בניית אתרים ולימודי אופנה: בית הספר שמסייע לשורדות זנות להרגיש שוות

את טל גרנות אני מכירה מימי בחברת החדשות של ערוץ 10. כנראה שבלי לדעת, שתינו התבשלנו שם במיצים דומים, רוצות מצד אחד לקחת חלק ב"תעשייה" כדי להשפיע מבפנים, ומתוסכלות תדיר בגלל אופי המטריה, גבולות המדיום, ופוליטיקת ה"חדשות" שצריכות להיות כל כך מחויבות לה. והנה, כך וכך זמן מאז שעזבה, למדה בינתיים תואר שני במגדר ("הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי!") אנחנו נפגשות, מחוץ למסדרונות הערוץ, בבית קפה כדי לדבר על "המכללה" – בית ספר חברתי שמטרתו לסייע לנשים שורדות זנות להשתלב חזרה במעגל התעסוקה – פרויקט מרשים ומרגש שהיא מקימה בימים אלה יחד עם שותפתה, האקטיביסטית הוותיקה איריס שטרן-לוי.

"העבודה בחדשות לא נתנה מענה למה שבער בי", מספרת גרנות על תחילתו של הפרויקט. "הדרכים שלי ושל איריס מצטלבות כבר מגיל 20, עת הגעתי להתנדב במרכז הסיוע בתל אביב והיא קיבלה אותי לשם. היא שאלה אותי אם אני פמיניסטית, ועניתי שכן. מאז אנחנו בקשר.

"אבל הכל התחיל בזכות שיחה לא פשוטה שניהלתי ערב אחד עם בן הזוג שלי אורי רייז. חזרתי הביתה והוא ישב וצפה בסדרה 'בלו נטלי' (דרמה ישראלית ששודרה החל ב-2010 ועסקה בחייהן של שלוש משפחות ישראליות שמתפרנסות מסחר בנשים. א.ד). אני כמעט חטפתי התקף חרדה, וישבנו לשוחח שיחה כנה על זנות. בסופה הוא אמר שהוא רוצה לעשות משהו. לעזור. הוא חשב שהוא יכול לעשות את זה דרך החברה שלו – רשת חנויות הביגוד סטורי, שהוא המנכ"ל ואחד המייסדים שלה".

> למרות הכל, 2015 הייתה שנה טובה לנשים

מה שהתחיל בשיחה בין שני בני זוג נגמר בקורס שבנו יחד גרנות ושטרן-לוי, ומאפשר לשורדות זנות לקחת חלק בקורס בעבודה ובמכירות בתחום האפנה. כל אנשי המקצוע מהמשרדים של סטורי, הפכו תחת הדרכתן של השתיים למורים בבית הספר החדש: רואת החשבון לימדה אותן לקרוא תלוש משכורת, המוכרות והמוכרים לימדו אותן לשרת את הלקוחות ולמכור וכן הלאה. "זה היה נורא יפה לראות איך כולנו לומדות מהקורס הזה. גם אנחנו למדנו לקרוא את התלוש", מספרות השתיים.

מרחב בטוח

במסע שלהן שטרן-לוי וגרנות גילו שיש חוסר גדול בהכשרה לתעסוקה בקרב נשים המנסות לשוב מעולם הזנות לתעסוקה אחרת. "יש מרכזים שנותנים לנשים שיקום נפשי ופיזי, החל מטיפול שיניים וטיפול בצלקות, דרך יציאה מהתמכרויות ועד תעסוקה במרכזי שיקום", מספרת שטרן לוי, "אבל אז הן משיגות עבודה במקומות כמו המטבח של ארומה, או לערום פחיות במחסנים של 'ויקטורי'. זה לא נותן להן להרגיש שהן שוות משהו".

לבית הספר יש שלוש מטרות עיקריות, האחת היא לספק השכלה תעסוקתית לשורדות זנות, משמע להקנות להן מיומנויות עבודה בסיסיות, כמו איך לעבור ראיון עבודה בהצלחה ואיך לעבוד הלכה למעשה במקצועות שונים. השנייה, וכאן החידוש פורץ הדרך, היא מפגש בלתי אמצעי בין הסטודנטיות לצוות ההכשרה. מדובר במרחב לימודי בטוח של נשים בלבד, ושהמורים בו אינם אנשי טיפול, אלא בעלי מקצוע מהקהילה שעוברים הכשרה מיוחדת לקראת המפגש עם הנשים מעולם הזנות. והשלישית היא מטרה כללית וחינוכית יותר: "בזכות המפגש הזה והחשיפה החיובית של הנשים לסביבה, אנחנו שואפות גם להעביר מסר חברתי, לתת פנים לתופעה הנוראית של הזנות", הן מסבירות. זה חלק מהמאבק שלהן בזנות. "כי קונה, או מוכר, שיכיר נשים שיצאו ממעגל הזנות באופן אישי אולי לא יסכים לקחת חלק במסיבת הרווקים הבאה שאליה מזמינים 'נערת ליווי'".

> דיני נפשות: אורנה בן דור לא רוצה להרוס את הדרמה עם מספרים

חלק מההכשרה שעובר צוות המורים הוא גם ביקור בדירת החירום של סלעית (ארגון סיוע לנשים במעגל הזנות). ברור שההשפעה על מי שאינו מכיר את הסוגיה, גדולה. "חשוב לנו שכמה שיותר אנשים יבינו, זונות יכולות להיות הנרקומניות החבולות שאתם רואים ליד התחנה המרכזית, אבל הן יכולות להיות גם הגננת בגן של הילד שלכם שמשלימה הכנסה, או השכנה שנקלעה לחובות. צריך לזכור שיש קו דק מאד שמפריד בין המקום שלנו כנשים לבין נשים בזנות", אומרת שטרן-לוי.

החלום שלהן, לאחר שהעמותה שהקימו והקורסים הקרובים יצאו לדרך אט אט, הוא לבנות מאגר של ידידות וידידים – מעסיקות ומעסיקים אשר יקבלו לשורותיהם את מסיימות הקורסים. "העסקה כזו משתלמת גם לבעל העסק", הן מסבירות, "זה תו תקן חברתי שעוזר לעסק. לא רק כיחסי ציבור, אלא בגלל האינטימיות החדשה שנוצרת בין העובדים, התהליכים שגם הם עוברים, וכן, בעלי העסק לומדים מהעובדות החדשות דברים על העסק שלהם".

בקרוב הן משיקות את בית הספר בשני אירועים חגיגיים. הראשון ייערך ב-30.3, בגלריה "ארטימיסיה" בפלורנטין, והשני ייערך באפריל ובו יימכרו פרטי אופנה מארונותיהם של מוכרות ומוכרים מעולם הבידור, הבמה והטלוויזיה. גרנות ושטרן לוי מקוות לגייס באירועים אלו תרומות שיסייעו להן בתפעול בית הספר.

לדבר בגובה העיניים

אני מתארת לי שהעבודה מול נשים שיצאו ממעגל הזנות אינה פשוטה, בכל מיני מובנים, אבל לא חשבתי על הזווית שגרנות תיארה: "המפגש איתן חזק מאוד, והוא לא סתם מטלטל בגלל הדרמה של חייהן, אלא גם כי זה פגש אותי במקומות שלי, של החיים שלי. התהליך שהן עוברות בקורסים שלנו, הם תהליכים שגם אני עברתי, והן מזכירות לי את המקומות הלא פשוטים האלה, של אישה שלא יודעת עדיין מה עושה לה טוב בחיים, שלא יודעת לעשות את הבחירה הנכונה תמיד, שמחפשת משמעות. הייתי שם כל כך הרבה זמן. לכל הנשים יש בעיה עם דימוי הגוף שלהן, חוסר בביטחון עצמי".

שני הקורסים שגרנות מזכירה כבר הסתיימו. שניהם התמקדו במכירות בתחום האפנה (בגלל העזרה של בן הזוג מסטורי). הקורסים קצרו הצלחה, וכשגרנות ושטרן לוי נפגשו עם הבוגרות לאחר זמן מה, דיווחו כולן על חוויה חיובית מאוד, על איך הקורס היה המקום הראשון שבו דיברו איתן בגובה העיניים, כשוות בין שווים.

> יחסים רומנטיים: הפרשנות הצבאית לאונס

מה הלאה? שטרן-לוי מספרת על התוכניות: "ראיינו נשים שעשו את הקורסים כדי להבין מה עוד הן היו רוצות, ובעקבות השיחות האלה ייפתח אחרי פסח הקרוב קורס לבניית אתרים. גם קורס העבודה בתחום האופנה וגם הקורס הזה לא יתנו להן רק מיומנויות בסיסיות כמו מכירה, מיומנויות מחשב וכן הלאה, אלא גם ובעיקר את זכות הבחירה, את האפשרות והיכולת לבטא את עצמן, להוציא את הקול הייחודי שלהן. כי לבנות אתר זה לתת לעצמך ביטוי, ככה זה גם עם להתלבש, או להלביש אחרים, לקוחות".

כרגע הן עדיין ללא מקום, ללא קירות, ללא בית, צריכות לגייס כספים, להקים, להחתים, לרשום. את הכל הן עושות יחד, צעד צעד, במקביל לעבודה על שני הקורסים הקרובים. כל המורים בקורסים, החללים, והציוד – הכל ניתן בתרומה (בסוף הפוסט פרטי חשבון הבנק לתרומות).

"תראי איפה היא היום"

אני שואלת אותן קצת על מושג הזנות, ועל הוויכוחים בנושא הזנות בקרב הקהילה הפמיניסטית. הן מסבירות לי שמדובר, כמו בהרבה מושגים אחרים במושג שנמתח על גבי סקאלה. בצדה האחד הזונה הנרקומנית, המוכה והחבולה שכולנו יכולים לזהות, ובקצה השני דימוי הזונה המאושרת, הסטודנטית שמשלימה הכנסה. אבל בין שני הקצוות ישנן נשים מסוגים שונים ובשלבים שונים של החיים, שהגיעו אל הזנות בדרכים שונות ומסיבות שונות.

שטרן-לוי: "המונח זנות הוא רחב. אני יכולה לשכב עם מישהו רק כי אני לא רוצה לחזור הביתה, ולא בא לי לשכב איתו, אבל יאללה, ואחר כך אני מרגישה שמכרתי את נשמתי. אנחנו לא בודקות את מי שבאה אלינו. הן מגיעות מכל מיני מקומות. הנושא הזה זה לא עולה בתוך בית ספר. כשאישה תגיע לכיתה, היא תשב עם אישה טרנסית שעבדה בזנות, ועם מישהי שהולכת לטיפול ואולי לא מגדירה את עצמה כאישה בזנות בכלל. מה שבטוח שבקרב הנשים שאנחנו פוגשות לא ממש עולה שאלת הבחירה (הבחירה החופשית לעסוק בזנות א.ד.), על אף שאני חושבת שזו כמובן שאלה לגיטימית, אבל פחות בקרב האוכלוסייה שמגיעה אלינו".

גרנות: "אני מאמינה שיש נשים שעושות את זה כי הן רוצות ולא כי נדחקו לזה, אבל אני חושבת שמדובר במיעוט. גיל הכניסה הממוצע לזנות הוא 12-13, ואני מעדיפה לשלול כביכול את הבחירה של המיעוט, כדי לעזור לרוב. אני מעדיפה שיקראו לי פטרנליסטית, ולהגיד, שאני לא רוצה שאחת מהאופציות של הבנות שלי בחייהן היא זנות".

> אחד מכל ארבעה ישראלים חווה גזענות בשנה האחרונה

גרנות ושטרן לוי מלוות את הנשים גם לאחר הקורסים, ובונות כעת מערך מסודר שיעקוב וייתן מענה לכל הבוגרות גם לאחר סיום הקורס, כשישובצו במקומות העבודה. הן מתגאות כבר בארבע נשים שמשולבות זמן ארוך במקומות עבודה מסודרים ומספרות סיפור קטן ומרגש:

"הייתה לנו אחת שנכנסה לשיעור, שנערך בשואו רום מפואר של סטורי. הסביבה הזאת, הזוהרת, כנראה העלתה אצלה קושי, והיא העיפה את כל הסטנד. אף אחד לא צעק או התנפל עליה. דיברנו איתה, בשקט והסברנו לה שהיא לא תוכל לעשות את זה שוב, אבל שאנחנו רוצים שתחזור. שיש לה מה לתת וחשוב לנו שתהיה שם בקורס. אותה אישה עובדת באחת מחנויות האופנה המובילות בישראל. עברו כבר שנתיים מהסיפור ההוא, ותראי איפה היא היום".

פרטי חשבון הבנק לתרומות:
בנק הפועלים, סניף 681, לב דיזינגוף, מס חשבון: 595604

> לסחוב את הכלא הגדול בעולם לתוך ישראל: מסע של אישה מעזה