newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האמנה לפיקוח על סחר בנשק אושרה ב-50 מדינות. לא בישראל

חוסר הפיקוח כיום מאפשר לסוחרי נשק לעשות רווחים מעמים בסכסוך. האמנה קובעת איסור מכירת נשק באופן שישמש או יסייע לביצוע רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם. ישראל לא אישררה את האמנה

מאת:

כותב אורח: עידן יצחקי

בשבוע שעבר נרשם רגע מכונן בהבטחת שמירת זכויות האדם: האמנה לפיקוח על סחר בנשק הפכה למציאות. מדובר באמנה היסטורית, שכמו אמנות היסטוריות רבות, קובעת כחוק בינלאומי דבר לכאורה ברור מאליו: איסור מכירת נשק באופן שישמש או יסייע לביצוע רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות חמורות אחרות של זכויות אדם. בכך, תתרום האמנה במידה משמעותית למניעתן של הפרות אלו.

אבל גם מה שנשמע כדבר חשוב וברור מאליו, אינו פשוט כלל וכלל. מדובר ברעיון שהתחיל ב-1993 במשרדי אמנסטי אינטרנשיונל ומאז, ביחד עם שותפים נוספים ביניהם מומחים למשפטים בקיימברידג' וזוכי פרס נובל לשלום, הושקעו שעות רבות של עבודה.

המומחים השונים לא היו לבד במאבק. מיליוני פעילים מרחבי העולם, כולל ישראל, הפעילו לחץ רב על ממשלות ונאבקו בניסיונות רבים לעקר את האמנה, להוריד סעיפים חיוניים ולבטל, למעשה, כל אכיפה אמיתית. כאן בישראל הפגינו מול שגרירות רוסיה מאות פליטים מחבל דרפור שבסודן נגד העברות הנשק אשר משמש, עד היום, לביצוע הפרות נרחבות של זכויות אדם.

> במדינה של מל"טים מבצעים צבאיים הופכים לשגרה נינוחה ורווחית

חייל צה"ל ומזל"ט (IDF CC BY-NC 2.0)

חייל צה"ל ומזל"ט (IDF CC BY-NC 2.0)

בשבוע שעבר הגיע הקמפיין לרגע שיא בו האשרור של המדינה ה-50 את האמנה העביר אותה את סף הכניסה לתוקף.

האמנה באה לשנות מציאות צבועה, בה מדינות המגנות בריש גלי הפרות מזעזעות של זכויות אדם ברחבי העולם, מאפשרות במחשכים לכמויות אדירות של נשק להגיע לאותם המקומות, באופן המלבה את האש ומשמש לרצח של מאות ואלפים. יהיה זה לא מפתיע לגלות שביותר מ-85% ממקרי ההרג שתיעד אמנסטי אינטרנשיונל היה שימוש בנשק חם, וכן שהשימוש בנשק איפשר יותר מ-60% מהפרות זכויות האדם החמורות שתועדו.

חוסר הפיקוח כיום מנוצל על ידי סוחרי הנשק – גופים פרטיים ומדינות כאחד – כדי לעשות רווח מעמים השסועים בסכסוכים וקרבות. האינטרס הכלכלי שלהם הינו אפוא הימשכות מצב הסכסוך.

אבל כל זה, כאמור, הולך להשתנות. האמנה מחייבת ממשלות לפקח על ולתעד את הייצוא של נשק חם, ולהימנע לחלוטין מייצוא באם קיים חשש שהנשק ישמש או יסייע לביצוע הפרות חמורות של זכויות אדם.

אז איפה ישראל בתוך הסיפור? לפני קצת למעלה משנה, הצביעה ישראל בעד האמנה. אבל מאז, לא נעשה דבר. בעוד מדינות אחרות אישרו ואישררו את האמנה, אצלנו חששות לא מבוססים אודות פגיעה אפשרית בביטחון ישראל מעקרים כל דיון אמיתי בנוגע להצטרפות ישראל לאמנה.

הרמס 450 מתוצרת אלביט מוצג בסלון האווירי בפארנבורו, אנגליה

הרמס 450 מתוצרת אלביט מוצג בסלון האווירי בפארנבורו, אנגליה

הסיבה המוצהרת לאי-אישרור האמנה היא החשש שהדבר יוביל להגבלה על מכירת נשק לישראל.  כתבתה של גילי כהן חשפה, כי לאישרורה של ישראל את האמנה אין קשר לכך, כפי שהגדיר זאת ראש מטה שר הבטחון חיים בלומנבלט: "מרבית הסיכונים הכרוכים באמנה לישראל ולצה"ל יחולו על ישראל בין אם תצטרף לאמנה ובין אם לאו, מאחר והם קשורים ביישום האמנה על ידי מדינות אחרות ולא על ידי ישראל".

מדינות שאישררו את האמנה כמו בריטניה, צרפת וגרמניה (שנמנות בין עשר יצואניות הנשק הגדולות בעולם) לא יוכלו למכור למדינה המפרה זכויות אדם, בלי קשר אם המדינה המדוברת אישררה את האמנה או לא. לכן, אם ישראל דואגת מביקורת בינלאומית על רקורד זכויות האדם של פעולותיה, ראוי שתשקיע בשיפורו. במקביל, אישרור האמנה תהווה בידי ישראל אמירה משמעותית כלפי העולם ביחס למחויבותה לערכי זכויות אדם.

כאחת מעשרת יצואניות הנשק הגדולות בעולם, לישראל יש כאן יכולת לשחק תפקיד מרכזי בבימה הבינלאומית – להצטרף לברית העולמית ולהשמיע קול חד וברור נגד הפרות זכויות אדם.

עידן יצחקי הוא רכז תקשורת באמנסטי אינטרנשיונל ישראל. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf