שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו

ההסכם לקיצור שעות העבודה עלול לפגוע בעובדים המוחלשים ביותר

מאת |

המגמה לקצר את שעות העבודה בשבוע היא מגמה מבורכת שמקרבת את ישראל למדינות מתוקנות יותר. אלא שכריכתה עם הגמשת הסדרי העבודה ומנוחה ועם הצעת החוק לקביעת סוף שבוע ארוך עלולה לשרת בסופו של דבר את המעסיקים הרבה יותר מאשר את העובדים

כותב אורח: אסף בונדי

ההסכם שנחתם בסוף חודש מרץ האחרון בין נשיאות הארגונים העסקיים לבין ההסתדרות הכללית בנושא קיצור שבוע העבודה נמצא במוקדו של ויכוח בין פעילים חברתיים ואיגוד-מקצועיים. הוויכוח הלוהט בין מבקרי ההסתדרות משמאל, מבקריה מימין ונציגי המנגנון לא פשוט, לא טריוויאלי ובעיקר מצריך בחינה השוואתית מעמיקה של תהליכי קיצור שבוע העבודה, בישראל ובעולם.

אז מה מכיל ההסכם הקיבוצי לקיצור שבוע העבודה:

  • הסכמה על קיצור שבוע העבודה מ-43 שעות עבודה ל-42 שעות עבודה (סה"כ 182 שעות עבודה בחודש במקום 186 עד כה). הקיצור ניתן להמרה בתוספת שכר – תשלום על שעה נוספת בסך 125% – או בהארכה של 4 סופי שבוע בשנה, בהתאם לחקיקה עתידית.
  • הסכמה להפחתת מגבלות על העסקה במשמרות לילה. עד כה העסקה במשמרות לילה תהיה אפשרית לאורך שבוע עבודה אחד מתוך שניים רצופים, במקום בשבוע אחד מתוך שלושה רצופים. כמו כן ניתן יהיה לבצע יותר שעות נוספות במשמרת לילה (עד 12 שעות למשמרת).
  • התאמת זכויות נלוות (כדוגמת זכאות לימי חופשה/מחלה בתשלום) לאורכו החדש של שבוע העבודה.

ההסכם מנסה להמשיך את המגמה המבורכת שהחלה בהסכמי המסגרת הקודמים בסקטור הפרטי (ב-1988 וב-1995) ובאמצעות הקטנת מס' שעות העבודה בשבוע לשפר את מאזן העבודה-פנאי במדינה ולקרב את המגזר הפרטי למגזר הציבורי, שעובדיו נהנים משבוע מקוצר (בן 36-42.5 שעות) מזה כ-30 שנה. לצד שיפור רווחת העובדים והרחבת זמנם הפנוי, פועל קיצור שבוע העבודה להגדיל את פריון העבודה על ידי שיפור תהליכי הייצור, ייעולם וחלוקתם בצורה מיטיבה, עקב הכורח להתאים את הספקי העבודה לשבוע עבודה קצר יותר (על מנת שלא לצמצם רווחיות הייצור והשירות). לבסוף, צמצום שבוע העבודה מסייע לצמצום האבטלה, כיוון שהוא מצריך כניסה של עובדים נוספים לשוק העבודה על מנת "למלא את החסר" שנוצר בצמצום משך העבודה של הקיימים.

> החירות היא תנאי לאחריות, ואין אחריות ללא חירות

בישראל אין מתווך בין קובעי המדיניות לבין ה"שטח". המנהיגים יחליטו והם גם יישמו. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, שרגא ברוש (הדס פרוש/פלאש90)

בישראל אין מתווך בין קובעי המדיניות לבין ה"שטח". המנהיגים יחליטו והם גם יישמו. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, שרגא ברוש (הדס פרוש/פלאש90)

צמצום שעות תמורת הגמשת הסדרי עבודה

שינוי שוק העבודה והתאמתו לצרכי המאה ה-21 מתבטא בצמצום משמעותי בשעות העבודה במדינה (העומד על ממוצע של 38-39 ש"ש במדינות מערב וצפון אירופה), אך גם ביצירתם של הסדרים גמישים חדשים: חישוב התגמול על שעות נוספות, הרחבת שיעור המשרות החלקיות בשוק העבודה, התאמת שבוע העבודה לצרכים המשתנים של העובדים והעובדות ועוד. הגמשת שבוע העבודה מובילה בד"כ ליצירה של שבוע עבודה לא אחיד, המעוצב בהתאם לצרכי מקום העבודה, הענף או המקצוע – בהסכמה בין נציגות העובדים למעסיקים (כאשר מתנהל מו"מ קיבוצי במקום העבודה ו/או הענף), או בהתאם לדרישות המעסיק. במדינות מערב וצפון אירופה יצרו ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים את המשוואה בין צמצום נטל העבודה לבין הגמשתו הגוברת. כך לדוגמה בצרפת הצטמצמו שעות העבודה ב-10% בשלהי שנות ה-90, תמורת המעבר מחישוב שעות נוספות על בסיס יומי לחישוב על בסיס שבועי; מהלך דומה נעשה בדנמרק, פינלנד, אוסטריה ומדינות נוספות.

מהלך זה נתפס לרוב כפגיעה בתנאי ההעסקה של העובדים במשק, עקב הרחבת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק והרחבת יכולתו לשנות סדרי עבודה. אולם הפגיעה הפוטנציאלית מכילה בתוכה גם אפשרויות, בדמות התאמה לצרכים משתנים של העובדים – דרך התאמה של שבוע העבודה בין בני זוג במשק בו שני מפרנסים, דרך יצירתם של הסדרי עבודה מהבית ועוד. לבסוף, מאפשרת הגמשה זו לייצר התאמות בענפים או מקומות עבודה שונים בדרך של מו"מ קיבוצי בו באים לידי ביטוי צרכיהם של שני הצדדים.

חקיקה מתקדמת בשירות המעסיקים

מזה מספר חודשים – לאחר חתימת ההסכם להגדלת שכר המינימום ועם התקרבות הבחירות בהסתדרות – מוביל יו"ר ההסתדרות את היוזמה לקיצור שבוע העבודה ל-40 שעות, על מנת לקרבו לשבוע העבודה הממוצע באיחוד האירופי ומדינות ה-OECD. קיצור שבוע העבודה ל-40 שעות יהווה הישג משמעותי אשר יממש את שאיפת מעמד העובדים מזה 150 שנה – יום עבודה של 8 שעות. כמו כן קיצור משך העבודה המינימלי יביא את שכר המינימום ל-30 ₪ לשעה, היעד אליו חתר הקמפיין שליווה את המו"מ להעלאת שכר המינימום ב-2015. במקביל להצהרות של אבי ניסנקורן, קידם שר התעשייה והמסחר אלי כהן הארכה של סוף השבוע (מיומיים לשלושה) 4 פעמים בשנה. יוזמה זו אושרה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה בתחילת 2017.

השילוב בין ניסיונו של יו"ר ההסתדרות לקיצור שבוע העבודה לבין הצעת החוק לקביעת סוף שבוע ארוך עולה בקנה אחד עם שאיפת המעסיקים להגמשה של שעות העבודה והמנוחה במשק. וכך, בתמורה לתהליך חקיקה מתקדם, נוצלה ההסתדרות למען מימוש שאיפות המעסיקים: ההישגים של כלל העובדים במגזר הפרטי בהסכם החדש עלולים לגרום לפגיעה ממשית דווקא בחלקים החלשים ביותר של שוק העבודה – העובדים במשמרות בענפי הסקטור הפרטי – ולחתור תחת המטרות הבסיסיות של קיצור שבוע העבודה.

במקום לקדם את האינטרסים של כלל העובדים וכלל המעסיקים – כמצופה מהסכם שנחתם בין קברניטי המשק – הוא קידם צמצום (קטן) של שבוע העבודה, בתמורה להרחבת הניצול של עובדי המשמרות השעתיים במגזר הפרטי ובכך פגע גם בתכליותיו המקוריות. הרחבת משמרות הלילה בתעשייה ובשירותים לא צפויה להרחיב תעסוקה, אלא דווקא להוביל לצמצומה בענפים אלו – לאור האפשרות החדשה שנפתחת למעסיקים להפוך יום עבודה בן 3 משמרות בנות 8 שעות ליום עבודה של 2 משמרות בנות 12 שעות – ובכך להרחיב אבטלה. הרחבת היכולת להעסיק במשמרות לילה ובשעות נוספות גם לא צפויה לשפר את הפריון – כי אם להורידו, כפי שקורה פעמים רבות כשעומס העבודה גדל. בתמורה להישג של כל המגזר הפרטי, הוקרבו בהסכם זה החלקים בשוק העבודה בהם שיעור ההתארגנות ומידת הכיסוי על ידי הסכמים קיבוציים נמוכה יותר, והם חסרים הכלים להגן על עצמם מפני הרעה בתנאיהם. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?!

> "לא נכנסנו למאבק כדי להעלות לעצמנו את המשכורת, אלא כדי לשנות את הגישה"

האם גם העובדים המוחלשים במק יהנו מההסכם? הפגנת עובדות הניקיון אוניברסיטת תל אביב (צילום: כוח לעובדים)

האם גם העובדים המוחלשים במק יהנו מההסכם? הפגנת עובדות הניקיון אוניברסיטת תל אביב (צילום: כוח לעובדים)

חולשת ההסתדרות

התשובה לשאלה הרטורית הנ"ל נמצאת לדעתי בחולשת ההסתדרות הכללית בסקטור הפרטי בפרט ואל מול המגמות הניאו-ליברליות המתפשטות במשק הישראלי. ההסכמים הקודמים שהביאו לקיצור שבוע העבודה השיגו צמצום משמעותי של שבוע העבודה שקוצר תוך 8 שנים ל-43 שעות (8.5%), על אף שנחתמו במהלך משבר חסר תקדים במערכת יחסי העבודה (התמוטטות חברת העובדים בשלהי שנות ה-80 והפרטת שירותי הבריאות ההסתדרותיים במהלך שנות ה-90). אולם מאז הלך וירד שיעור החברות בהסתדרות ועמו כוחה והשפעתה של ההסתדרות במשק. הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (משנת 2012) קובע כי מספר העובדים המאורגנים בישראל מעולם לא היה נמוך יותר ועל אף תהליכי ההתארגנות המבורכים של השנים האחרונות, אלו לא עולים.

לצד הצניחה בשיעור המאורגנים, מאז שנות ה-80 הולך ויורד הכיסוי של הסכמים קיבוציים רחבים (ברמת הענף ו/או המקצוע) והייצוג הענפי הרחב הופך לייצוג מפעלי ספציפי ומצומצם. שתי המגמות הללו – של ירידה בשיעור העובדים המאורגנים וצמצום הכיסוי של הסכמים קיבוציים רחבים – מובילות לעלייה באי-שוויון בין העובדים בסקטור הפרטי ומסמנות את היחלשות העובדים במשק. על הרקע הזה ברור יותר כיצד הצליחו ארגוני המעסיקים לנצל את תהליך החקיקה להארכת סוף השבוע להשגת מטרותיהם וכן כיצד חותרים השחקנים במערכת יחסי העבודה כנגד האינטרסים שלהם עצמם, בראשם – צמצום הפערים בשוק העבודה.

חשוב לציין שעל אף הביקורת, משקף ההסכם הזה גם צעד אחד קדימה. ביצירת המשוואה בין קיצור שבוע העבודה לבין הגמשתו, מקרב אותנו ההסכם הזה צעד קטנטן אל עבר מערכת יחסי עבודה משוכללת יותר. השותפים החברתיים בישראל הולכים בכיוון הזה, אבל לאט מדי ובאופן חלקי מדי. החוק להארכת סוף השבוע לא ישפר את רווחת העובדים ולא ירחיב את התעסוקה במשק. הוא כן יגרום להם לצרוך קצת יותר במרכזי הקניות שממשיכים לצוץ (ולהירקב) כפטריות אחרי הגשם. הלבשת סוף השבוע המוארך באצטלה של קיצור שבוע העבודה חוטאת לכוונת המחוקק (ככל שהייתה כוונה למחוקק מאחורי הגימיק), חוטאת לאינטרסים של העובדים והמעסיקים וחוטאת לצרכי המשק. חתירה של הצדדים להסכם ליצירתם של הסדרים גמישים יותר ומשמעותיים יותר – להמשיך ולקצר את שבוע העבודה בתמורה להגמשה משמעותית ושוויונית מצד ההסתדרות – הייתה עונה על צורך של מעסיקים ועובדים רבים יותר.

הסכמים מעל הראש של העובדים

הבעייתיות המתבטאת בהסכם זה נובעת לא רק מתוכנו הפוגעני-בחלקו, אלא גם מהאופי בו יצא מן הכוח אל הפועל. בעוד במדינות אירופאיות אחרות פועלים ארגוני העובדים והמעסיקים בכל ענף או בכל מקום עבודה בנפרד – על פי צרכיהם הייחודיים ועל פי שאיפותיהם הספציפיות במטרה לשפר את תפקודו של השוק ולאפשר אכיפה מיטיבה של ההסכמות – בישראל אין מתווך בין קובעי המדיניות לבין ה"שטח". המנהיגים יחליטו והם גם יישמו (מבלי להכיר את מקומות העבודה ומבלי להיות שם ולאכוף). בהסכם שנחתם לפני הפסח מסרו נציגי העובדים את מימוש הקיצור המיוחל לשליטתם המוחלטת של המעסיקים, אשר יחליטו כיצד יתבטא ההישג החשוב (אך הזעיר) – כתוספת שכר קטנטנה (המתבטאת בסכום של שכר שעה אחת בחודש) או כיום מקוצר אחד בשבוע.

אולם באין דאגה של השותפים החברתיים לפעול ליישום ההסכם בשטח, אף אחד לא מבטיח את שיתוף הפעולה והאכיפה שלו ואף אחד לא מבטיח שמטרותיו החשובות ייושמו. האם ירוויחו למשל עובדי ענף המלונות (אשר לחלקם כבר מובטח שבוע עבודה של 176 שעות)? האם יזכו לקיצור מיוחל גם עובדי השמירה המוחלשים? ומדוע לא חל ההסכם גם על ענף הניקיון? האם גורלו של ההסכם להפוך לתוספת שכר נוספת (כפי שקרה לדמי ההבראה)? שאלות אלו היו מקבלות מענה טוב יותר לו היו השותפים להסכם קובעים את יישומו דרך הסכמי-המשך בענפים ובמפעלים הרבים – אשר יוכלו לעצב את הקיצור בהתאם לצרכי המעסיקים והעובדים גם יחד. או אז הקיצור הקטן של שבוע העבודה היה יוצא אל הפועל באופן שמגביר את רווחת העובדים ומגשים את צרכי המעסיקים ובעיקר מהווה צעד נוסף בתהליך צמצום שעות העבודה במשק, במקום להיכנס כתוספת של כ-30 ₪ בחודש.

לצער כולנו, בהיעדר הפעילות והלחצים של איגודים ושל ארגוני מעסיקים, אף אחד לא מבטיח את המשכו של התהליך המבורך והמיוחל, אשר נולד במערכת הבחירות ובה הוא יסיים (ככל הנראה) את חייו.

אסף בונדי הוא תלמיד מחקר (לתואר PhD) בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת ת"א. עובד כרכז איגוד מקצועי בארגון "כוח לעובדים".

> המדריך המלא להתמודדות עם מחמאות גזעניות של ישראלים

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
נושאים קשורים
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf