את מי משרת החוק להפללת צרכני זנות?

מאת |

עמוד חדש אותו מפעילות נשים העובדות בזנות, תוקף את המאבק בזנות ואת החקיקה נגד הצרכנים. אך האם באמת המניע לזנות הוא כלכלי בלבד? מה חושבות הנשים עצמן, ואיך קריסת מערכת הרווחה תורמת לתעשייה?

כותבת אורחת: מיכל בסן

עמוד הפייסבוק When She works – משחק מילים על שם העמוד When He Pays – הוא עמוד הבית של ארבע עובדות מין, המבטא את עמדותיהן של כותבותיו – כולן נשים בתעשיית הזנות. הכותבות נמצאות בתעשייה מרצונן, וכולן לדבריהן מתוסכלות מניסיונותיהן של נשים אחרות, מחוץ למעגל הזנות, לשלול את זכותן לבחור בזנות כעיסוק לגיטימי.

העמוד, כמצופה מדף שעוסק בעמוד סנסציוני, זוכה כבר עתה – שבועות בודדים לאחר פתיחתו – לשיתופים רבים, ומהווה מושא לדיון ערני. באופן צפוי, העמוד מספק גם לא מעט תחמושת למתנגדים ל"חוק הפללת הלקוח", התומך בהפללת לקוחות זנות כעבריינים.

> גם המאבק באלימות נגד נשים נעלם בלהבות 

וכך כותבת אחת ממחברות העמוד: "אנחנו לא בעד מיסוד זנות אבל אנחנו כן מתנגדות להפללה (אגב, גם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מתנגד לחוק ההפללה מכיוון שלטענתם חוק זה רק דוחק את הזונות לשוליים, מרחיק אותם מסיוע ולמעשה מזיק גם לזונות שרוצות לעזוב את המקצוע. יש דרכים אחרות לסייע למי שצריכה ורוצה, בלי לפגוע באלו שלא רוצות)."

נשים פגועות נפשית בתעשיית הזנות

ואולם, הפללת הלקוח איננו הנושא היחיד שבו נוקטות כותבות העמוד בדעה. בפוסט הבא, כותבת "שירה" – אישה עם מגבלה נפשית הסובלת מ-PTSD (פוסט טראומה מורכבת, לרוב כתוצאה מפגיעה מינית) – על המצוקה שנגרמה לה כתוצאה מניסיון לפנות לדירת החירום של סלעית (ארגון שתפקידו לסייע לנשים להיחלץ ממעגל הזנות).

הפשע שלי זה שאני רוצה להתפרנס ולא מעבודות מזדמנות אחרות שבשל מצבי הנפשי אני לא יכולה לעבוד בהן ויודעים מה? גם לא רוצה!! וכן אני מעדיפה לעבוד בזנות מאשר כל עבודה מזדמנת אחרת. אז פמיניסטיות כשאתם חושבות שאתן עוזרות לי כי יש מקום כמו סלעית או כי אתן מקדמות את החוק החדש של הפללת הלקוח תדעו שאתם רק פוגעות בי ובנשים כמוני!!!

מיהן נשים כמו שירה? נשים שסובלות מחרדות, פלאשבקים, פוסט טראומה. נשים שאינן יכולות לעבוד בעבודה רגילה משום שאינן מסוגלות לשרוד בה, ואינן יכולות להתקיים על קצבת נכות משום שזו איננה מאפשרת חיים בכבוד.

על הקשר בין מוגבלות נפשית ואחרת לאלימות מינית, כותבת ד"ר הילה רימון גרינשפן: "נשים עם מוגבלות נפשית, חשופות יותר מהאוכלוסייה הכללית לאלימות בכלל ולאלימות מינית בפרט, בשל מספר סיבות הקשורות למוגבלות שלהן, כגון: קשיים בתקשורת, קשיים התנהגותיים, בידוד חברתי, ותלות באנשים אחרים".

מומחים הם לא תחליף להקשבה

דבריה של גרינשפן, המובאים במסגרת דו"ח טראומה בטיפול של ארגון בזכות, מחזקים נתונים קיימים ביחס לנשים שורדות טראומה בתעשיית המין. 57 אחוז מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדות על ידי שלושה מתעללים בממוצע. 60 אחוז מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדות על ידי שני מתעללים בממוצע. 67 אחוז מהנשים בזנות נאנסו על ידי אביהן הביולוגי או החורג. 27 אחוז עברו התעללות על ידי אחיהן, 17 אחוז על ידי דוד ו- 15 אחוז מהן על ידי קרוב משפחה אחר.

אלא שפנייה למומחים – אנשים ובעיקר נשים שלא מזהים את עצמם כמי שהתפרנסו מזנות או כמי שסבלו מהקשיים השונים שהביאו את הכותבות ב-When She Works לעסוק במקצוע –היא בדיוק הדבר שבו מאשימות הכותבות את מתנגדיהן. פמיניזם לבן, פריבילגי ומנותק מחוויית המציאות של נשים אמתיות, הנאלצות להסתדר ללא תמיכה כלכלית ורגשית.

מה, אם כן, אומרות נשים אחרות, ובפרט כאלה המתמודדות עם קשיים נפשיים ורגשיים, על הבחירה בזנות? הנה עדות אחת: "יש לזה כל כך הרבה סיבות שרובן בכלל לא קשורות למצב כלכלי," מספרת א' בתגובה לפוסט פייסבוק בנושא. א' קורבן התעללות מינית בילדות הסובלת מהפרעת אישיות די-סוציאטיבית, איננה שורדת זנות בעצמה, אך בהחלט מכירה מקרוב את החיים עם הפרעה נפשית.

יש כאן תחושה (לדעתי מוטעית) של חוויה מתקנת. בניגוד למה שהיה בעבר כשמישהו כפה את עצמו עליך, עכשיו זה את מתוך סוג של שליטה. ולא סתם, מי שמקבל (לוקח) ממך סקס לא מקבל (לוקח) את זה בחינם הוא משלם על זה. זו תחושה של עכשיו אני קובעת. יש בזה סוג של נקמנות או תחושה של נקמנות. תחושה ש'אני והגוף שלי מקולקלים, מלוכלכים, אז אני זורמת עם מה שיצא ממני'. שוב מחשבה מאוד בעייתית ופוצעת. אבל אני בטוחה שיש נשים שזו הסיבה שבגללה הם עוסקות בזנות. רצון לחזור ולחוות אלימות, השפלות וניצול – כי זה המוכר וידוע, וכל גילוי של עדינות או אהבה פוצע ומסוכן, עד כדי תחושה שיכול לגרום לאיבוד הדעת.

ואולם, גם בקרב נשים נפגעות נפש, הדעות חלוקות. "קודם כל," פותחת שרון כהן, במאית תאטרון הסובלת מדיכאון קליני, "אני רוצה לומר שאני מתנגדת לזנות. עם זאת, בעיני מדובר בעניין כלכלי, עוד לפני שאנחנו מדברות על פגיעה נפשית. הרי הכל נעשה מראש ממצוקה כלכלית נטו ולא שום קשקוש אחר. כלומר, גם אם בנאדם סובל מנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתעללות, מה שצריך לעשות זה לדבר על השורש.

"למה שאישה שהיום מרוויחה, נניח, כמה אלפים ביום, תסכים לקחת קצבה ושיקום? וזאת בדיוק הבעיה שחוק הפללת הלקוח לא מצליח לתקף. כי אם נכנסים לזה באמת, רואים שמדובר בחוק מגוחך שיזיק לנשים שעוסקות בזה. נשים שבישראל אין להן אפשרות אחרת. בסופו של דבר, אם רוצים למגר זנות צריך להבין אילו משאבים צריך, ומה לעשות – אחד מהם הוא כסף".

מחדל של הרווחה

מהם המענים העומדים לרשותה של נפגעת טראומה (אונס, גילוי עריות, התעללות מינית)? נשים הסובלות מפוסט טראומה או פוסט טראומה מורכבת כתוצאה מהפגיעה שחוו, יופנו לרוב  לאחת הכתובות הבאות: מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, בית אלה, היחידה האשפוזית הייעודיות לנפגעות אונס בבית החולים איכילוב (לצורך כניסה אליה יש להמתין משך כשנה עד שנה וחצי), שתי מיטות האשפוז הייעודיות ברמב"ם, שתי מיטות האשפוז הייעודיות במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, היחידה הייעודית באיתנים או היחידה הייעודית בשער מנשה (להלן רשימה מלאה).

אם – לאחר שסיימו את אשפוזן – נמצאו הנשים הללו בלתי-כשירות להשתלב בצורה נורמטיבית בקהילה, עומד לרשותן הוסטל ייעודי אחד מסוגו, בחיפה. אותו הוסטל בו התאבדה אביגיל לביא לפני חודשים ספורים בלבד.

בעוד שהשהות באשפוז פסיכיאטרי רגיל עשויה לארוך חודשים אחדים, מוגבלת השהות ב"בית אלה", כמו גם המיטות הפסיכיאטריות הייעודיות ברמב"ם – לשלושה חודשים. בשלושת החודשים הללו מסופקים לשורדת הטראומה כל צרכיה על חשבון המדינה. בהוסטל, לעומת זאת, שם היא יכולה להתגורר במסגרת קצבת הנכות שלה – מספר מקומות מוגבל. כיצד אם כן אמורה שורדת טראומה שאיננה מגיעה ממשפחה תומכת או נהנית מגיבוי כלכלי אחר לפרנס את עצמה בעודה משתקמת?

לא ברור. לא ברור גם כיצד אמורה שורדת טראומה להיאבק על זכותה לקצבת נכות בעודה נאבקת לשלם שכר דירה, ואפילו, במקרה הטוב ביותר – אם הצליחה לשכנע את נכבדי הביטוח הלאומי שאיננה מתחזה, מתחלה או גנבת – להתפרנס מקצבת נכות מצטברת בגובה 3,200 שקלים?

> כך הפכתי ללקוחה שבויה של "סל שיקום"

אשה בזנות בתל אביב. אילוסטרציה (פלאש 90)

אשה בזנות בתל אביב. אילוסטרציה (פלאש 90)

קשה להשיב לטענה כי המאבק בזנות הוא בייסודו מאבק פריבילגי. מאבק של נשים שיש להן בנשים שאין להן. מבנה חוק ההפללה הנורדי ומבנה מערכת בריאות הנפש בישראל רק מחזקים את הטענות הללו – לקיחת מקור הכנסה אחד של נשים במצוקה כלכלית, על ידי נשים בעמדות כוח הוא אקט אלים המתאפשר לנשים הללו כתוצאה מאחיזה בהון כלכלי וסימבולי. אולם התבוננות במבנה העומק של המצב חושפת גם את חולשותיו המובנות: זנות היא אונס.

היא אונס לא מפני שנשים בזנות אינן מי שבוחרות בדעה צלולה למכור את גופן, אלא מפני שצרכני זנות אינם מי שמקיימים סקס עם סובייקט הנותנת את הסכמתה לאקט המיני. ככלות הכל, לולא היה גופן של נשים מטבע עובר לסוחר – חפץ שניתן לסחור בו – לא הייתה גם התפיסה לפיה גבר שנכשל לספק את יצריו רשאי לפנות, במקרה החמור ביותר, לאונס. ככלות הכל, גופה של אישה איננו ברשותה בלאו-הכי, וגם כאשר הוא לכאורה ברשותה – הוא סחיר.

חמור מזה: זנות היא רק סימפטום הקצה של שורת בעיות מוכרות, ידועות ומעיקות הנתונות, לכאורה, לטיפול. החל במצוקה כלכלית, עבור בהיעדר מענים לנשים במצבי-דחק שונים – מקרבנות התעללות מינית וגילוי-עריות ועד לנפגעות אונס – וכלה בהיעדר מסגרות טיפול, שיקום ושילוב בקהילה. חוק הפללת הלקוח עונה, אמנם, על בעיה אחת, אבל משאיר את המצב המרקיב תחתיה להמשיך ולתסוס.

אי לכך, קשה שלא לתהות שמא לו היינו מספקים לנשים (גברים, וילדים) בתעשיית המין אלטרנטיבות ראויות: אלטרנטיבות פיננסיות, אלטרנטיביות טיפוליות, אלטרנטיביות מקצועיות, האם באמת היו כותבות When She Works שממהרות להגן על החופש לסחור בגופן, יוצאות בהצהרות דומות?

מיכל בסן, מתמודדת. 

> הזנות הורגת ובתי הבושת ממשיכים לפעול

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf