newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החזרת הרשימה המשותפת לא תספיק. הפוליטיקה הערבית צריכה אסטרטגיה

הבחירות החוזרות מספקות לח"כים הערבים הזדמנות לתקן את הטעות הקולוסאלית של פירוק המשותפת, אבל זה רק הצעד הראשון. עכשיו צריך להניח את האגו בצד, לגבש חזית כוללת ואסטרטגיה שתכלול את כל חלקי העם הפלסטיני, ולהבין שריאקציה היא לא תכנית פעולה

מאת:

ההחלטה על קיום בחירות נוספות כמו סיפקה לחברי הכנסת הערבים הזדמנות לתקן את הטעות ההיסטורית ולחזור לרשימה משותפת. ואכן, גורמים עמם שוחחנו מאשרים כי משא ומתן בין ארבע המפלגות הערביות כבר נפתח ועל פי התכנון הוא יואץ מיד אחרי צאת החג. הציבור הפלסטיני העביר מסר ברור למנהיגיו כי הוא תולה תקוותו ביכולתם להתאחד ולפעול ביחד.

אולם הפעם גם גדלו הציפיות ממנהיגות הציבור הערבי. לא ניתן להסתפק עוד בשותפות שבאה לידי ביטוי בעיקר בתגובות למהלכי הימין. הפעם חייבים לפעול אחרת – יש צורך בחשיבה אסטרטגית ברורה לטווח ארוך. הקדנציה הראשונה של הרשימה המשותפת התאפיינה בכך שהמפלגות השונות בתוכה פעלו כגופים נפרדים, חלק ניכר מהתקופה. הסיעה הגדולה לא הצליחה ליצור מוסדות רשמיים משותפים, ולקבל החלטות בזמן ובצורה אפקטיבית. בסופו של דבר האגו והיריבויות ההיסטוריות האפילו על היכולת להגיע להישגים גדולים יותר עבור החברה הערבית בישראל ובכלל. פירוק "המשותפת" בגלל שיקולי אגו אישיים, מעיד כי חלק מנבחרי הציבור הערבים שכחו כי תפקידם הוא להוביל את המאבק שלנו לשחרור לאומי ולשיוויון, ולא האדרת שמם.

לא הצליחו ליצור מוסדות רשמיים משותפים, ולקבל החלטות בזמן ובצורה אפקטיבית. ח"כים מהרשימה המשותפת (יונתן זינדל / פלאש 90)

לקראת תסריט הבלהות

לו הייתה אסטרטגיה ברורה הלוקחת בחשבון את טובתם של כל חלקי החברה הפלסטינית, ומתייחסת לערבים החיים פה לא רק כמיעוט הנאבק על פירורים בפרלמנט הכובש אלא כחלק מעם שלם הנמצא תחת כיבוש ורובו חי בגלות, אף אחד ממרכיבי המשותפת לא היה מעלה על דעתו לפרק אותה. כי במקרה והייתה תכנית פעולה המוסכמת על כולם, מה זה באמת משנה מי מקום ראשון ברשימה ומי במקום החמישי? שיקולים אלה אמורים להתגמד אל מול טובתו של ציבור בוחרים גדול המבין כי נבחריו יודעים מה הם עושים ולא רק עסוקים בתגובות למהלך הפשיסטי התורני של מירי רגב או נפתלי בנט.

ריאקציה היא לא תכנית פעולה. העברת חוק הלאום בשנה שעברה הוכיחה זאת בצורה חדה: חברי הכנסת הערבים לא היו מוכנים למהלך ולמשמעויות שלו, הגיבו באיחור ובצורה מבולבלת. נכון, זה לא הוגן לצפות מחברי כנסת שהם מיעוט שבמיעוט שיוכלו למנוע מחוקים כאלו לעבור, אבל הציפיה היא קודם כל למאבק ולחזון. דווקא ההתארגנות למסע משותף של נציגות הציבור הערבי לאירופה – ניצול מצוין של ההזדמנות כדי להסביר לעולם את גזענותו של הממסד הציוני – הוכיחה שכשיש חשיבה ותכנון משותף, מגיעים להצלחות.

הכנסת היא מקום איום, נוראי ממש. היא מייצגת פסאודו דמוקרטיה המסתירה משטר טיהור אתני (בעבר ובהווה), המאמין בעליונות יהודית. רבים מהפלסטינים חושבים כי על המנהיגות הפלסטינית לא להיות שם בכלל. אך כינון המשותפת לפני ארבע שנים היתה הבלחה אופטימית שקצת שברה את החוקים: רבים הצביעו למען איחוד השורות הפלסטיני, גם אם הוא קורה בבית המחוקקים הציוני.

את ההזדמנות השניה שנותנת לנו הפוליטיקה הישראלית הצינית, אנחנו חייבים למנף לתוכנית פעולה אסטרטגית, הנשענת על לקחי העבר ולוקחת בחשבון כמה מצבים עתידיים אפשריים. הנה לדוגמא אחד התסריטים היותר ריאליים – תסריט הבלהות הבא: נתניהו מנצח ומרכיב ממשלת ימין מטורללת, והשמאל היהודי קורס לגמרי. ישראל תמשיך לזוז ימינה ולהקצין מבחינה דתית ולאומית. בסופו של דבר הפלסטינים יסולקו מהכנסת או יחליטו לפרוש ממנה באופן הצהרתי, והמצב יחריף. אז יהיה כדאי מאוד למנהיגות לבוא עם תכנית פעולה מחוץ לכנסת, שלוקחת בחשבון אפשרות של הקמת פרלמנט פלסטיני מבוזר שייצג את כל העם, ברחבי העולם.

למען האמת, ללא שום קשר לזהותו של ראש הממשלה הבא, בניית תכנית פעולה מגובשת ומסודרת ארוכת טווח המוכנה גם ליום שאחרי הכיבוש ו/או ליום שבו נפעל מחוץ לכנסת, היא הכרח. צעד ראשון לכינון פרלמנט שכזה יהיה לראות את חברי המשותפת באמת ובתמים עובדים ביחד ולפי תוכנית התנגדות מסודרת לכיבוש. אז נדע כי ימות המשיח הגיעו, והתנאים הבשילו לעבור ממגננה למתקפה – ריכוז כוחותיהם של הפלסטינים מחוץ לכנסת.

ניצול מצוין של ההזדמנות כדי להסביר לעולם את גזענותו של הממסד הציוני. יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה ושרת החוץ של האיחוד האירופי בתום פגישה. (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)

שותפויות אסטרטגיות

מה אפשר לעשות כדי להגיע לשם? דבר ראשון, לחזור ולהקים את הרשימה המשותפת. עכשיו. מיד לאחר מכן, להתחיל לגבש מצע משותף ולאחריו תוכנית פעולה אסטרטגית הלוקחת בחשבון כי המאבק לשחרור ושוויון זכויות עוד רחוק מלהסתיים. צריך יהיה לבנות מוסדות משותפים – צוותי עבודה שכוללים גם אנשי מקצוע בלתי מפלגתיים, לבנות צוותי דוברות, פעילות שטח וייעוץ משפטי מקצועיים שיקבלו מנדט לפעול מטעם המשותפת.

דבר שני, לנוכח ההזדמנויות והסכנות, אין שום פסול בלהקים שותפויות אסטרטגיות עם שחקנים אחרים שהם לא פלסטינים אך תומכים במאבקנו – כל עוד מוודאים שהציבור הפלסטיני לא מאבד את מנהיגותו ומקבל במקומה "מנהיגות יהודית-ערבית", כמובן. השמאל הישראלי מדבר לאחרונה רבות על שותפות יהודית-ערבית (עם "יהודית" לפני "ערבית", כמובן) כדי להציל את עצמו. אבל אולי יש כוחות פרוגרסיביים יהודים, שיהיו מוכנים לזוז אחורה ולתת לפלסטינים להוביל (כרגע תרחיש פחות סביר, לצערנו), ואז על חברי המשותפת לשקול שותפויות אסטרטגיות איתם ברצינות. אסטרטגית, בואו נחשוב מה זה יעשה ליחסי ערבים-יהודים במדינה.

גם האמירות כאילו חילונים ואיסלאמיסטים לא יכולים לשבת יחד באותה רשימה הן קשקוש מוחלט. ראשית, הגלגול הקודם של הרשימה המשותפת הוכיח זאת. לא זה מה שמנע מהרשימה לפעול כגוש אחד. ושנית, דוגמא: בדרום אפריקה המפורקת של ימי האפרטהייד, ראינו כיצד אסטרטגית מאבק ברורה שהוביל נלסון מנדלה איחדה בין כל עשרות הגזעים ה"רשמיים" (כך לפי הקיטלוג הרשמי של המשטר) למאבק משותף. להבדיל אלפי הבדלות, וכמובן שאין להשוות ולהעתיק אחד לאחד, הדוגמא הזו מראה כי כשמציעים לאנשים חשיבה ברורה וארוכת טווח עם תכנית פעולה, כפי שעשה מנדלה, יהיו לרעיון תומכים שיסכימו לשים בצד את ההבדלים ביניהם ולעמוד מאחוריו.

לא מדובר בנאיביות, מדובר בנוסחה שעובדת. לניסוח, הצגה ויישום של תכניות אסטרטגיות ארוכות טווח במסגרת הרשימה המשותפת עשויות להיות השלכות היסטוריות שישנו את כל הסטטוס קוו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf