המחאה נגד חוק הלאום: הגיע הזמן להעלות הילוך

עברנו את ההלם הראשוני. כעת, על הפלסטינים בישראל שוב להתאחד ולחשוב על בניית המאבק הפלסטיני מחדש. מעז עוד עשוי לצאת מתוק

א א א

חזרתו של נתניהו לשלטון בשנת 2009 שיקפה את השינוי בתרבות הפוליטית השלטת בישראל, ובכלל זה את השינוי באסטרטגית "ניהול הסכסוך" עם הפלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים מאז 1967. מאז, צמח לו בישראל קונצנזוס חדש המדגיש את ההיבט היהודי של המדינה ומצמצם את ההיבטים הדמוקרטים שלה, שמלכתחילה היו בשוליים. תרבות התוקפנות כלפי כל מה שערבי גם פרחה. הפוביה ממבקשי המקלט שגשגה, הלאומנות חגגה והערכים הכלכליים של הנאו ליברליזם אומצו במלואם.

חוקרים רבים, המומחים לישראל, כבר אבחנו את אותם צעדים ככאלה המקבעים את ההגמוניה של הימין הקיצוני הפופוליסטי, וחלקם אף הגדיר זאת כ"ישראל השלישית" המתדרדרת אל עבר הפאשיזם. כל אותם חוקרים הצביעו על עומקו של הקונצנזוס הציוני החדש והמשגשג אל מול ההיחלשות של כל הפרויקטים הפוליטיים המתחרים בהגמוניה הימנית – דבר הבא לידי ביטוי באימוצן של תפיסות פוליטיות מאוד דומות על ידי רוב המפלגות הפוליטיות בישראל. אם יש הבדלים בין אותן תפיסות, הם שוליים בלבד.

מאז הסכם אוסלו, ישראל דחתה, תירצה והתמהמהה מתי שרק יכלה כדי למנוע את סיום הכיבוש בגדה ובעזה. את שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים אזרחי המדינה היא דיכאה באמצעות אסטרטגיית חקיקה גזענית, מחכה לשעת כושר עת ישתנו להם התנאים האקלימיים והעולמיים שיאפשרו לה לכפות את מה שהיא רוצה. לא זאת בלבד, היא אף עמלה על מנת לקבוע עובדות בשטח, כדי שאלו יתאימו לרצונה של ישראל לכפות פתרונות במעמד צד אחד בלבד.

נראה כי ישראל הסיקה כבר כי התקופה הנוכחית מאפשרת לה לעבור ממדיניות "ניהול סכסוך" אל מדיניות הכרעה במעמד צד אחד, מציאת פתרון לכיבוש הגדה ועזה על ידי עסקת המאה וסיומן של השאיפות הלאומיות של הפלסטינים בישראל על ידי חיקוק חוק הלאום. התנהגותה של ישראל הפכה לכזו המשוכנעת כי היא יכולה להגיע לניצחון הסופי לאחר שהשתכנעה כי לעולם לא תזכה ללגיטימציה אצל הפלסטינים הכבושים.

חוק הלאום כבר סתם את הגולל על שאלת מהי המהות של מדינת ישראל, והראה כי ההיבט הלאומני-יהודי הוא השולט, כאשר הדמוקרטיה היא כלי להכרעת התמודדות פוליטית בתוך החברה הישראלית בלבד. החוק מנחית מכה קטסטרופלית על המאבק הפלסטיני, מאחר והוא מגדיר את טיבה ומהותה של ישראל ככזו השייכת לעם היהודי היכן שלא יהיה, ללא הגדרת גבולות, תוך הבהרה כי ההתנחלות היהודית הינה ערך עליון ושירושלים היא "בירתה הנצחית" של ישראל. כל הסמלים, ובכלל זה ההמנון והדגל, נועדו לשרת את הפרויקט הלאומי היהודי.

כל האמור לעיל הוא בבחינת הנחתת פצצה על הנראטיב והסוגייה הפלסטיניים.

הזדמנות שנייה

אך מצד שני, זוהי הזדמנות לפלסטינים לנצל את התקופה הנוכחית באופן נכון כדי גם להתנגד לחוק, וגם כדי לבנות מחדש את המאבק הפלסטיני, תוך מתן הגדרות חדשות לכליו ולגבולותיו.

מכאן, כדי להתנגד לפרויקט הציוני אנו מסיקים כי אין מנוס מביסוס פרויקט לאומי פלסטיני חדש, המאגד את כל הפלסטינים ושומר על מאפייני כל הקבוצות בו. אותו פרויקט לאומי יגדיר מחדש מהם כלי המאבק המתאימים לכל קבוצה בו. עלינו אנו, הפלסטינים אזרחי המדינה, להתחיל ולהניח יסודות לפרויקט שכזה עליו יסכימו כל הפלגים הפוליטיים (דרך ועדת המעקב) ובמקביל להתחיל דיאלוג עם כל העם הפלסטיני באשר הוא, כדי לבנות את הפרויקט הלאומי ולהגדירו מחדש. בנוסף, לכל זרם או קבוצה פוליטית בתוכו של העם הפלסטיני יהיו משימות וכלי מאבק המותאמים ומתאימים להם.

חוק הלאום וההפגנה נגדו בתל אביב לפני שבוע, עשויות להיות נקודות מפנה בביסוסה של מודעות חדשה בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל, מתוך הבנה כי לכבוד הלאומי חשיבות רבה בפעילויות ובמאבק הפוליטיים. ההתנגדות לחוק עשויה גם להיות התנגדות לכל מה שקשור במדיניות הדיכוי, ההדרה וההפחדה. יותר מזה, היא אף עשויה להיות התנגדות לכל המנגנון הפוליטי אשר הוליד את אותם חוקים וביסס אותם כעמודי התווך של השלטון. ההסתפקות בדרישות לבטל את החוק או שינויו באמצעות הפלת הממשלה או נתניהו, עלולה להיות חזרה למנטליות השאיפה להשתלבות בחברה הישראלית כישראלים – מנטליות שהתנדפה לה באוקטובר 2000. יכול להיות שהפלת הממשלה היא צעד הכרחי להפלתו של החוק, אך היא לא מספיקה.

ההתעוררות של הרחוב הפלסטיני עשויה לדחוף את המפלגות אל עבר "פוליטיקת התעמתות" (contentious politics) עם הממסד הישראלי. אנחנו חייבים להבין את החשיבות של זו כדי להשיג הישגים קבוצתיים. על ההפגנה לפני שבוע להיות תחילתה של דרך חדשה, כוללת, משותפת ושונה מהכלים והמטרות שהיו עד עכשיו. עמידתנו האיתנה עד עכשיו אל מול נסיונות ההפרדה ומחיקת זהותנו הלאומית, בין היתר לאחר חקיקת חוקים כי מדיניות ההדרה וההפחדה לא הצליחו לבד, מוכיחה כי אנו יכולים לעשות זאת.

ד"ר אמטאנס שחאדה הוא מזכ"ל מפלגת בל"ד. המאמר פורסם במקור בערבית באתר ערב48 ותורגם על ידי רמי יונס. 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

מול הציר הימני החדש צריך להציב חזית פרוגרסיבית בינלאומית

מארה"ב ועד למזרח התיכון, מדובר במגמה: תנועות המונהגות על ידי דמגוגים שמנצלים פחדים, דעות קדומות ומצוקות, צוברות כוח. הסנטור ברני סנדרס קורא להקמת תנועה בינלאומית שתציע סדר עולמי חדש ותתנגד לכוחות שמנסים להפריד בינינו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf