היו שלום ילדים – אמא ואבא הולכים לעבודה

עשרת ימי החופשה שנגזלו מהילדים השבוע משרתים את המשק ואת הלאום, לא את התלמידים או הוריהם. כחלון בעד כי ההורים יעבדו יותר כדי לקבל פחות, ובנט בעד כי החלשת המשפחה מחזקת את השליטה בהמון

א א א

אין גרם אחד של צדק חברתי בקיצור ימי החופשה של הילדים בגיל 3 עד 9 שנקבע השבוע. לא הישגי התלמידים, לא צמצום פערים, ואף לא התחשבות בצרכים של ההורים. הדבר משרת את המשק שזכה לעוד עובדים מוחלשים, ואת מדינת הלאום שזכתה לעוד משפחות מוחלשות. עוקץ חברתי וכלכלי גם יחד.

תהליך זוחל של הוצאת הילדים מהבית

נפלתי בנט אמר השבוע שקיצור ימי החופשה נועד לפתור "את המצוקה הגדולה של ההורים, שנאלצו לבחור בין העבודה לבין הילדים". אולם אם נראה לכם שאורח החיים המודרני מטיל מעמסה קשה על ההורים, שלא הייתה בדורות קודמים, אתם טועים. כבר בשנת 1632 (!) כתב המחנך יוהן קומניוס אודות ההורים העסוקים: "כיוון שעיסוקיו של אדם, כמו גם מורכבות הקיום, הוכפלו, נדיר למצוא אדם שיש לו די ידע או די פנאי או שניהם, על מנת להורות את ילדיו. ההרגל צמח אפוא, למסור את הילדים ואת חינוכם הבסיסי, לאנשים אחרים."

ההורים, אם כך, היו עסוקים הרבה לפני המהפכה התעשייתית, שלא לדבר על מהפכת ההייטק. הטענה כאן אינה נגד משפחה זאת או אחרת, והדרך שבה ההורים בוחרים לחיות את חייהם. הטענה היא כנגד התפיסה הכללית העולה מהדברים: המדינה אינה מותירה להורים ברירה אלא לבחור בעבודה על פני הילדים, והיא מפתה אותם לראות בכך דבר סביר וראוי, באמצעות בתי הספר.

> 37 אחוזים מתלמידי כיתה ד' מגיעים לבית הספר רעבים

מתוך הספר "בית או ספר". איור: נטע הולצר

היו שלום ילדים חמודים (מתוך הספר "בית או ספר". איור: נטע הולצר)

מה שראינו השבוע אינו חדש, אלא חלק ממאבק חברתי רב שנים בין המשפחה, כיחידה חברתית גרעינית, לבין הארגון הרחב של המדינה. בדיאלוג "החוקים" מאת אפלטון, הוא תיאר את חזון בית הספר: "התלמידים צריכים לבוא, לא רק אם הוריהם מעוניינים בכך, אלא גם אם אינם רוצים […] ואל התלמידים יתייחסו כמי אשר שייכים למדינה ולא להורים". בשנת 1807 השלים את המלאכה הפדגוג הגרמני יוהן פיכטה, כשכתב אודות החינוך הלאומי: "הורים: אינכם נדרשים לסייע, אולם רק הפעם הזאת אל תתערבו […] תלמדו סוף סוף להכיר בערך עצמכם, ותשתקו!"

חזונו הצליח מעל המשוער. לא רק שההורים למדו לשתוק בהכנעה, אלא ששני ארגוני הורים היו שותפים פעילים למהלך קיצור ימי החופשה. עמותת פורום ועדי ההורים, כמו גם עמותת הורים עובדים לשינוי, ברכו "על היענות הממשלה לזעקת ההורים", בתכנית "שנותנת הזדמנות להורים לצאת לעבוד".

ראו למשל את התהליך הזוחל בישראל: עם הקמת המדינה בשנת 1949 נקבע חינוך חובה למשך תשע שנים, מגיל 5 עד 13. בשנת 1968, עם תחילת המעבר לחטיבות הביניים, הוסיפו את כיתה ט' כשנת חובה. בשנת 1984 זה כבר קפץ ל 12 שנות חובה, כאשר לראשונה הורידו את גיל החובה לגיל 3. ובשנת 2007 השלימו את חזון אפלטון: 15 שנות חובה מחוץ לבית, מגיל 3 עד 18.

הילדים בישראל לומדים הרבה יותר (מקור oecd הפניה בטקסט)

לא רק שנים נוספו, אלא גם שעות. בימי הראשית של החינוך העברי, שנת 1907, נקבעה תכנית לימודים עבור 20 שעות בשבוע לכיתה א', ועד 28 שעות בכיתה ג'. כיום, שבוע הלימודים במימון המדינה הוא 29 שעות בכיתות א'-ב' ו- 31 שעות בכיתה ג'. לזה נוספות חמש שעות תל"ן (שעות נוספות במימון ההורים). ואם זה לא מספיק, על פי חוק יום לימודים ארוך, שמיושם חלקית לפי שעה, לומדים התלמידים בכל הכיתות 41 שעות בשבוע.

בסך הכול, ילדי ישראל, על פי נתוני ה OECD, לומדים בבית הספר היסודי 961 שעות בשנה. הכוונה לשעות חובה לא כולל תל"ן, יום לימודים ארוך, בית הספר של החופש הגדול ובית הספר של החגים. בממוצע מדינות הארגון לומדים 799 שעות, ובממוצע מדינות אירופה רק 775 שעות בשנה בבית הספר היסודי. מדי שנה ילדינו הקטנים לומדים 162 שעות יותר מממוצע חבריהם בחו"ל. במהלך שש שנות הלימודים ביסודי, צוברים ילדי ישראל כאלף שעות לימודים יותר, כלומר הם לומדים מעל שנה שלמה נוספת!

ההורים יעבדו יותר כדי לקבל פחות

אין לזה שום קשר להישגים לימודיים. מחקרים רבים ברחבי העולם הראו שהארכת משך הלימודים אינם משפרת את ההישגים. אין לזה גם שום קשר לצמצום פערים. אנחנו יודעים שבמהלך השנים שבהם שוהים הילדים בבתי הספר, הפערים בין התלמידים גדלים ולא קטנים. יותר מזה: תוספת שעות לימוד שניתנת בישראל כהעדפה מתקנת לאוכלוסיות החלשות, לא הביאה לצמצום פערים בהישגים הלימודיים על רק כלכלי חברתי.

הוצאת הילדים מהבית קשורה, למיטב הבנתי, לשעבוד ההורים לעבודה. העמדה הרווחת במגזרי משק רבים היא, שזה ראוי וחיובי להיות מחויבים למקומות העבודה. ללא הגבלה. צדק שר החינוך כשאמר שהנושא הוא הבחירה בין עבודה לבין ילדים, וצדקו בעמותת ההורים שאמרו שהתכנית מאפשרת להורים לבחור בעבודה.

העובדים בישראל עובדים הרבה יותר (מקור oecd הפניה בטקסט)

על פי נתוני OECD, בישראל אנחנו עובדים בממוצע 1,858 שעות בשנה. בממוצע מדינות הארגון עובדים 1,766 שעות, ובממוצע מדינות G7 עובדים רק 1,638 שעות בשנה. כלומר, בישראל אנחנו עובדים 92 עד 220 שעות יותר, שהם חודש שלם יותר בכל שנה מעמיתנו בעולם. אם העניין היה חינוך (ולא כלכלה) היו נאבקים להקטין את מספר שעות העבודה לממוצע העולמי, ובכך להרוויח את עשרת ימי החופשה של חנוכה ופסח.

כדי להבין את הכוח הכלכלי שעומד מאחורי המיזם, ניקח למשל את שכר המורים. מאז שנת 2003 ועד 2014 חלה עלייה נאה בשכר המורים, עלייה שהשיגה את האינפלציה באותה תקופה. אולם, במקביל חלה גם עלייה במספר שעות העבודה שהמורים עובדים. על כן, בעוד שכר המורים המתחילים עלה ראלית ב 14 אחוז, הרי כאשר מחשבים את שכרם לפי שעות עבודה, מתברר שהשכר לשעה דווקא ירד ב 10 אחוזים באותה תקופה.

לנוכח זאת, יש מורים שנדרשים לעבוד עבודה נוספת על מנת להשלים את השחיקה בשכר. איפה הם יכולים לעבוד? למשל כמורי קבלן. מורים בשעות תל"ן, בשעות בית הספר של החופש הגדול, ומעכשיו גם בשעות בית הספר של חנוכה ופסח. כמורי קבלן הם משתכרים שכר נמוך משכרם הרגיל ובתנאים נחותים. וכך – אותם מורים יעבדו עוד יותר, וירוויחו שעתית עוד פחות.

שורה תחתונה: המשק ירוויח, העובדים יפסידו, והילדים יגדלו בעולם שבו "המשפחה" מסורסת.
ואת זה חגגו השבוע בישראל.

> כשנפתלי בנט נדרש לבחור בין תמיכה במורים לבין קציני הצבא

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

מול הציר הימני החדש צריך להציב חזית פרוגרסיבית בינלאומית

מארה"ב ועד למזרח התיכון, מדובר במגמה: תנועות המונהגות על ידי דמגוגים שמנצלים פחדים, דעות קדומות ומצוקות, צוברות כוח. הסנטור ברני סנדרס קורא להקמת תנועה בינלאומית שתציע סדר עולמי חדש ותתנגד לכוחות שמנסים להפריד בינינו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf