הכיבוש מרשה לירות בפלסטינים אבל לא לגנוב מהם תפוחים

כדי שהחברה הישראלית תמשיך לשלוח אותנו לכבוש בשמה נדרשת אמונה בצדקת הדרך ובטוהר המחנה. לכן הצבא ימהר להעמיד לדין חייל שגנב כמה תפוחים בחברון, אבל לא את חבריו שירו כדור גומי בראשו של נער בן 15

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אבנר גבריהו

הנה מבחן אמריקאי קצר להכרת המציאות הישראלית: לפניכם ארבעה מקרים שאירעו בשטחים בשבועות האחרונים. באיזה מהמקרים הבאים הועמדו חיילים לדין צבאי?

א. מעצר של נער חברוני בן 16 בו משתתפים כעשרים חיילים. הצעיר ידה אבנים, בתמונות מהמעצר ניכר שפניו חבולות.

ב. חיילים ושוטרים עומדים לצד מתנחלים בצפון הבקעה, בעת שאלה מפזרים באיומים עדרים של רועים פלסטינים.

ג. נער בן 15 מנבי-סאלח נפצע קשה בראשו מירי כדור גומי.

ד. גניבה של כמה תפוחים מדוכן בשוק של חברון.

שלושת האירועים הראשונים הם כלים שגרתיים שהצבא משתמש בהם כדי לשלוט במיליוני פלסטינים: מעצרים –  עם האלימות הנלווית להם תדיר; עמידה מנגד בעוד אדוני הארץ המתנחלים מטילים חיתתם על הנתינים כחלק מההשתלטות המתמשכת על אדמות חקלאיות ושטחי מחייה פלסטיניים; שימוש בירי על מפגינים שמוחים נגד השלטון הצבאי, במטרה לשמור על ה"שקט" וה״סדר״ שהם מפרים בהפגנתם. שגרת הכיבוש מורכבת משימוש יומיומי באמצעים המאפשרים שליטה תוך שימוש בכוח כזה או אחר. למעשה, ביצוע מטלות כאלה הוא תכלית השירות שלנו בשטחים הכבושים. כדי שגלגלי השיניים של הכיבוש ימשיכו להסתובב, נדיר שמעשי אלימות שגרתיים יובילו לחקירת החיילים המבצעים.

הסיפור המרכזי היה ונשאר הכיבוש

מספיק להכיר בכך שהרוב המוחץ של תלונות של פלסטינים לאלימות של חיילים או מתנחלים אינם מסתיימות בכתב אישום, כדי להבין שרוב החקירות הם לא תגובה לאלימות אלא הלכה למעשה טיוח של אותה האלימות עצמה. כשדובר שוברים שתיקה, דין יששכרוף, העיד על השימוש בכוח שהפעיל כנגד פלסטיני שהתנגד למעצר שלו מעל במה בקריית אונו, הוא שבר שתיקה. כשהוא העיד על האלימות שביצע בחדר החקירות הוא שבר את מנגנון הטיוח. מעשיו כחייל היו חלק אינטגראלי מהיום יום בשטחים, בדיוק כמו שלושת המקרים הראשונים. השונה הוא הפעילות הציבורית שלו אחרי השירות. זה מה שהפך את השגרתי לייחודי.

אלא שכדי שהחברה הישראלית תמשיך לשלוח אותנו לכבוש בשמה, נדרשים גם כלים מסוג אחר – האמונה בצדקת הדרך ובכך שהמחנה שלנו טהור, או לפחות עושה כל מאמץ להיות כזה.

ביזה, קטנה כגדולה, אינה תואמת את אשליית הכיבוש הנאור ואף מאיימת על שלמותה. זו הסיבה לכך שד' היא התשובה הנכונה, ושלאחר גניבת שני תפוחים מיהר דובר צה"ל לפרסם הודעה בה נקבע כי "התנהגותו של החייל אינה עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל. לכן הודח החייל מתפקיד פיקודי ונשפט לעשרים ימי מחבוש". כי כדי לתחזק כיבוש אין צורך לגנוב תפוחים, רק לסמן תפוחים רקובים.

דווקא בגלל זה, מטרת הפעילות שלנו ב'שוברים שתיקה' היא לא להעמיד לדין חיילים ש"סרחו", על אף שברור שביזה הוא מעשה נקלה ונפשע. בדיוק בגלל זה, העבודה שלנו כולה עוסקת בחשיפת המציאות הרעה שטמונה בעצם קיומו של הכיבוש, ובמאבק לסיומו. הרי מה יועילו עשרים ימי המחבוש שנגזרו על החייל מהבסטה בשוק? איזה מסר מעבירה ההתמקדות בו, בעת שהעין נותרת עצומה לנוכח שאר אירועי השגרה?

כשתמונות וסיפורים כאלו צצים לרגע בעיתונות ועולים לתודעה, חשוב לזכור שהסיפור המרכזי היה ונשאר עצם קיומו של הכיבוש – מטרתו, דרכיי ישומו, סיומו. יותר משנחוץ לטפל ב "תפוחים רקובים", חשוב שכחברה נדע "לשמור את העיניים על הכדור" ונכיר את מציאות הכיבוש בכללותה.

רק ככה נגיע ליום בו נוכל לסמן את כל התשובות במבחן האמריקאי כלא נכונות – פשוט בגלל שהשאלה תתייתר.

אבנר גבריהו, מנכ"ל ארגון 'שוברים שתיקה'.

> עהד תמימי הגשימה את חזון החינוך הציוני

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"אנחנו הקורבן המיידי". חיילים בעיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בעיסאוויה לא צריכים את הדיכאון שלנו – אלא פתרון מיידי בשטח

מדוע ישראל סימנה דווקא את עיסאוויה כיעד להתעמרות שיטתית ושרירותית? תושבים אומרים כי הסיבה היא שתהליך הישראליזציה שעובר על שכונות אחרות בירושלים פחות מורגש בה. והתוצאה של דיכוי הפלסטיניות היא מצוקה נפשית של שכבת גיל שלמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf