newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בשביל מה צריך את בנט, אם נתניהו מספח בפועל את הגדה

העובדה ששקד ובנט יישארו כנראה מחוץ לכנסת מסבה קורת רוח רגעית, אבל לא יכולה להסתיר את התמונה. נתניהו מבצע את מדיניות הימין המתנחלי בלי לחולל מהומות, אז כדאי להצביע לו

מאת:

הפוליטיקה הישראלית מזמנת מעט מאוד רגעי נחת למחנה השמאל החבוט והמרופט; ירידתו המסתמנת של "הימין החדש" אל מתחת לאחוז החסימה, והאפשרות שאיילת שקד תתחנן על חייה הפוליטיים בפני בג"ץ שנוא נפשה, הם ודאי שניים כאלה.

ואולם השמחה לאידם של השניים האלה, בנט ושקד, מתוקה ומוצדקת ככל שתהיה, אסור לה שתשבש את קריאת המפה הפוליטית שלנו. הימין המתנחלי (וכי יש בכלל ימין אחר בישראל כיום?) לא התמתן כלל וכלל. הוא רק התבגר.

נכון, להיבריס שליווה את הפרישה הזחוחה של שקד ובנט מהבית היהודי והקמת המפלגה החדשה שלהם היה משקל בהצבעת הציבור המסורתי שלהם, כמו גם – כמו תמיד – לקמפיין הגעוואלד של נתניהו ולהעמדתן של הבחירות על הלגיטימיות הפוליטית של ראש ממשלה חשוד בפלילים. אבל זה רק חלק קטן מהסיפור. ההצבעה המסיבית לליכוד מלמדת יותר מכל על הפנמת העובדה שיותר אפקטיבי לקדם את האג'נדה הימנית הקיצונית ביותר באמצעות שליט על כל-יכול מאשר באמצעות מפלגות לוויין, המסומנות בקלות כקיצוניות ומהוות מטרה נוחה יותר לביקורת ציבורית ובינלאומית. במילים אחרות, מצביעי הימין העדיפו את המעש על פני הצהרות ריקות.

נכשלו בקלפי, אבל נתניהו מבצע את המדיניות שלהם. נפתלי בנט ואיילת שקד בסיור בחירות (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)

נכשלו בקלפי, אבל נתניהו מבצע את המדיניות שלהם. נפתלי בנט ואיילת שקד בסיור בחירות (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)

האידיאולוגיה הימנית, מנתניהו ועד אחרון הכהניסטים, עומדת על ארבעה מרכיבים עיקריים: שליטה אבסולוטית על הפלסטינים, דה-לגיטימציה שלהם כפרטים וכקבוצה לאומית, הכחדת המרחבים הדמוקרטיים – ככל שנותרו כאלה – ועליונות יהודית. נתניהו מקדם כל אחד מהמרכיבים האלה באופן יעיל להבהיל במשך שנות כהונתו. בשביל להעמיק את השליטה הישראלית בגדה עד מעבר לנקודת האל-חזור, אין כל צורך בסיפוח שלה; יעיל יותר לקדם אותה באמצעות הכתבת עובדת בשטח, באמצעות טיהור אתני מזדחל של הקהילות הפלסטיניות בשטחים, הזרמת מתנחלים, ניצול משאבי הטבע של הגדה, סיכול כל אפשרות לצמיחת מנהיגות פלסטינית, ועוד.

בשביל להעמיק את ההסתה והדה-לגיטימציה נגד האזרחים הפלסטינים אין צורך באיומים חלולים בטרנספר; הרבה יותר אפקטיבי לסמן את עצם ההשתתפות שלהם במשחק הפוליטי כסכנה קיומית. לרעיון העליונות היהודית שותפים ממילא כל הזרמים הציוניים, בשביל זה לא צריך את בנט או ברוך מרזל בכנסת. המצור על עזה וחניקתם למוות של שני מיליון תושביה עדיפים לאין שיעור גם עבור הקיצוניים שבאנשי הימין על פני כיבושה הפיזי מחדש.

במובן מסוים, מדובר בהעתקת הפרקטיקה הימנית-מתנחלית, שהצליחה באופן מסחרר ממש בזירה התקשורתית, אל הספירה הפוליטית: במקום להתבכיין בפלטפורמות "מגזריות" נבדלות ולסמן את עצמך כאאוטסיידר, הימין המתנחלי נכנס ללב תקשורת המיינסטרים ומכתיב שם את הטון. על פי אותו היגיון בדיוק, הרבה יותר אפקטיבי להעצים את כוחו של נתניהו ואת מידת הלגיטימיות שלו, כדי שיוכל להמשיך ולקדם את המדיניות שבה הימין המתנחלי חפץ בלי הסערות הציבוריות שנלוות להכרזות פוליטיות מרחיקות לכת.

יותר מכל מנהיג אחר לפניו, נתניהו הצליח להכחיד בקרב הציבור הישראלי את האמונה או הרצון בפתרון מדיני. מה שנותר הוא "ניהול הסכסוך", כלומר המשך השליטה האבסולוטית על הפלסטינים והעמקתה מבלי לשלם על כך מחיר. במובן הזה, תכניות הסיפוח הגרנדיוזיות של סמוטריץ' ובנט הן אבן ריחיים על צווארו של הסיפוח דה-פקטו שמקדם נתניהו מזה שנים. כשהעבודה מתבצעת בפועל, הצורך באקטים הצהרתיים הופך לפוליטיקה ילדותית. לימין הקיצוני בישראל יש מזה שנים רבות ראש ממשלה אידיאלי, הדבר ההגיוני ביותר מבחינתם הוא לחזק אותו אישית ולהעצים את כוחו. לכן לא כישלון הימין הוא המפתיע, אלא העובדה שנתניהו לא גרף גם את קולות מפלגות הימין הקיצוני האחרות. מבחינה עניינית, נתניהו הוא ההצבעה הרציונלית עבור כל הקשת מתומכי רגב ועד אחרון הכהניסטים. ולראיה, רוחבה של הקשת הזו הולך ומצטמצם מיום ליום.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf