עכשיו הכל תלוי במפלגה הצפון-אירית שלידה תרזה מיי נראית כשמאל הזוי

הדרך היחידה של תרזה מיי להקמת ממשלה עוברת במפלגה שאינה מאמינה באבולוציה, מתנגדת להפלות וזכויות להט"ב, אינה בוחלת בשנאת זרים ושואבת תמיכה מארגונים פרוטסטנטים חמושים. DUP הופכת לשחקנית מרכזית בבריטניה, ומעל הסכמי יום השישי הטוב מרחפת סכנה

א א א

כותבת אורחת: מירב אמיר

תוצאות הבחירות לפרלמנט הבריטי הן ללא ספק מפתיעות ופרדוקסליות, ומראות כי מקומו של השמאל הסוציאליסטי לא חלף מהעולם. אמנם השמרנים בראשותה של תרזה מיי שמרו על מיקומם כמפלגה הגדולה בפרלמנט, אך הם איבדו את הרוב המוחלט שהיה להם. מה שלא עוזרת למיי כלל היא העובדה שהשמרנים הצליחו לשמור על הרוב שלהם הודות לכמה גורמים ששיחקו לטובתם מבלי שהיה לה כל יד בכך, כמו קריסת מפלגת הימין הקיצוני UKIP והחשש של רבים בסקוטלנד ממשאל עם נוסף לגבי היפרדות מהממלכה המאוחדת. בנוסף לכך, דפוסי ההצבעה בצפון אירלנד, שנשמעים יותר לפיצול בין קתולים ופרוטסטנטים מאשר לפוליטיקה הארצית, מנעו מהלייבור להתחזק בעזרת קולות מאזור זה.

אך צפון אירלנד היא בדיוק זו שהופכת את השמחה של השמאל והליברלים על ההשפלה שהשמרנים ספגו בבחירות לעכורה, שכן בעת כתיבת שורות אלה מסתמן כי השמרנים יקימו את ממשלתם בעזרת קואליציה עם מפלגת DUP (המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית) הצפון אירית, או שה-DUP לא יצטרפו לקואליציה, אבל יבטיחו את הרוב של השמרנים בפרלמנט על ידי תמיכה בהם ממושבי האופוזיציה. בין כך ובין כך, התלות של השמרנים במפלגת ה-DUP מעניקה לה חשיבות חסרת תקדים בפוליטיקה הארצית.

> תושבי עזה הפכו לבני ערובה בידי האינטרסים הפוליטיים של ישראל והרשות

שואבת את כוחה משימור הקונפליקט

אז מי הם ה-DUP? מדובר במפלגה של ימין לאומני המייצגת את הרוב הפרוטסטנטי בצפון אירלנד. עם זאת, לא ניתן לתארה כמקבילה הצפון-אירית של השמרנים; לעומת ה-DUP, השמרנים של מיי נראים כמעט כשמאל הזוי. מנהיגי ה-DUP אינם מאמינים בהתחממות גלובלית או באבולוציה, הם מתנגדים נמרצות להפלות ולזכויות של להטב"קים בשם השמירה על ערכי משפחה, ואינם בוחלים באמירות רווייות שנאת זרים ככלל, ואיסלמופוביה בפרט. המפלגה, שבאופן היסטורי צמחה מקרב הכוחות הפרה-מיליטריים הפרוטסטנטים, עדיין שואבת את כוחה מתמיכתם של אותם הארגונים ואינה מוכנה להתנער באופן חד משמעי מהתמיכה שהיא מקבלת מהם. ארגונים אלה כיום נמצאים מחוץ לחוק, אך בפועל יש להם שליטה על אזורים נכבדים בצפון אירלנד, בעיקר בקרב מעמד הפועלים הפרוטסטנטי.

ה-DUP היא לפיכך מפלגה ששואבת את כוחה משימור הקונפליקט המקומי, ועל כן היא גם עושה ככל יכולתה ללבות פלגנות זו. כך, לדוגמה, מנהיגת המפלגה, ארלין פוסטר, יצאה בהצהרות מזלזלות נגד הקמפיין שמנסה לתת לשפה האירית מעמד מיוחד בצפון אירלנד, בדומה לסטטוס של השפה הסקוטית בסקוטלנד ושל וולשית בוויילס. בכל המקרים האלה מדובר בשפות שנמצאות על סף הכחדה, אך בצפון אירלנד מדובר בשפה שבעיקר מזוהה עם התרבות הקתולית במדינה וקשורה קשר הדוק לגיבוש זהות אירית (ולא בריטית) בקרב אוכלוסיה זו. פוסטר כינתה את הדרישה לשמר את השפה האירית כמגוחכת, וטענה שמכיוון שיותר אנשים בצפון אירלנד מדברים פולנית מאירית צריך לחוקק חוק המגן על השפה הפולנית ולא האירית.

> ברוכים הבאים לקורס של אסא כשר: מבוא לארדואניזציה של ישראל

תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה חותמת על מכתב לנשיא המועצה האירופית המודיע על כוונת בריטניה להיפרד מהאיחוד האירופי (צילום: ג'יי אלן/פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה חותמת על מכתב לנשיא המועצה האירופית המודיע על כוונת בריטניה להיפרד מהאיחוד האירופי (צילום: ג'יי אלן/פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

בעוד שה-DUP הינה המפלגה המובילה בצפון אירלנד, לאחרונה היא ספגה כמה מכות קשות. השיטה הפוליטית בבריטניה נשענת על מבנה פרלמנטרי כפול. כך לכל איזור מחוץ לאנגליה (סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד) יש ממשלה ופרלמנט משלו העוסק בסוגיות פנים, בעוד הממשל בווסטמינסטר חולש על הממלכה המאוחדת בכללותה.

בתחילת 2017 הסתבכה פוסטר בפרשת שחיתות שגרמה לנפילת הממשלה הצפון אירית בהנהגתה פחות משנה אחרי שזו נבחרה ברוב מובהק. בעקבות נפילת הממשלה התקיימו בצפון אירלנד בחירות נוספות לפרלמנט המקומי במרץ 2017. בבחירות אלה ה-DUP נותרה המפלגה הגדולה, אך היא איבדה את הרוב האוטומטי שממנו נהנתה עד אז. הכרסום ברוב הזה הוסבר בשינויים במאזן הדמוגרפי: בעוד שבעבר הקתולים היו המיעוט בצפון אירלנד, הרי שבעשורים האחרונים מספרם מתקרב לזה של הפרוטסטנטים. אך כנראה ששערוריית השחיתות הזו, כמו גם אחרות שנקשרו בשמה של המפלגה, תרמה לכך לא פחות.

אבל היו גם שראו במפלה (היחסית) של המפלגה שמסמנת את ההתעקשות על זהות פרוטסטנטית-פלגנית סימן לכך שהציבור בצפון אירלנד התעייף מפוליטיקת הזהויות הזו, ואת האפשרות לחלץ את הפוליטיקה המקומית מתבניות הצבעה המוזנות מהקונפליקט המקומי באופן ישיר. הסכמי השלום של יום שישי הטוב שנחתמו ב-1998 אמנם הביאו לסיומו של הפרק האלים של הקונפליקט הצפון אירי, אך הקונפליקט עדיין מעצב את הפוליטיקה המקומית מעצם העובדה ששתי המפלגות המובילות בפרלמנט המקומי הן ה-DUP והשין פיין שנתמכת על ידי רוב הקתולים. החלשות המפלגות האלה והתחזקותן של מפלגות לא פלגניות, כמו מפלגת הירוקים או המפלגה הסוציאליסטית, מסמנים את האפשרות של האזור לעבור מפוליטיקה שנסובה כולה סביב הקונפליקט לפוליטיקה שנראית בעיני רבים כשפירה יותר.

הבחירות הארציות טרפו את הקלפים

הסכמי יום שישי הטוב מחייבים את ה-DUP והשין פיין (שמייצג את הקתולים) לשתף פעולה כתנאי להקמת כל ממשלה, אך מאז הבחירות במרץ מסרבים מנהיגי השין פיין להצטרף לממשלה בהנהגת פוסטר עד שלא מתבררת מעורבותה בשחיתות. פוסטר, מצידה, אינה מזדרזת לפנות את כסאה. המבוי הסתום הזה יצר מצב שמאז מרץ אין בצפון אירלנד ממשלה מתפקדת. עם זאת, שתי המפלגות לא ששו לדחוף לסבב נוסף, שלישי במספר תוך שנה, של בחירות. בעוד שהשין פיין שהתחזק בבחירות ההן מפחד לאבד את יתרונו היחסי, ה-DUP שמרגישים לאן נושבת הרוח, חששו להיחלש עוד יותר.

> אל תתבלבלו: ברק כהן הורשע מפני שהוא ביקר את המשטר

ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי במהלך ביקור בצפון אירלנד ביולי 2016 עם ארלין פוסטר, השרה הראשון של צפון אירלנד וסגנה מרטין מקגיניס. (צילום: טום אוונס/פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי במהלך ביקור בצפון אירלנד ביולי 2016 עם ארלין פוסטר, השרה הראשונה של צפון אירלנד וסגנה מרטין מקגיניס. (צילום: טום אוונס/פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

אך נראה שהבחירות הארציות טרפו את הקלפים. מכיוון שהשין פיין נוקטים במדיניות עקבית שלא לשלוח את נציגיהם לשבת בווסטמינסטר, הם יתרו את מעורבותם בבחירות ונראה כי הם קיבלו קולות בגלל אנרציה יותר מכל דבר אחר. לעומת זאת, ה-DUP התחזקו על חשבון מפלגות ימין ומפלגות לאומניות-פרוטסטניות אחרות, שלא היה להן סיכוי של ממש בבחירות הארציות, והעלו את כוחם מ-8 ל-10 מושבים בפרלמנט הבריטי. מכיוון שאף מפלגה אחרת בפרלמנט הבריטי לא מוכנה לקשור את גורלה בזה של השמרנים, ולתמוך במפלגה של מיי כדי להבטיח את שלטונם, ה-DUP הפכו ממפלגת קצה הזויה, לשחקנית המרכזית אשר יכולה להבטיח את יציבות שלטון השמרנים.

ההצטרפות של ה-DUP לממשלת השמרנים עלולה גם להעמיד את הסכמי השלום בסכנה. לפי ההסכמים, על הממשלה הבריטית לשמש ככוח ניטרלי ביחס לצפון אירלנד, והיא אינה יכולה להראות כמי שתומך בצד זה או אחר. הצירוף של הנציגים של הפרוטסטנטים לשלטון ייתפס, כנראה בצדק, כהפרה חד משמעית של אותה הניטרליות, דבר שיכול לדרדר את האזור חזרה אל סיפו של קונפליקט אלים.

החיבור בין מפלגת השמרנים וה-DUP הוא רחוק ממובן מאליו, ורבים מעריכים שהוא לא יצליח להאריך ימים. לא מדובר רק בעמדות שלהם על נושאים כמו שוויון בנישואים והפלות, שמעמידות אותם באור מאוס בעיני רבים מהשמרנים, אלא שה-DUP גם נמצא בעמדה פרדוקסלית, כמעט בלתי אפשרית, בנוגע לברקזיט. מצד אחד, הם תמכו לאורך כל הדרך בברקזיט, ומבחינתם אפשר לבנות חומה בנוסח טראמפ על הגבול עם הרפובליקה האירית. אך מצד שני הם יודעים שלא מעט מהמצביעים שלהם הצביעו נגד ברקזיט. יתר על כן, הם חוששים שכל שינוי בסטטוס של הגבול בין צפון אירלנד והרפובליקה האירית (שנותרת, כמובן, באיחוד האירופי) עלול מבחינם להוביל למשאל עם כלל-אירי לגבי סטטוס הגבול, דבר שהם רוצים למנוע בכל מחיר.

מכיוון שעד כה הם היו באופוזיציה בפרלמנט בווסטמינסטר, הדיון לגבי עמדתם אודות ברקזיט נשאר שולי ותיאורטי. אך אם הם יצטרפו לשולחן ההחלטות נדמה כי עמדתם עשויה להעמיד אותם במסלול התנגשות עם הנהגת השמרנים שמנסה לדחוף לניתוק חד מהאיחוד האירופי.

אם הפוליטיקה הפונדמנטליסטית שלהם עשויה להתברר כקשה לבליעה במחוזות היותר רכים של השמרנות הבריטית, ועמדתם בנוגע לברקזיט תקשה על שיתוף הפעולה עם הפלגים היותר שמרנים במפלגה, החיבור באמת יתברר כקצר ימים. יתכן אז כי הממלכה המאוחדת תמצא את עצמה בפני עוד סבב של בחירות ארציות. יתכן גם שבבחירות אלה ישתנה מערך הכוחות בין השמרנים והלייבור. אבל נראה שזריקת המרץ כמו גם הלגיטימציה שה-DUP מקבלת מעצם הכללתה בממשלה של מיי, והדיבידנדים שהם יצליחו לחלץ מתוך כך לטובת מצביעיהם בצפון אירלנד, רק תעמיק את הקונפליקט באזור שסוע זה.

מירב אמיר היא מרצה לגיאוגרפיה פוליטית באוניברסיטת קווינס, בלפסט.

> מציתי המועדון הקומוניסטי בעראבה העלו באש גם את מיטב זכרונות נעוריי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
התנחלות הר גילה (חגי מטר )

ומה עם חיבור חלקה הדרומי של הגדה עם זה הצפוני, פונקציה שבאופן טבעי ירושלים היא זו שהיתה אמורה למלא? התנחלות הר גילה, סמוך לירושלים (צילום: חגי מטר )

להביט על מפת הגדה בעיניים פקוחות, לא מתוך משאלת לב

הטענה לפיה די בפינוי של פחות מעשרת אלפים משפחות מתנחלים בגדה כדי לאפשר פתרון מדיני מתעלמת מהמציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית בשטחים, כמו גם מעמדת הפלסטינים עצמם. כן, המתנחלים יפסידו לבסוף, אבל צריך להפנים את המחיר המאמיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf