הטיפול התקשורתי בתופעת הגזענות בספורט: שטחי, לא מקצועי, מתקרבן

מאת |

הפנייה הפלסטינית לפיפ"א להשעות את ישראל מפעילות בארגון עוררה בישראל דיון תקשורתי סוער. ואולם פעם נוספת התקשורת הוכיחה כי במקום לטפל בצורה רצינית בקשר שבין גזענות וספורט, היא מעדיפה להלבין את המקרבן כקורבן

כותב אורח: אסף מרציאנו

פנייתו של ג'יבריל רג'וב לפיפ"א בדרישה להשעות את ישראל מפעילות בארגון חזרה לכותרות; כפי הנראה משום ביקורו של נשיא פיפ"א ספ בלאטר באזור ומשום שמאמציו של רג'וב הניבו פירות מעשיים, והנושא יעלה להצבעה בפיפ"א ביום שישי הבא.

פנייתו של רג'וב נובעת בין היתר מכך שישראל מונעת לעיתים קרובות מספורטאים עזתיים – בעיקר כדורגלנים, אולם לא רק – לקחת חלק בפעילות ספורטיבית שמתקיימת בתחומי הגדה המערבית. דוגמא נוספת לכך הובאה באתר שיחה מקומית, כאשר נמנעה מרצים עזתיים לקחת חלק במרתון בית לחם.

בשבוע האחרון נשמעו מגוון של תגובות בנוגע למהלך של רג'וב. אולם אל תתנו למגוון הכמותי להטעות אתכם: הקול המרכזי שהושמע היה מונוטוני וחד מימדי. הנושא הוצג בתקשורת בעיקר כמאבק כוחות פוליטי גרידא, מעין זירת התגוששות פקידותית-טכנוקרטית נטולת כל היבט עקרוני מהותי. כך ב-Ynet, ב-ספורט 5, ב-One, וב-NRG.

> מאחורי החומה צומחת נבחרת כדורגל רעננה, מפתיעה ולמודת קרבות

רצים לצד חומת ההפרדה בבית לחם. מרתון 2015. (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

רצים לצד חומת ההפרדה בבית לחם. מרתון 2015. הרצים העזתיים לא הורשו להשתתף. (אחמד אל-באז/אקטיבסטילס)

מוקדם יותר החודש הוקדש ב"הארץ" טור לנושא, שם סיפק עוזי דן נקודת מבט דומה. הוא תהה מדוע ממשלת ישראל לא מפעילה את כוחה בדרגים פוליטיים גבוהים יותר בכדי לפתור סוגיה זו עוד לפני שתהפוך לסוגיה ממשית. בשלב מסוים ציין דן כי המדינה היחידה שאי פעם הושעתה מפעילות בפיפ"א היתה דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. לרגע היתה תחושה כי סוף סוף "מותר יהיה להשוות", אולם מיד לאחר מכן הוא מוסיף: "נכון, זה לא דומה אבל זה כן מבהיר עד כמה קשה מצבה של מדינת ישראל". (לא מוסרית אלא פרגמטית).

עיתונאי הספורט אוריאל דסקל הציע התייחסות מעט שונה בטור שפרסם בנושא בבלוג הכדורגל Soccerissues. הוא דאג לציין כי בשאר ימות השנה, כמו גם לגבי נושאים אחרים, הוא שמאלן, אולם לכל דבר יש גבול. הוא תהה כיצד מעיז רג'וב לנצל את הספורט באופן כה ציני, שהרי מה לספורט ולפוליטיקה? בהמשך הוא יצא כנגד היחס של פיפ"א כלפי ישראל על בסיס הלוגיקה של "למה להם מותר ולנו אסור". הרי גם במקומות אחרים נפגעים ספורטאים ואזרחים, אז מדוע רק אנחנו? מכאן הדרך "לכולם אנטישמים" היתה קצרה. המהפך ממקפחים למקופחים הושלם.

נדמה שנקודת העיוורון של תקשורת הספורט בישראל מתקיימת בדיוק בנקודה בה אנו הופכים מנרדפים לרודפים, ממקופחים למקפחים. הרגע בו היא נדרשת לשפוט את מעשינו באותו אופן בו היא שופטת את המעשים המופנים כלפינו. הרגע הזה בו מתקיים ההיפוך לרוב נסתר מעיניה. ואכן הסוגיה אשר יש לה פנים אמיתיות וממשיות, בצורת ספורטאים אשר נשללת מהם הזכות הבסיסית לעסוק בספורט, לא עלתה כלל על הפרק.

הבנאליות של הגזענות

בהקשר זה קשה שלא לומר מילה על בית"ר ירושלים והאופן בו עוסקת בנושא תקשורת הספורט. עובדתית. נניח לרגע לדיון לגבי מה נעשה או לא נעשה על ידי הקבוצה, ההתאחדות וכן הלאה. קבוצה מובילה בישראל, שנת 2015. היא בעלת סיכויים ממשיים לשחק בשנה הבאה באירופה, והיא אינה מאפשרת לכדורגלנים ערבים, בגלל היותם ערבים, לשחק במסגרתה.

עובדה זו כשלעצמה כמעט ובלתי נתפסת. לאחרונה הורדה לקבוצה נקודה ממאזנה עקב גילויי הגזענות החוזרים על עצמם, בהחלט שינוי מרענן מצד ההתאחדות (גם אם קשה שלא לתהות לגבי תזמון ההחלטה בסמיכות לביקורו של בלאטר וההצבעה הממשמשת ובאה), אולם נראה כי דווקא תקשורת הספורט ממשיכה לספק בנושא קו רדוד, טריוויאלי ומעכב.

כך, למשל, לפני קצת פחות מחודש במהלך משחק של בית"ר ירושלים נגד עירוני קרית שמונה, הופנו כלפי שחקנה הערבי של ק"ש אחמד עאבד קריאות גזעניות לאורך כל המשחק. לאחר שהבקיע שער נצחון דרמטי השתיק בסימן אצבע את אוהדי בית"ר, אשר בתגובה הגבירו את מפגן הגזענות כלפיו.

באותו יום ולמחרת עסקה תקשורת הספורט בכך שהשחקן, אשר בוזה לאורך המשחק, סימן באצבעו כלפי הקהל. השחקן מיהר לפרסם הודעת התנצלות בתקשורת. האקט של עאבד הוצג בתקשורת גם אם לא באופן מלא כמחולל של אותם אירועים, אשר בקלות ניתן היה להימנע מהם לו רק לא היה נוהג כך.

מעבר לכך נראה כי העיסוק התקשורתי בגזענות מוזג למעין מאבק כללי נגד האלימות בספורט. על אף שהאלימות היא מרכיב יסודי בשניהם, הרי שישנו שוני מהותי בינהם. האחדה הזו, המתקיימת בתקשורת הספורט, הופכת במובן זה את הגזענות לאלימות טריוויאלית – עד כמה שאלימות יכולה להיות טריוויאלית – וככזו ניטל ממנה העוקץ אשר ייחודי לתופעת הגזענות, ובהמשך מונע התייחסות שורשית לבעיה.

מעל כל אלו ניבטת דמותה של שרת התרבות והספורט החדשה, אשר לגבי התפיסות הססגוניות שלה בנוגע למיעוטים ו"זרים" בחברה הישראלית אין צורך להרחיב.

אסף מרציאנו הוא סטודנט סטודנט לתואר שני במחלקה לתקשורת בבר אילן, עוסק במסגרת לימודיו ביחסים בין תקשורת, ספורט, חברה ותרבות.

> פלסטינים הפגינו נגד "מרתון התנ"ך" ששיתק למשך שעות את התנועה בגדה

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf