פחות מ-1.3 אחוזים מחומרי הארכיון הממשלתיים פתוחים לציבור

במקום בחשיפת העבר, עוסקים הארכיונים הממשלתיים בעיקר בגניזת מידע מהציבור. בין הסיבות להסתרה: חשש מפגיעה בתדמית או בקשרי החוץ של המדינה, חשש מגילוי פשעי מלחמה, חשש מ"התססת האוכלוסיה הערבית", ושלל שיקולים פוליטיים שחופש המידע אינו אחד מהם

א א א

כותב אורח: נעם הופשטטר

השבוע התפרסם דו"ח מקיף מאת גנז המדינה* בעניין מצב חשיפת חומרי הארכיון שבארכיונים הממשלתיים לעיון הציבור. הדו"ח, הכולל תכתובות מפורטות ותיעוד תהליכי עבודה רלוונטיים, הוגש למועצת הארכיונים העליונה**, וגרסתו הסופית מופיעה באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.

וכך פותח הגנז את הדו"ח:

ישראל איננה מטפלת בחומר הארכיוני שלה כמצופה ממדינה דמוקרטית: רוב עצום של החומר הארכיוני סגור ולא ייפתח לעולם. המיעוט שייפתח, ייפתח במגבלות לא סבירות. אין בקרה ציבורית על ביצוע החשיפה ואין שקיפות.

הדו"ח הזה מעניין קודם כל משום שאנחנו לא רגילים לקבל מפקידים בכירים עדות מפורטת ועדכנית על מצב העניינים בתחום פעולתם, וכשמופיעה עדות כזו היא מזכירה שבעצם – למה לא?. העובדה כי הארכיונים הממשלתיים מצויים במשבר חשיפה מתמשך, ובעצם לא מקיימים את חובתם וייעודם הראשי כלפי הציבור – להעמיד את התיעוד המופקד אצלם לעיונו – הופכת את העדות הרשמית הזו למעניינת וחשובה עוד יותר. יש בה גם משום תפנית חיובית מצד הארכיון, שלא שיתף את הציבור בשלבי התכנון והיישום של השינויים מרחיקי הלכת שביצע בשנים האחרונות.

גנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק, שהכריז לפני כמה חודשים על פרישה מוקדמת מתפקידו, מציג בדו"ח נתונים לגבי מצב החשיפה הגרוע בארכיונים (כיום, כ-1.29% בלבד מחומרי הארכיונים הממשלתיים פתוחים לעיון הציבור). הוא מבקש לתאר את הסיבות העיקריות למצב הזה, מאמצים שנקט לקידום החשיפה בתקופת כהונתו, וכן תהליכים ונהגים בתוך ארכיון המדינה המחריפים את משבר החשיפה עוד יותר.

בין היתר, מתאר הדו"ח את מרוץ הסמכויות בין הגנז לייעוץ המשפטי בארכיון ובמשרד ראש הממשלה, במסגרתו הפכו גורמי הייעוץ המשפטי את שיקול הדעת בסוגיות של חשיפה לדיון משפטי גרידא; ומשכך, ניטלו מן הגנז סמכותו המקצועית ויכולתו לייצג את האינטרס הציבורי בפני גורמים המבקשים להגביל את החשיפה.

> השתיקה שמאפשרת לממשלה לגרש את הפליטים

גנז המדינה יעקב לזוביק בארכיון המדינה בירושלים (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

גנז המדינה יעקב לזוביק בארכיון המדינה בירושלים (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

החתולים שומרים על השמנת

אך הבעיה היסודית של אי-חשיפת החומרים בארכיונים הממשלתיים אינה נובעת מהמחלוקת הנוכחית. ואמנם, בדומה לעתירות שהוגשו לבג"צ במהלך השנים בנושא נגישות הציבור לארכיונים (לדוגמא), למחקרים קודמים (ר' דו"ח "מכון עקבות" משנת 2016) ולדיווחים רבים וארוכי שנים של חוקרות וחוקרים, דו"ח הגנז מתאר מערכת ארכיונית שכבר זמן רב פשוט איננה ממלאת את ייעודה.

הארכיונים הממשלתיים בישראל סובלים מבעיות חשיפה כרוניות, וביניהן מדיניות מתמשכת של תת-תקצוב חריף למשימות החשיפה (ותור מתארך המוערך בדו"ח באלפי שנות-אדם), וכן נוהג גלוי של גופי החשיפה בארכיונים להגביל את עיון הציבור בתיעוד הרבה מעבר לסמכותם החוקית לעשות כן.

בשנים האחרונות נוספו על בעיות החשיפה הקבועות צרות חדשות: מתכונת העיון הרחב בתיקי-מקור בחדר העיון חוסלה, מה שמתואר על-ידי אנשי ונשות מקצוע כפגיעה אנושה ביכולת לבצע מחקר עומק אפקטיבי בארכיון; והסמכות להגביל את העיון בחומר ארכיוני הועברה מגנז המדינה למשרד או הגוף הממשלתי שיצר את החומר בעצמו, כלומר, החתולים הועמדו לשמור על השמנת. כאן כדאי לשים לב שארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, שכבר מזמן הפקיע לעצמו את הסמכות לקבוע מתי ישוחררו החומרים שיצר, חשף עד כה לעיון הציבור 0.4% בלבד מהתיקים המופקדים אצלו.

בסך-הכל, לעומת ברירת מחדל של העמדת התיעוד לעיון הציבור, שקבועה בחוק ושלצדה הגבלות חריגות, הנהגים והשורה התחתונה של פעולת הארכיונים הממשלתיים משקפים פרקטיקה הפוכה: כלל של ההסתרה וחשיפה מועטה.

היפוך ברירת המחדל, מחשיפה לאי-חשיפה, ניכר גם בשיקולים שמפעילים גורמי החשיפה בארכיונים הממשלתיים. בעוד שתקנות הארכיונים מתוות מתחם צר לעילות הגבלה על העיון, דו"ח הגנז מתאר הלך רוח של הגנה על "המערכת" ועל תדמית המדינה בקרב גורמי החשיפה, ובהתאמה – הרחבת העילות המצדיקות הגבלה של חומרים לשיטתם, כמו למשל חשש שגילוי העובדות יחליש את טיעוני המדינה בבתי משפט, חשש מגילוי פשעי מלחמה ישראליים, חשש מ"התססת האוכלוסייה הערבית", ועוד. שיקולים דומים במהותם אפשר למצוא גם בנהלי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.

כך, גם כשכבר ניגשת המערכת הארכיונית לתיקים המעטים שבכל-זאת תבדוק לשם חשיפתם, שיקולי החוץ והביטחון (כמו גם עילת הפרטיות, שנסקרת בהרחבה בדו"ח) נמתחים ונפרשים בה ללא גבול, ומתערבבים לבלי הכר בתדמית "המדינה" הרצויה בעיניי פקידיה ובסיפור שהיא מעוניינת לספר על עצמה. כפי שמבהיר דו"ח הגנז, נראה שבינתיים גוברים שיקולים אלה ומכניעים את הערך והאינטרס הדמוקרטי הציבורי הבסיסי שבגילוי העבר והתמודדות עמו.

> לאיזה צדק יכלו יונתן היילו ועהד תמימי לצפות?

ארכיון המדינה בירושלים (יונתן זינדל / פלאש90)

ארכיון המדינה בירושלים (יונתן זינדל / פלאש90)

נוכח קשיי החשיפה והעיון החדשים והישנים הולכת ומתגבשת קהילה הנטועה במגוון התחומים הקשורים לארכיון ובכללם אנשי המקצוע הארכיוני, אקדמיה, יצירה דוקומנטרית ועתונאות, חופש המידע, גניאולוגיה ועוד, וכן ציבור המתעניין בארכיון לצרכיו השונים.

קהילה זו פועלת לקידום היסודות הנחוצים לחשיפה ראויה של התיעוד הארכיוני לציבור: העמדת קטלוגים מלאים וזמינים; מתן אפשרות לעיון רחב בתיקי המקור ולא רק על-גבי מחשב; קיום חובת החשיפה היזומה בעתהּ; והפיכת הגבלות החשיפה להליך שקוף ומנומק, שאינו חורג מהסמכות הנתונה לו בחוק.

אחת הבעיות עליהן חוזר ומצביע גנז המדינה בדין וחשבון שפרסם היא הוצאת הציבור ופחיתות-מעמדו של האינטרס הציבורי בהליכי החשיפה בארכיון. מעורבות משמעותית של ציבור המשתמשים והמשתמשות, המומחים והמומחיות בענייני הארכיון היא ראויה וחיונית כחלק מכל פעולה של הארכיונים הממשלתיים לחשיפה סבירה של חומריהם. המידע המעשי והתיאורטי שנמצא בידי הציבור יחסוך שגיאות רבות וייעל את התהליכים. ככל שיצטרפו עוד ועוד אנשים וגופים לדרישות המינימום מהארכיונים הממשלתיים, יגדל הסיכוי שנזכה לעיין בהיסטוריה המשותפת שלנו, ולא רק ב-1.29% ממנה, שסוננו בקפידה.


* גנז המדינה הוא הממונה על התחום הארכיוני מטעם המדינה, וכן מנהל ארכיון המדינה, הכולל בתוכו את כלל הארכיונים הממשלתיים – ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, ארכיון שב"כ, וכדומה.

** מועצת הארכיונים העליונה היא גוף סטטוטורי בעל סמכות מייעצת מוגבלת לענייני ארכיונים, לצד גנז המדינה. המועצה מורכבת מנציגי ארכיונים, נציגי המדינה ומומחים.

ד"ר נעם הופשטטר הוא חוקר ב"מכון עקבות לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני".

> משרד הרווחה לא בוחל באמצעים במלחמתו נגד מדריכי נוער בסיכון

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מפגינות ביום הנכבה בישראל. הגיע הזמן לשינוי מדיניות. (הדס פרוש/פלאש90)

מפגינות ביום הנכבה בישראל. הגיע הזמן לשינוי מדיניות. (הדס פרוש/פלאש90)

המחאה נגד חוק הלאום: הגיע הזמן להעלות הילוך

עברנו את ההלם הראשוני. כעת, על הפלסטינים בישראל שוב להתאחד ולחשוב על בניית המאבק הפלסטיני מחדש. מעז, עוד עשוי לצאת מתוק

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf