המחאה שסדקה את המבצר של נתניהו

קשה להתעלם מחלקה של "מחאת פתח תקווה" בהיחלשות הליכוד. המחאה, שנמשכת כבר שלוש שנים, הצליחה לתרגם את "תופעת השחיתות" לפגיעה אישית באזרחים, ולאחד תחתיה שמאלנים וליכודניקים. על אף הסיפוק מתוצאות הבחירות, המוחים אומרים שהשחיתות עוד פה ושימשיכו לעמוד על המשמר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

קשה מאוד עד בלתי אפשרי לאמוד את השפעתן של פעולות מחאה על שינויים פוליטיים וחברתיים. בהיסטוריה של המחאה בישראל, זכורה רק המחאה של הפנתרים השחורים בשנות ה-70 כמי שחוללה שינוי אמיתי, ואולי גם מחאתן של "ארבע אמהות", שמייחסים לה השפעה על הנסיגה מלבנון ב-2000. אך הסוגיה חמקמקה, ובלתי ניתנת לכימות.

למרות זאת, קשה להתעלם מחלקה של "מחאת פתח תקווה" בתוצאות הבחירות ובהיחלשותו  המובהקת של הליכוד. או, יותר נכון, בהיחלשותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהפך את הכל לאישי. הליכוד זה הוא – כמו שפרשיות השחיתות שבהן הוא חשוד היו הציר המרכזי, אם לא הבלעדי, של המחאה הזאת.

ההפגנה השבועית נגד השחיתות מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

המשכיות, רציפות והרכב אנושי מגוון. הפגנה נגד השחיתות מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

חני קים, אחת הדמויות הבולטות במחאה, אומרת כי "אין לי ספק שהמנדטים שאבדו לליכוד בבחירות האלה הם גם תוצר של הפעילות שלנו. ידעתי שאלה יהיו התוצאות. הרגשתי על פני זמן את המיאוס של העם שלי".

עם זאת, אומרת קים כי "הכל עדיין פריך ושביר, והשחיתות וחוסר השוויון בפני החוק עדיין פה. בני גנץ וחבורת הגנרלים שלו צריכים לדעת מראש שאם לא יחזירו את המדינה למסלול של מיגור השחיתות, הם ייתקלו בנו ויחטפו בגדול. יש קבוצה גדולה במחאת פתח תקווה שעומדת על המשמר. זה לא נגמר".

יו"ר מרצ לשעבר, זהבה גלאון, שנטלה חלק פעיל בכמה מאירועי המחאה, שותפה להערכה הזאת. גם היא חושבת שהמאבק העיקש והבלתי מתפשר, כמו גם הדיווח מפתח תקווה מדי מוצאי שבת, חילחלו לתודעה וקיבעו בציבורים רחבים את התפישה שיש ראש ממשלה מושחת, ושיש יועץ משפטי לממשלה שלא ממצה איתו את הדין כמו עם אחד האדם.

מטרד מערער ומסוכן

למחאת פתח תקווה היו – וישנם – כמה מאפיינים ייחודיים. קשה להיזכר במחאה שנמשכת כבר שלוש שנים, מאז 2016, שבוע אחר שבוע. על פי כל קנה מידה זה הישג עצום, בוודאי בעידן שבו מחאות לרוב מועתקות תוך זמן לא רב לפוסטים ביקורתיים במדיה החברתית.

האורך, ההמשכיות, הרציפות, כמו גם ההרכב האנושי המגוון של המחאה, יצרו תופעה שהפכה עבור שונאיה מרעש רקע טורדני למטרד מערער ומסוכן של ממש. מעטות המחאות שיכולות לזמן לאותו מתחם גם אנשי שמאל וגם חברי מרכז ליכוד. ובמסגרת המחאה, היו הפגנות כאלה.

הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בירושלים, ב-26 באוגוסט 2017 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אנשי שמאל ואנשי מרכז הליכוד מחו ביחד. הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בירושלים, ב-26 באוגוסט 2017 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

למרות המאמץ של הליכוד ושלוחיו לשוות למחאה אופי פוליטי – שוב הקרן החדשה שמממנת אותה לכאורה בכוונה להפיל את השלטון – זה לא ממש תפס. במחאה השתתפו חברי מרכז ליכוד שלא חדלו להיות "ליכודניקים" רעיונית ורגשית, אך ביקשו להחזיר לעצמם את הליכוד שלתפישתם אבד להם. בכלל, התמהיל האנושי בכיכר בפתח תקווה, סמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנלדבליט, היה שונה מאוסף "החשודים המידיים" בהפגנות תל אביב.

הבדל זה בלט מאוד בשבועות שבהם המחאה הועתקה לשדרות רוטשילד ולכיכר הבימה בתל אביב. שם היא צמחה לממדים שונים מאלה שנרשמו במתחם בפתח תקווה. קים מספרת כי אחרי אחת ההפגנות הגדולות בתל אביב, היא קיבלה טלפון מ"בכיר בזרועות הביטחון", שייעץ לה לא להקשיב לדיווח הממזער בכוונה את ממדי המחאה בכלי התקשורת. "היו שם כמעט 200 אלף", הוא אמר לה. שבוע מאוחר יותר, השתתפו בה 150 אלף איש. אבל "פתח תקווה" המשיכה גם אחרי שהאנרגיה בתל אביב דעכה.

הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בתל אביב, ב-23 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

המחאה צמחה לממדים שונים. הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בתל אביב, ב-23 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

המחאה התחילה בכלל כמחאה של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המסים. בהמשך הצטרף אליו מני נפתלי, לשעבר אב הבית במעון ראש הממשלה בבלפור, שזכה בתביעה לפיצויים שהגיש נגד משרד ראש הממשלה בגין תנאי עבודה קשים והשפלות. שניהם זיהו את היועמ"ש כחוליה החלשה במערך שומרי הסף.

המחאה קיבלה את התנופה הגדולה שלה אחרי התקרית שבה שברה המשטרה את ידו של נפתלי ועצרה כמה אנשים מבוגרים שהפגינו אתו. כך נוצרה משוואה שצמחה עם הזמן: מספר המשתתפים גדל במקביל להתגברות אלימות המשטרה ומאמציה לשבש את המחאה בכל דרך אפשרית.

מני נפתלי מדבר בהפגנה השבועית נגד השחיתות הממשלתית מול ביתו של היועמ"ש בפתח תקוה, ב-27 בינואר 2018 (צילום: רועי אלימה / פלאש90)

מני נפתלי בהפגנה השבועית נגד השחיתות הממשלתית מול ביתו של היועמ"ש בפתח תקוה, ב-27 בינואר 2018 (צילום: רועי אלימה / פלאש90)

לדברי קים, "היו תקופות של פחד נוראי. שלטון של פחד פשוט. אבל עובדה, המחאה התחילה עם פרסום פרשת הצוללות וההצהרה הזריזה של היועמ"ש שנתניהו לא אשם. כתבי אישום לא היו בכלל באופק. רק שמענו על היחס המחפיר לעובדים המוחלשים במעון ראש הממשלה. אחרי חצי שנה היו כבר שלושה תיקים עמוסים בחשדות".

האזכור של היחס המחפיר לעובדים המוחלשים אינו מנותק מהקונטקסט הכולל של המחאה המורכבת הזאת. היו בתנועה מי שדגלו בצמצום נושא המחאה לשחיתות בלבד. אחרים דגלו בהרחבה שלה לא רק לתיקי נתניהו, אלא לשחיתות שלטונית בכלל. היו מי שרצו לצרף את מחאת בני הקהילה האתיופית, או להשתתף במאבק הנכים. ההפגנות הפכו במידה מסוימת למחאה חברתית כוללת, תוך יצירת זיקה בין כל המאבקים.

גם המתקפה על עיתונאים הפכה לחלק בלתי נפרד מהמחאה – תופעה בהחלט יוצאת דופן. רוב המחאות רוצות דווקא לגייס את התקשורת לצידן, כדי ליצור יותר תהודה למאבק. אבל לא כך במחאת פתח תקווה. המסר שלה היה לא רק "אנחנו לא צריכים אתכם ועדיף שבכלל לא תבואו", אלא גלש גם לשיימינג פומבי של עיתונאים, שלטענת המוחים סיפקו דיווחים מסולפים.

קים מספרת ל"שיחה מקומית" כי "זה היה מהלך מתוכנן. הגיע שלב שהיה ברור לנו שצריך לתקוף עיתונאים אישית, לעשות 'אאוטינג' לשירות שהם מעניקים לשלטון. נתניהו היה ההשראה שלנו. אם לנתניהו מותר לתקוף עיתונאים – אז גם לנו מותר".

גבולות המותר והאסור נבחנו בקפידה

גבולות המותר האסור נבחנו בקפידה במחאה, שהיתה מלווה כל הזמן בייעוץ משפטי צמוד, בין השאר של עורכי הדין יובל יועז וגבי לסקי. ברקע עמדה, כמובן, השאלה העקרונית של הפגנה מול ביתו של עובד ציבור, בניגוד להפגנה מול ביתו של נבחר ציבור.

לדברי גלאון, "אי אפשר להתייחס למנדלבליט כעוד 'עובד ציבור'. לא זו בלבד שהוא מינוי אישי של נתניהו, אלא גם שקרוב לוודאי שנתניהו לא היה מצליח במעשיו בלי שומר הסף האישי שלו. מצב לא שגרתי הזמין פעילות לא שגרתית. עצם המיקום שיווה למחאה הזאת אופי שונה מהפגנה בכיכר הבימה. הם שברו את כללי המשחק באופן אפקטיבי".

זהבה גלאון: "מצב לא שגרתי הזמין פעילות לא שגרתית. עצם המיקום שיווה למחאה הזאת אופי שונה מהפגנה בכיכר הבימה. הם שברו את כללי המשחק באופן אפקטיבי"

המחלוקת על הלגיטימיות של מיקום ההפגנות ליוותה, ועדיין מלווה, את המחאה לכל אורכה. מי שצקצקו על ההפרעה לפרטיותם של היועמ"ש ושל שכניו רק תרמו לרעש וההמולה, כשהתייצבו בהפגנות נגד קטנות ורעשניות במיוחד.

מצויידים בציוד הגברה חזק במיוחד, הם הטיחו במוחים עלבונות, מ"אשכנזים מפונקים שאין להם מה לעשות" בהתחלה, ועד ל"זרע עמלק" מאוחר יותר. בהפגנות שמנגד בלט ח"כ דוד ביטן מהליכוד, שהמשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין בחשד לקבלת שוחד במאות אלפי שקלים.

ח"כ דוד ביטן משתתף במחאת תמיכה בראש הממשלה, בנימין נתניהו, מול המחאה נגד השחיתות, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

המוחים הוצגו כ"זרע עמלק". ח"כ דוד ביטן במחאת תמיכה בנתניהו, מול המחאה נגד השחיתות, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

עם זאת, טענותיה של קים אינן מופנות כלל כלפי האנשים האלה. לדבריה, "מי שהכי עיצבן אותנו הם אנשים כמו דוד גרוסמן ומרדכי קרמניצר, שלא היה להם את האומץ להתייצב לצידנו, כי להפגין מול יועץ משפטי זה לא בסדר. הם לא בסדר".

לעת עתה, ניתן למפות את הצלחת המחאה הייחודית הזאת לאו דווקא בנקודת זמן, אלא בתהליך מצטבר שהצליח לבקוע את האדישות הישראלית הידועה לשחיתות. זו נתפשת כבר מזמן כחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה, אבל היא מתחילה להפריע כשנוחתת התובנה שהשחיתות הזאת אינה רק משהו שקורה "שם", אלא משהו שפוגע בך אישית – ולא רק בכיס, אלא גם בזכויות, בשוויון בפני החוק, בקיום בכבוד בכל מובן. בעצם, בכל מה שנתניהו מכנה "החיים עצמם".

בזה בדיוק נמדדת הצלחתה של המחאה הזאת: בתרגום של "תופעת השחיתות" לפגיעה אישית ונצלנית. ובעיקר, השחיתות הופכת את קורבנה ל"פראייר", מעמד שהישראלי סולד ממנו מאוד. ה"לא נהיה פראיירים" הם כנראה פלח ממי שנטשו את הליכוד בבחירות האחרונות.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"הרגשתי שהספר שלו מתאר את החיים שלנו הפלסטינים". אבו מאזן עם עדית שמר, בתו של יצחק בר משה, במשרדו ברמאללה (צילום: משרד נשיא הרשות הפלסטינית)

"הרגשתי שהספר שלו מתאר את החיים שלנו הפלסטינים". אבו מאזן עם עדית שמר, בתו של יצחק בר משה, במשרדו ברמאללה (צילום: משרד נשיא הרשות הפלסטינית)

אבו מאזן: "כשקראתי על יציאת יהודי עיראק - בכיתי"

הנשיא הפלסטיני אירח במוצאי שבת את משפחתו של יצחק בר משה, סופר ישראלי יוצא עיראק שכתב בערבית. הוא הבטיח להפיץ את ספריו ואמר: "פלסטינים צריכים ללמוד עברית מגיל הגן". דיווח בלעדי מהמוקטעה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf