newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבוחרים הפלסטינים הצליחו לכופף לברק את היד

מי שבוחן האם ההתנצלות של ברק על אירועי אוקטובר היתה אותנטית מחמיץ את הנקודה. ברק התנצל משום שהבין את הכוח הפוליטי הגובר של הפלסטינים בישראל. זה מה שחשוב

מאת:

הביקורת על ההתנצלות של ברק על אירועי אוקטובר 2000 גרמה לי להרגיש שרבים בשמאל – יהודים ופלסטינים – פשוט מעדיפים להיות חלשים מאשר משפיעים.

ברור שההתנצלות היא לצרכי בחירות, וברור שהיא נעשתה כדי לקדם איחוד עם מרצ. אני גם לא שופט את המשפחות שלא מסתפקות בה, ובטח שלא שיניתי את דעתי על ברק, שהיה וכנראה נשאר טיפוס מקורי, אבל חסר אחריות. אבל ברמה הפוליטית, קורה כאן דבר מעניין: האזרחים הפלסטינים הולכים ותופסים עמדת כוח. זה קרה עם מרצ במערכת הבחירות, זה קרה עכשיו עם ברק, וזה קורה אפילו מול נתניהו מדי פעם.

עצם העובדה שהבין שמשיקולי בחירות הוא צריך להתנצל על אירועי אוקטובר היא החשובה. אהוד ברק (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

עצם העובדה שהבין שמשיקולי בחירות הוא צריך להתנצל על אירועי אוקטובר היא החשובה. אהוד ברק (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

הבוחרים היהודים יותר מקוטבים ומפולגים מאי פעם, וזה יוצר הזדמנויות פוליטיות לפלסטינים, כי אף אחד לא יכול להתעלם מגוש של 10-15 מנדטים פוטנציאליים. כתבתי כאן אחרי הבחירות, שאחת הדרכים לנצל את ההזדמנות הזאת תהיה מפלגה יהודית-ערבית אמיתית, שתחסל את האבחנה האנכרוניסטית בין מפלגות ציוניות ללא ציוניות (הדרך המכובסת של המערכת הפוליטית לומר "יהודים" ו"ערבים", כי אף אחד לא אומר שהחרדים הלא-ציונים פסולים לקואליציה). אבל אפילו בלי מפלגה כזו, לפלסטינים יש מנוף טוב מאי פעם להשפיע על המדיניות בישראל.

מי שמסתכל על ההתנצלות דרך שאלת האותנטיות שלה פשוט מפספס את העניין: שום דבר בפוליטיקה הוא לא "אותנטי", אלא תוצאה של משחקי כוח. ואתמול הפלסטינים כופפו את היד של ברק. הימין זיהה את זה מיד והשתולל. השמאל עדיין לא. שווה לחשוב על זה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf