מועמד השמאל הרדיקלי שמטלטל את מערכת הבחירות בצרפת

המצע של מלנשון כולל הטלת מס הכנסה של 100% על העשירים ופרישה מהאיחוד האירופי. הוא מדגיש את חשיבות האדם, החברה והסביבה מעל ההון והרווח הכלכלי, ומצליח למשוך מצביעים מכל הקשת הפוליטית. לראשונה מאז שנות ה-80, לשמאל הרדיקלי יש סיכוי משמעותי להעפיל לסבב השני

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: הדס פארי

"סצנת חלום בלהות", "אסון לצרפת", "אירופה מסתכנת בסיוט" הזהירו כותרות עיתוני העולם בשבוע האחרון, ביניהם ה"וול סטריט ג׳ורנל", עיתון "הטלגרף" הבריטי ועיתון "לה פיגארו" הצרפתי. נבואות הזעם מתייחסות לעלייתו בסקרים של מועמד השמאל הרדיקלי ז׳אן לוק מלנשון לקראת הבחירות לנשיאות צרפת שמתקיימות היום (ראשון). מצעו של מלנשון כולל הטלת מס הכנסה בשיעור של 100% על משכורות מעל 400 אלף יורו, קיצור שבוע העבודה ל-32 שעות, העלאת שכר המינימום ב-16 אחוזים ופרישתה ההדרגתית של צרפת מהאיחוד האירופי. מצע זה גרר ביקורות רבות מהתקשורת הנאו-ליברלית ומיריביו השמרנים וזיכה אותו בכינוי "הצ׳אווס הצרפתי".

על אף המתקפות הרבות, מלנשון נהנה מפופולריות חסרת תקדים: לראשונה מאז תחילת שנות ה-80, למועמד שמאל רדיקלי יש סיכוי משמעותי להעפיל לסבב השני בבחירות. מה עומד מאחורי הצלחתו הלא צפויה של מלנשון, לאחר שש מערכות בחירות רצופות בהן השמאל הרדיקלי נותר בשוליים?

שקיעת המפלגה הסוציאליסטית

רבים ממצביעיו הטריים של מלנשון צפויים לנדוד אליו מהמפלגה הסוציאליסטית. המפלגה הגדולה והוותיקה בשמאל הצרפתי, אשר מנהיגיה עמדו תכופות בראש הרפובליקה מאז ראשית שנות השמונים, שרויה במשבר עמוק. מועמדה לנשיאות, בנואה המון, עלול לזכות בפחות מ-10% מקולות המצביעים לפי הסקרים האחרונים, ורבים צופים את התפרקות המפלגה לאחר הבחירות. אחת הסיבות העיקריות למשבר הנוכחי הינה פילוגים פנימיים הקיימים מזה זמן רב.

> רעיון האוטונומיה השלטונית לפלסטינים בישראל אקטואלי מתמיד

צ'אווס הצרפתי. המועמד לנשיאות ז'אן לוק מלנשון. (צילום: GUE/NGL, פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

צ'אווס הצרפתי. המועמד לנשיאות ז'אן לוק מלנשון. (צילום: GUE/NGL, פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

כמו במפלגות סוציאליסטיות רבות באירופה, מצביעי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית מתחלקים בין שמאל אידיאולוגי ושמאל רפורמיסטי: הקבוצה הראשונה אוחזת בעקרונות של מאבק מעמדי, מעורבות ציבורית והתארגנות עובדים, בעוד הקבוצה השניה תומכת בשוק חופשי אך מבקשת לתחום אותו בעזרת רגולציה ופיתוח שירותים ציבוריים. במרכז המחלוקת עומדת שאלת האיחוד האירופי: השמאל האידיאולוגי אינו תופס את חברות צרפת באיחוד כערך עליון כיון שהיא עלולה להגביל את ההוצאה הציבורית. מנגד, השמאל הרפורמיסטי מאמין באירופה מאוחדת וחזקה, וחושש ש"פרקזיט" (Frexit) יוביל לאסון כלכלי ובטחוני.

מצוקתה של המפלגה גברה במהלך חמש שנות כהונתו של הנשיא הסוציאליסטי היוצא, פרנסואה הולנד, אשר הצליח לאכזב עמוקות את מצביעיו האידאולוגיים והרפורמיסטיים כאחד. אובדן אמון הציבור בנציגי המפלגה רק החמיר לאורך מערכת הבחירות שהייתה רוויה בסכסוכים פנימיים. לאור הצלחתה של מרין לה פן ומפלגת החזית הלאומית הניאו-פאשיסטית, הוחלט לערוך פריימריז כלליים למפלגות השמאל כדי למנוע התפצלות קולות ולקדם מנהיג אחד בעל סיכוי ממשי להביס את לה פן.

בפריימריז אשר התקיימו בינואר שעבר השתתפו המפלגה הסוציאליסטית ועוד מספר מפלגות המקורבות לה אידאולוגית (מלנשון ומנהיגי מפלגות שמאל רדיקלי נוספות סירבו להשתתף). התקשורת צפתה את בחירתו של מנואל ואלס, ראש הממשלה לשעבר, הדוגל בעמדות כה רפורמיסטיות עד שקשה לקרוא לו סוציאליסט. אך ואלס הובס על ידי בנואה המון, שר החינוך לשעבר, אשר עמדותיו מקורבות לאלו של מלנשון. לא עבר זמן רב לפני שואלס ונבחרי ציבור סוציאליסטיים נוספים הכריזו שלא יתמכו בהמון אלא בעמנואל מקרון, מועמד המרכז-ימין הנאו-ליברל. המהלך עורר כעס כלפי ואלס וחבריו בקרב מצביעי השמאל שהרגישו שמנהיגי המפלגה מזלזלים בהחלטתם הדמוקרטית, אך גם יצר רושם שהמון אינו מסוגל להוביל את השמאל.

המחלוקות ואובדן האמון הובילו לכך שרבים ממצביעי השמאל האידאולוגי מעדיפים לתמוך במלנשון על פני המון, למרות שמצעו יותר רדיקלי מעמדותיהם, בעוד רוב השמאל הרפורמיסטי מביע תמיכה במקרון. אם אחד מהשניים יבחר לנשיא צרפת, המפלגה הסוציאליסטית עלולה להטמע במפלגת "צרפת הבלתי-כנועה" (La France Insoumise) של מלנשון או במפלגת "קדימה!" (!En Marche) של מקרון. לעומת זאת, אם מועמדת הימין הקיצוני לה פן או מועמד הימין השמרני פרנסואה פיון יבחרו, קיים סיכוי שהסוציאליסטים יתאחדו מחדש כדי לבנות אופוזיציה חזקה.

לוגו, יוטיוב ומשחקי וידאו

מצבה העגום של המפלגה הסוציאליסטית אינו הסיבה היחידה להצלחתו של מלנשון. הפוליטיקאי הוותיק וחד הלשון מנהל קמפיין מלא מרץ המבוסס על רעינותיה של מדענית המדינה הבלגית שנטל מוּף, אשר עמדו בלב הקמפיין של מפלגת "פודמוס" בספרד. בתגובה לייאוש הכללי בקרב הציבור ממפלגות מסורתיות ויכולתן להוביל לשינוי, מלנשון הקים תנועה שורשית חדשה, "צרפת הבלתי-כנועה". למרות שאינה שונה במהותה או בהרכבה מהמפלגה הקומוניסטית או חזית השמאל שבראשן עמד מלנשון בעבר, לוגו חדש והיעדר דגלים אדומים עזרו ל"צרפת הבלתי-כנועה" למשוך קהל רחב יותר.

במקום להציג את מצעו במונחים קומוניסטים סטנדרטיים הנתפסים כלא רלוונטיים על ידי חלקים גדולים מהציבור, מלנשון מדגיש את חשיבות האדם, החברה והסביבה מעל ההון והרווח הכלכלי ומחלק את הציבור לשני מחנות – העם והאוליגרכיה, "אנחנו" ו"הם". הרטוריקה ההומניסטית-פופוליסטית שלו הצליחה למשוך מצביעים מכל רחבי הקשת הפוליטית, ביניהם גם תומכי הימין השמרני שמאסו באזלת ידם של נציגיהם.

> לעולם יש חובה מוסרית לשמוע מה קורה כאן, ולנו החובה לספר

ז'אן לוק מלנשון, בעצרת של "צרפת לא-כנועה" במהלך הקמפיין לנשיאות 2017 (צילום: Tiraden, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

ז'אן לוק מלנשון, בעצרת של "צרפת לא-כנועה" במהלך הקמפיין לנשיאות 2017 (צילום: Tiraden, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

יתר על כן, מלנשון זוכה לפופולריות רבה בקרב מצביעים צעירים, בין היתר בזכות שימושו בטכנולוגיה, רשתות חברתיות ופלטפורמות אינטרנטיות. לאחרונה קבוצה מתומכיו פיתחו משחק מחשב אינטרנטי בשם Fiscal Kombat, בו דמותו של מלנשון תופסת בנקאים ואוליגרכים ומנערת אותם מכספם. במשחק מככבים הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד ופוליטיקאים צרפתיים המואשמים בהעלמת מס.

תומכים אחרים פתחו מספר ערוצי יוטיוב כמו Can't Stenchon the Melenchon, אליו הם מעלים סרטונים קומיים המהללים את מלנשון והלועגים ליריביו. אמנם ההומור לרוב מתמצה בעיבוד פוטושופ באיכות נמוכה, אבל ניתן גם להיתקל בסרטונים יותר מוצלחים כגון רימיקסים של נאומיו המדגישים נקודות מרכזיות במדיניותו. הפעילות האינטרנטית החובבנית של תומכיו לצד שימוש בהולוגרמות במהלך עצרות, ערוץ יוטיוב רשמי וחשבון טוויטר תכליתיים המנוהלים היטב, הקנו למלנשון נוכחות תקשורתית עצומה ביחס למועמדים האחרים ואפשרו לו להפיץ את מסריו מעבר לקהל הבית שלו.

מאחר שהבוקר, עם פתיחת ההצבעה, כשליש מהמצביעים טרם החליטו איזה פתק יטילו לקלפי, עדיין מוקדם למדוד אם הצלחתו של מלנשון היא תופעה נקודתית או התחזקות כללית של השמאל בצרפת. כך או כך, הקמפיין של "צרפת הבלתי-כנועה" מוכיח שבעת שהימין הפאשיסטי והנאו-ליברליזם מתחזקים ברחבי העולם, תפקידן של תנועות שורשים השואפות לשיוויון כלכלי וחברתי חשוב מתמיד.

הדס פארי היא אקטיביסטית העובדת תכופות בצרפת.

> עדות ממאחז הבלאדים: "מתנחלים תקפו אותנו. השוטרים ביקשו שנצלם"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"אין ילד בשכונה בלי טראומה מהחודשיים האחרונים". ילד בעיסאוויה (יובל אברהם)

ביום משחקים ביהודים נגד ערבים, בלילה באים החיילים. קיץ בעיסאוויה

ילדי עיסאוויה מבלים את חופשת הקיץ שלהם בתוך שכונה שהפכה לזירת מלחמה. בין רימוני ההלם והגז הם רואים את האבות והאחים שלהם נעצרים ומושפלים יום יום. "אין ילד בשכונה בלי טראומה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf