הוכח בשדה הקרב: קמפיין חדש מבקש לחשוף את תעשיית הנשק בישראל

איך קרה שישראל הפכה ליצואנית הנשק השישית בגודלה בעולם? הקמפיין "חמושים" מציג את קשרי ההון-שלטון-בטחון שמאחורי התעשיות הבטחוניות בישראל

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כשלושה שבועות אחרי תום המלחמה בעזה, התקיים במתחם איירפורט סיטי ליד נתב"ג "כנס ישראל דיפנס למערכות בלתי מאוישות", בו הוצגו מל"טים מתוצרת התעשיות הבטחוניות הישראליות. על כלי נשק שנוסו בשדה הקרב מוטבעת חותמת "Battle Proven", "הוכח בשדה הקרב". בשוק הנשק העולמי, ערכו של נשק שנוסה בקרב והוכח כ"יעיל" גבוה יותר.

"חמושים", קמפיין חדש שהושק השבוע, מבקש לחשוף את קשרי ההון-שלטון-בטחון שמאחורי תעשיית הנשק והבטחון בישראל. מאחורי הקמפיין עומדות פעילות עצמאיות שנתמכות על ידי ארגון AFSC וחוקרות כבר זמן מה את נושא התעשיות הביטחוניות בישראל. בשיחה עם אלישה בסקין שמרכזת את הקמפיין היא שואלת "ישראל היא יצואנית הנשק השישית בגודלה בעולם. איך קרה שהגענו למקום כל כך מכובד בין מעצמות ומדינות עם צבאות גדולים ועשירים בהרבה?"

הקמפיין מבקש לעורר שיח ביקורתי בחברה הישראלית על המחיר הכלכלי, החברתי והאנושי של הכיבוש ושיח הביטחון. מטרתו לחשוף כמה עולה לנו תקציב הביטחון, מי מפסיד ומי מרוויח מתעשיית הנשק. "כל הדבר הזה בא על חשבון משלמי המסים בישראל, על חשבון של חיים של פלסטינים, ועל חשבונם של חיים של אנשים ברחבי העולם, שם נעשה שימוש בנשק ובידע של התעשיות הבטחוניות בישראל", מסבירה בסקין.

> האמנה לפיקוח על סחר בנשק אושרה ב-50 מדינות. לא בישראל

מפגינות אוחזות בשלטים של ההרס בעזה לאחר המלחמה, ועליהם החותמת "הוכח בשדה הקרב", מול תערוכת המל"טים (צילום מתוך דף הפייסבוק "חמושים")

מפגינות אוחזות בשלטים של ההרס בעזה לאחר המלחמה, ועליהם החותמת "הוכח בשדה הקרב", מול תערוכת המל"טים (צילום מתוך דף הפייסבוק "חמושים")

באתר שהקימו הפעילות הן טוענות כי "המבצעים הצבאים שישראל יוזמת, אחת לשנה בממוצע לאורך העשור האחרון, מהווים חלון הזדמנויות רווחי ביותר עבור התעשיות הצבאיות להכניס מוצרים חדשים לשוק ולמכור אותם לעולם". מצב בו אין עימות, מצב של שקט, של שלום רחמנא ליצלן, יפגע מאוד בתעשיות הבטחוניות. תעשיות שהרווחים שלהן הם עצומים, והמרוויחים מהן שייכים למועדון המצומצם של ההון-שלטון.

בכתבה מקיפה על המרוויחים הגדולים מ"צוק איתן" בעיתון דה מרקר, אמר מנכ"ל חברה לייצור נשק לעיתונאי שוקי שדה כי "אחרי כל מבצע מהסוג שמתקיים עכשיו בעזה, אנחנו רואים גידול במספר הלקוחות מחו"ל. גם כך אנחנו עושים שיווק אגרסיבי בחו"ל, אבל הפעילות של צה"ל בהחלט משפיעה על פעילות השיווק".

2005 שבת אחים, 2006 גשמי קיץ, תחילת 2008 חורף חם, סוף 2008 עופרת יצוקה, 2010 רוחות שמיים, 2012 עמוד ענן, 2014 צוק איתן.

על פי הנתונים שמציג הקמפיין, מאז שנת 2006 חל גידול מתמיד בהיקף היצוא הביטחוני לחו”ל. ב-2002 היה היקפו של היצוא הביטחוני שני מיליארד דולר, ב-2006 הוא קפץ ל-3.4 מיליארד דולר, וב-2012 הגיע לשישה מיליארד דולר. גם ב–2013 הציגו שלוש החברות הגדולות בתחום – אלביט, התעשייה האווירית ורפאל – גידול במכירות והגיעו יחד להיקף מכירות של 7.65 מיליארד דולר בשנה

כדוגמא אקטואלית מביאות נשות הקמפיין את המוצר הבטחוני המסוקר ביותר במתקפה האחרונה על עזה: "כיפת ברזל". הכיפה, שמיוצרת על ידי רפאל והתעשייה האווירית, זכתה לאורך השנים לקבל מענקים של קרוב למיליארד דולר מכספי הסיוע האמריקאי. לאורך השנים נחשבה כיפת ברזל כמוצר חיוני לצבא הישראלי, אך כזה שלא ניתן יהיה לייצא, ולמקסם ממנו רווחים.

בשונה משנים קודמות נראה ש"צוק איתן" ומערך יחסי הציבור המשומן סביב ביצועיה של כיפת ברזל במלחמה בהחלט סייעו למכירות ולגיוס תקציב. התעשייה האווירית הנפיקה במהלך המלחמה אג"ח בבורסה בתל אביב, מהלך שהוכתר כהצלחה עם גיוס של קרוב לחצי מיליארד שקל. בדה מרקר ציינו כי "בכירים בחברה העריכו שהדבר קשור בין היתר להצלחתה של כיפת ברזל". בנוסף התפרסמו בתקשורת העולמית הערכות כי מדינות כמו קוריאה הדרומית, הודו וטייוואן עשויות להתעניין ברכישת המערכת שהוכחה כיעילה בקרב.

> טבח קיביה ושקרי התקשורת. אז כמו היום

כיפת ברזל בנגב (יותם רונן/אקטיבסטילס)

כיפת ברזל בנגב (יותם רונן/אקטיבסטילס)

מוצרים בטחוניים נוספים שנוסו במהלך "צוק איתן" מעוררים גם הם התעניינות. כך לדוגמא מל”ט מסוג הרמס 900 של אלביט המסוגל לשאת עד 300 ק”ג ולצלוח גם תנאי מזג אוויר קשים, שהמלחמה האחרונה זירזה את הפיכתו למבצעי. אולם לא מדובר רק במוצרים שנוסו במהלך מלחמה, ובכלי נשק פרופר, אלא גם באמצעים רבים שמשמשים את משטר הכיבוש היומיומי, ולדיכוי הפגנות. בין המוצרים הבטחוניים שישראל מייצאת ניתן למנות גם הכשרות מקצועיות (למשל בהתמודדות עם אוכלוסייה אזרחית), שיטות ואמצעי מודיעין ואיסוף מידע.

ישנה שכבה שלמה של משרתי ציבור לשעבר שעשו קרייה ציבורית-בטחונית וסוחרים כיום במידע שהם צברו כחלק מההכשרה שלהם בשירות המדינה. שילוב הידיים בין התעשיות הפרטיות והצבא והיעדר השקיפות מאפשר לכסף רב ולאמצעי לחימה ומודיעין להתגלגל ללא פיקוח. ישראל מוכרת כמויות עצומות של נשק וידע לגורמים ברחבי העולם, ואינה מוכנה לחתום על האמנה לפיקוח על סחר בנשק. ואולי לא בכדי.

על הגופות בעזה (ובישראל), על הפרות זכויות אדם וכיבוש מתמשך יש מי שגוזר קופון, לא רק פוליטי אלא כזה ששווה הרבה מאוד כסף.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מערבולת של רצועות גז מדמיע, פרצי אש חיה וקריאות "מישהו נפציע". פאדי אבו שמאלה וג'ן מרלו בהפגנת "צעדה השיבה" בעזה (צילום: פאדי אבו שמאלה)

מערבולת של רצועות גז מדמיע, פרצי אש חיה וקריאות "מישהו נפציע". פאדי אבו שמאלה וג'ן מרלו בהפגנת "צעדה השיבה" בעזה (צילום: פאדי אבו שמאלה)

העקשנות של עטאללה, הסלפי האחרון של יוסף: יום שישי בעזה

ריצה על החוף בעזה בין קולות פיצוצים, משפחות רוחצות בבגדיהן בים, מטחי אש חיה וצעקות "מישהו נפצע" ב"צעדת השיבה", מפגש עם חברים ותיקים. ג'ן מרלו, עיתונאית וסופרת אמריקאית, על יום שישי ברצועה  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf