיא מכנה "גרין קייק" שמהווה תחליף למלט. אחרי שגייסה תמיכה לפרויקט היא מפנה את תשומת ליבה גם לעיסוק בטכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת כשהיא משיקה פיילוט לערכה סולארית בשם "סאן בוקס" – הראשונה מחוץ לרשת החשמל בעזה, לדבריה.

"בעזה יש מחסור קיצוני בחשמל – החשמל עובד בין שלוש לשש שעות ביום. אבל כל המזרח התיכון סובל ממחסור בחשמל", אומרת אל-משהראווי. "המצב הזה משפיע קשות על איכות החיים כמו גם על הזדמנויות לצמיחה כלכלית. אבל באזור שלנו יש משאב שניתן לרתום לטובתנו – ממוצע של 320 ימי שמש בשנה, מה שהופך את השימוש באנרגיה סולארית למקור אידיאלי להפקת חשמל".

> מי מרוויח משמירתה של עזה על סף משבר הומניטרי?

מג'ד אל-משהראווי (מימין) משתמשת ב"סאן בוקס" במשרד שלה כדי להפעיל מנורה ומחשב (צילום באדיבות "אנחנו לא מספרים")

מג'ד אל-משהראווי (מימין) משתמשת ב"סאן בוקס" במשרד שלה כדי להפעיל מנורה ומחשב (צילום באדיבות "אנחנו לא מספרים")

אל-משהראווי חקרה את השימוש באופציות סולאריות באפריקה ובהודו, מקומות שגם בהם נפילות בזרם החשמל שכיחות. אולם דווקא בסין היא מצאה את הפתרון המתאים ביותר. המוצר שלה – "סאן בוקס" (קופסת שמש) כולל ערכה קטנה לאיסוף אנרגיה סולארית שעברה התאמה כדי להתחבר למערכת החשמל המקומית. הערכה מייצרת אלף וואט שמספיקים לארבע מנורות, שני מחשבים ניידים, נתב אינטרנט, וטלוויזיה/מאוורר/מקרר קטן למשך יום שלום, לפני שנדרשת טעינה מחדש – באמצעות השמש, או חיבור לרשת החשמל (במידה והיא פועלת). מחיר הערכה לצרכן עומדת כעת על 355 דולרים, מחיר אותו קבעה על פי מחקר שוק שקבע כי הוא סביר עבור רוב משקי הבית. משהראווי מקווה גם לשתף פעולה עם עסקים שיאפשרו למכור את המוצר בתשלומים.

אם ההשקה של המוצר הסולארי בעזה תצליח, אל-משהראווי כבר חולמת להתרחב לשווקים נוספים – מחנות הפליטים בגדה המערבית, סורים בירדן וקהילות בדואיות שאינן מחוברות לרשת החשמל בכל רחבי המזרח התיכון (אוכלוסיה שמוערכת בכ-3.2 מליון בני אדם).

מחפשת פתרונות

אל-משהראווי זוקפת את רוח היזמות שלה לזכותו של המורה שלה למתמטיקה בכיתה י"א. "הוא הכריח אותנו למצוא דרך לפתור בעצמנו בעיות במתמטיקה ולא רק לשנן נוסחאות. זה היה האתגר הראשון והכי קשה בחיי", היא נזכרת.

האתגר הזה הוביל אל-משהראווי לבלות את כל חופשת הקיץ שלה – שלושה חודשים – בניסיון להבין את ה"למה" שמאחורי התשובות כדי שהיא תוכל להכין ספרון ולחלק לתלמידים האחרים. היא מחשיבה את זה בתור הסטארט-אפ הראשון שלה. "אבל לא ידעתי איך להפוך את זה לעסק", היא צוחקת. "הייתי צעירה ועוד לא ידעתי איך עובדים עסקים".

העצמאות שלה והכמיהה שלה לנסיעות בעולם הניעו את אל-משהראווי לעבוד קשה כדי לבנות עתיד – לא משימה קלה בחברה שמרנית שמצד אחד מגבילה את חירותן של נשים ומצד שני מדוכאת על ידי מצור. "אני מודעת היטב לכך שהעולם סביבנו מתקדם, בעוד חיינו בעזה קפואים", היא אומרת, "אבל במקום לבזבז זמן בתלונות על מצבנו הרע, אני מעדיפה לחפש פתרונות לבעיות".

> שועל בלול תרנגולות מהופנטות: כניעת העיתונות מול נתניהו

תושב עזה וה"סאן בוקס". (צילום באדיבות "אנחנו לא מספרים")

תושב עזה וה"סאן בוקס". (צילום באדיבות "אנחנו לא מספרים")

עוגות במקום מלט

עם בעיה כזאת התמודדה משפחתה של אל-משהראווי כאשר אחיה התחתן ואביה רצה להוסיף קומה לביתם לזוג החדש. אבל זה היה בלתי אפשרי כי הוא לא יכול היה להשיג מלט. למעשה, גם כיום, כמעט ארבע שנים אחרי המתקפה של ישראל על עזה בקיץ 2014, לכ-4,500 משפחות ברצועה עדיין אין פתרון דיור קבוע. מצוקת הדיור מחריפה לנוכח הגידול באוכלוסיה לצד המגבלות שמטילה ישראל על ייבוא חומרי בניין. מומחי אוכלוסין מטעם האו"ם חוזים כי אוכלוסיית עזה, שכבר כיום נחשבת לצפופה ביותר על פני כדור הארץ, תכפיל את עצמה ל-4.8 מליון בני אדם עד 2050. בינתיים רק כשלושים אחוזים מהמלט הנדרש הוכנס לעזה מאז המתקפה האחרונה.

האתגר המשפחתי הזה היה אחד הדברים שהובילו את אל-משהראווי, יחד עם סטודנט נוסף, לרעיון של המוצר הראשון שלה: תחליף המלט "גרין קייק" (עוגה ירוקה). מדובר בחומר שמופק בעיקר מפחם או מאפר של עצים שעובר טיהור באדים. מדובר במוצר ידידותי לסביבה, לבנה חסינה מפני אש שמשקלה הוא מחצית ממשקלו של בלוק בטון ועלותה עומדת על 50 אחוזים פחות. בהתחלה אל-משהראווי ושותפה נאבקו במשך תקופה ארוכה כדי להשיג תמיכה ברעיון שלהם. הסטודנט השני נטש בדרך, אבל אל-משהראווי היתה נחושה להמשיך.

"בהתחלה לא קיבלתי עזרה מאחרים", אל-משהראווי נזכרת. היא לוותה כסף כדי לפתח את הפרויקט, ונאלצה להתמודד עם תגובות של חוסר שביעות רצון מכך שהיא אשה שעוסקת בתחום שנחשב לגברי.

בספטמבר 2016 אל-משהראווי התקבלה לחממת סטארטאפים של האוניברסיטה האיסלאמית בעזה שסייעה לה במימון השלב הראשון של הפקת החומר החדש, ועכשיו אל-משהראווי שוכרת משרד ומעסיקה שלושה אנשים בעסק שלה. עד לזמן פרסום הכתבה החברה שלה סיפקה חומרי בניה לשלושה בתים חדשים.

> יום האשה: מאות נשים צעדו נגד גירוש הפליטים ובעד דרום תל אביב

פועלים בעזה מייצרים לבני "גרין קייק". (צילום באדיבות "אנחנו לא מספרים")

פועלים בעזה מייצרים לבני "גרין קייק". (צילום באדיבות "אנחנו לא מספרים")

ואז היא שמעה על אתגר חדש – "אתגר יפן-עזה לחדשנות" – יומיים של סדנה ותחרות עסקית. שתיים מתוך עשר הקבוצות המתחרות הגיעו למקום הראשון. אחת מהם היתה "גרין קייק". אל-משהראווי הוזמנה לביקור ביפן ודלתות החלו להיפתח.

לנסוע בעולם היה חלום ענק שלי, אבל עד לאותו הרגע לא הצלחתי להגשים אותו מעולם", היא אומרת. למרות שכמה שנים קודם לכן זכתה במלגת לימודים לשנה בברלין, והשיגה את הוויזה הנכספת, היא לא הצליחה לקבל מישראל אישור לעזוב את עזה. מעבר רפיח המצרי היה סגור לחלוטין באותם ימים. "הגשתי כמה פעמים בקשות לצאת מעזה, ובכל פעם קיבלתי סירוב, אז איבדתי את המלגה", היא נזכרת בעצב. מאוחר יותר נשללה ממנה שוב ההזדמנות לנסוע כאשר ביקשה לצאת לתחרות בינלאומית בדובאי לסטארטאפים חברתיים.

אבל הפעם זה היה שונה. במרץ לפני שנה אל-משהראווי יצאה לראשונה מעזה לביקור בן שבועיים ביפן. "הייתי בדיוק כמו ציפור ששוחררה סוף סוף מכלוב כדי לעוף בחופשיות לעבר השמיים", הוא אומרת. העוגה הירוקה, ההמצאה שלה, גם זכתה לתשומת לב תקשורתית בינלאומית, כולל כתבה באינדיפנדנט הבריטי.

בהמשך השנה האחרונה, ביוני 2017, אל-משהראווי נסעה שוב. הפעם לארה"ב. במשך שלושה חודשים היא למדה יזמות ומנהל עסקים, ואז חזרה לעזה. "הייתי יכולה להישאר בארה"ב, אבל בכנות – רציתי לחזור", היא אומרת. "בעזה בכל יום יש אתגר חדש, מה שהופך אותה להרבה יותר מעניינת. מחוץ לעזה, את חיה בשביל עצמך בלבד. בעזה אני מרגישה שיש לי שליחות גדולה יותר שבאמת יכולה להועיל לאנשים".

כראמה פאדל, 26, היא בוגרת תואר ראשון באנגלית באוניברסיטת אל-אזהר בעזה. הפוסט פורסם במקור באתר "אנחנו לא מִספָּרים" אשר נותן לכותבות וכותבים צעירים מעזה אפשרות לתקשר עם העולם ולספר את סיפורם במילים שלהם. הוא פורסם במקור באנגלית ותורגם לעברית על ידי יעל מרום.

> המרוץ למוקאטעה: האם יצליח מחמוד אל-עאלול להיכנס לנעליו של עבאס?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

לזכרה של פליציה לנגר, עורכת הדין שהביאה את הכיבוש לבג"ץ

ניצולת השואה, שהפכה לעורכת הדין ולשם נרדף למאבק המשפטי למען זכויות הפלסטינים, הלכה לעולמה בגרמניה. עו"ד מיכאל ספרד כותב לזכרה של הקומוניסטית שנאבקה באפליה גם מול איומים ושנאה, וסרבה לשמש עלה תאנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf