ירושלים של המתנחלים: מתחת לאדמה, בלי לראות אף פלסטיני

הממצאים מתקופת בית שני בסילוואן משמשים את הימין בקרב על הנרטיב של "מי היה פה קודם". אבל לקראת "יום ירושלים" ומצעד הדגלים ראוי שנזכור: ארכיאולוגיה אמיתית צריכה ללמד אותנו צניעות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

במסגרת התכנית האסטרטגית של הממשלה, התייר או המבקר היהודי בסילואן או בעיר העתיקה יוכל לצאת בעתיד הלא רחוק מהמרחב היהודי שבמושבה הגרמנית, לעלות על הרכבל, לצאת במתחם קדם של אלע"ד בסמוך לשער האשפות ומשם לרדת ל"עיר התחתית": רשת של מנהרות שיחברו בין אתרים תיירותיים וארכיאולוגיים בלב ליבו של המרחב הפלסטיני, מבלי לראות פלסטיני אחד.

המרחב שבמרכז הקונפליקט בין ישראל לפלסטינים יתמקד בשרידים המלמדים על זהותה של ירושלים כעיר בעלת שורשים יהודיים. לאחרונה התברר אפילו שבמסגרת חפירת אחת המנהרות המתוכננות, הרסה רשות העתיקות חלק של קיר מהארמונות האומאיים, כדי לפרוץ את הדרך למנהרה התיירותיות.

האם נגזר על הארכיאולוגיה לשמש ככלי בשירות ההתנחלות? נדמה כי יותר משהתשובה לשאלה זו תלויה בארכיאולוגיה, היא תלויה במי שמשתמש בה. באזורים בעלי היסטוריה עשירה כמו ירושלים, יכולה הארכיאולוגיה דווקא ללמד אותנו שיעור בצניעות: כל אחד משליטי העיר סופו היה שייעלם. כל שהותירו אחריהם היו מבנים. וכך, ירושלים האמיתית – לא זו שבאה לידי ביטוי בחזונם של עמותת אלע"ד ואנשי מצעד הדגלים – היא ערב רב של בניינים ותרבויות שנאספו בעיר במשך אלפי שנים.

בקרוב אפשר יהיה לעבור במנהרות מתחת לכל העיר העתיקה בלי לראות אף פלסטיני. חפירה של רשות העתיקות בסילוואן-עיר דוד (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

בקרוב אפשר יהיה לעבור במנהרות מתחת לכל העיר העתיקה בלי לראות אף פלסטיני. חפירה של רשות העתיקות בסילוואן-עיר דוד (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

הכפר סילואן הוא אחד המקומות המדגימים בצורה המובהקת ביותר את החומרים שמהם עשוי הסיפור של ירושלים העכשווית. מדובר בשכונה פלסטינית צפופה הסובלת מתשתיות קורסות, עוני גדול ותושבים שאינם מוכרים כאזרחים ורבים מהם עומדים גם בפני איום של גירוש מביתם. לצידם פועל האתר הארכיאולוגי "עיר דוד" – פרויקט הדגל של עמותת הימין אלע"ד. האתר שהיווה את הגרעין ההיסטורי של ירושלים משמש כיום כחוד החנית של מפעל ההתנחלות היהודית בלב השכונה הפלסטינית.

נראה שהשימוש הנוכחי בארכיאולוגיה הוא המשך ישיר של התנועה הציונית, שכמו תנועות לאומיות מודרניות רבות עשתה שימוש בשרידים ארכיאולוגיים כדי ליצור נרטיב היסטורי היוצר "קשר בלתי נפרד" לכאורה בין העם לארצו, גם כאשר קיימות עדויות רבות הסותרות נרטיב זה.

החשיפה של בתי כנסת עתיקים, כתובות בעברית והזיהוי של אתרים שהוזכרו בתנ"ך עוררו התרגשות בקרב היישוב היהודי ולאחר מכן בקרב החברה הישראלית הצעירה. אתרים ארכיאולוגיים הפכו למוקדי עלייה לרגל, יחידות צבאיות קיימו בהם טקסי השבעה ושרידים ארכיאולוגיים שונים הפכו לסמלי המדינה.

יתירה מזו, לאחר 1948, ההתמקדות בשרידים אלה אפשרה גם להסיט את המבט מהחורבות של הכפרים הפלסטיניים הפזורים ברחבי המדינה. קיומם של השרידים הארכיאולוגיים חיזק את התפיסה שרואה בפלסטינים לא יותר מתושבים ארעיים שצריכים לפנות את מקומם כעת, לאחר שילידיה האמיתיים של ארץ ישראל שבו למולדתם.

סיכום שנת 2018 באגן ההיסטורי

מלחמת חפירות!איך הפכו החפירות הארכיאולוגיות והפרוייקטים התיירותיים לחוד החנית של המאבק הפוליטי בירושלים? איך בעבודה איטית ומתמשכת הופכים המתנחלים את ירושלים מעיר של עמים ודתות, לעיר ליהודים בלבד?בעשור האחרון השקיעה ממשלת ישראל מיליארדי שקלים ברשת של אתרי תיירות ארכיאולוגיים שמבליטים את הסיפור היהודי באגן ההיסטורי ויוצרים מציאות חדשה. מעיר היסטורית רב תרבותית הופכת ירושלים לעיר בעלת נרטיב יהודי בולט.את החפירות הארכיאולוגיות, השימור והפיתוח של האתרים מניע הגיון לאומי ודתי שישפיע באופן מרחיק לכת על המשא ומתן העתידי על האיזור. בשנת 2018 הגיעה רמת ההשקעה הממשלתית באתרים אלו לשיא. את כל אלה לא יכלה מדינת ישראל לבצע ללא קבלני המשנה שלה, עמותות המתנחלים שפועלות באיזור. הסרטון המצורף מהווה תמצית של דוח עמק שווה על שנת 2018 באגן ההיסטורי.הדוח המלא בהערה הראשונה

Posted by ‎עמק שווה – Emek Shaveh‎ on Wednesday, January 9, 2019

זו עדות לתפקידה החשוב של הארכיאולוגיה: יותר מאשר שהיא כלי המאפשר לחשוף שרידים מהעבר, היא כלי המאפשר למיין בין הנרטיבים שאנו מייחסים לשרידים שונים. אם תרצו, תפקידה המרכזי של החפירה הארכיאולוגית טמון ביכולתה להפריד בין "עתיקות" – כל אותם שרידים שקבוצות הגמוניות בחברה מייחסות להן חשיבות סמלית וערכית – לבין "הריסות" – השרידים שמהווים לא יותר מאשר הפרעה המסתירה את העתיקות האלה.

אם נחזור למקרה של ירושלים, השימוש בארכיאולוגיה למיון ויצירת היררכיה בין נרטיבים שונים של העבר התגבר לאחר כיבוש מזרח ירושלים ב-1967. הכיבוש של האתרים הנתפסים ככור מחצבתו של העם היהודי הגביר את הצורך להשתמש בארכיאולוגיה על מנת לספק תשובות חד משמעיות לגבי השאלה "מי היה כאן קודם?".

החשיפה של שרידים המתוארכים לימי בית שני בסילואן משמשת מאז סוף שנות התשעים כנשק האסטרטגי של עמותת אלע"ד במאבק על הנרטיב. אבל אלע"ד איננה לבד ואת הדרך שהתוו המתנחלים אימצה גם הממשלה. התהליך הגיע לשיאו בשנה שעברה כשהממשלה אישרה את "תכנית שלם", שתרשת את שכונת סילוואן ואת העיר העתיקה ברשת של מנהרות תת-קרקעיות שייצרו עיר חלופית. באופן ציורי אפשר לומר שזה לא מקרי שתכנית זו מתקיימת מתחת לקרקע, בחשיכה. היא נגזרת מהתפיסה המתנחלית של משחק סכום אפס שבה הנרטיב ההיסטורי של האחד בהכרח מבטל את זה של האחר.

אבל כפי שכבר אמרנו בתחילה, זו אינה מהותה של הארכיאולוגיה, אלא האופן שבה בוחרת להשתמש בה המדינה. מאותה מציאות אפשר לגזור גם תפיסה אחרת של ארכיאולוגיה. ארכיאולוגיה שמלמדת אותנו על החשיבות לבנות גשרים ומאפשרת דיאלוג בין הקבוצות החולקות את הנרטיבים ההיסטוריים שהם מייצגים. נדמה כי דווקא ביום ירושלים זה, בו רבבות יצעדו ברובע המוסלמי בהתרסה ובשנאה, זהו מסר שחשוב לזכור.

חמי שיף הוא ארכיאולוג ותחקירן עמק שווה. הוא כותב את הדוקטורט שלו במעבדה לתכנון סביבה וקהילה באוניברסיטת תל אביב.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"אין ילד בשכונה בלי טראומה מהחודשיים האחרונים". ילד בעיסאוויה (יובל אברהם)

ביום משחקים ביהודים נגד ערבים, בלילה באים החיילים. קיץ בעיסאוויה

ילדי עיסאוויה מבלים את חופשת הקיץ שלהם בתוך שכונה שהפכה לזירת מלחמה. בין רימוני ההלם והגז הם רואים את האבות והאחים שלהם נעצרים ומושפלים יום יום. "אין ילד בשכונה בלי טראומה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf