newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המסך ירד: מרכז התרבות הופצץ, ולאמנים בעזה אין בית

מרכז אל-מסחאל בעזה שימש בית להצגות תיאטרון, מופעי מוזיקה וריקוד ותערוכות. ביום חמישי האחרון הוא נחרב לחלוטין בהפצצה ישראלית אחרי שנטען ששימש בסיס של חמאס. במרכז דוחים את הטענות. "נמשיך להציג הצגות על חורבות המרכז", אומרים שם

מאת:

ב-15 השנים האחרונות, הבמאי העזתי הנודע עלי אבו יאסין ניצח על עשרות הפקות תיאטרון במרכז התרבות אל-מסחאל. כמה מהן היו יצירות קלסיות כמו "הדוב" של צ'כוב, בעוד אחרות עסקו בזכויות ילדים, בזכויות נשים ובזכות לחינוך.

כל זה נעצר בבת אחת ביום חמישי האחרון, כאשר חיל האוויר הישראלי הפציץ את אל-מסחאל, אחד ממוסדות התרבות הכי חשובים ברצועת עזה. הם טענו ששירותי ביטחון הפנים של חמאס השתמשו במבנה – הכולל שני תיאטראות, שלושה אולמות גדולים ומחלקה המשרתת את הקהילה המצרית החיה בעזה. עמותות שונות בעזה גינו את ההתקפה.

למראה החורבן של אל-מסחאל, אבו יאסן היה הרוס. "המרכז הזה היה הבית שלנו במשך שנים. איבדנו את הבית היחיד לאמנים בעזה", הוא אמר.

מאז הקמתו ב-2004, אל-מסחאל שימש בית למאות מחזות, אירועים, תערוכות, הופעות מוזיקליות וטקסים לאומיים. הרעיון להקים מרכז תרבות נולד ב-1996, כאשר סעיד אל-מסחאל, איש עסקים פלסטיני החי באוסטרליה, ביקש לחזק את התרבות והאמנות בעזה. המרכז כלל גם פעילות פנאי לילדים שנפגעו משלוש מלחמות רצופות בעזה.

מנהל מרכז אל-משעל עלי אבו יאסין על רקע ההריסות. שימש בית לאמנים בעזה (צילום: מוחמד חג'אר)

מנהל מרכז אל-מסחאל עלי אבו יאסין על רקע ההריסות. שימש בית לאמנים בעזה (צילום: מוחמד חג'אר)

המרכז שימש כמרחב לכמה ממופעי המוזיקה המובילים בעזה, כמו אל-ענקא'א (ציפור החול), להקת פולקלור פלסטינית הכוללת 25 נשים וגברים. הלהקה, המפורסמת במופעי הדבקה שלה, הקימה את בית הספר הראשון לדבקה באל-משעל שהתחנכו בו 250 ילדים.

"כששמענו את הידיעות על הפצצת המרכז, ניסינו להישאר חזקים מול התלמידים שלנו," אמר מוחמד עובייד סמאר, מנהל אל-ענקא'א. "קיבלנו שיחות טלפון מילדים בוכים שלא האמינו למה שקרה. המרכז היה המפלט שלהם כדי להיפגש ולבלות שעות יפות עם בני גילם. היו להם חלומות גדולים להיות רקדני דבקה מקצועים בלהקה".

אל-מסחאל הוא בוודאי אינו מוסד התרבות הראשון בעזה שנהרס בידי ישראל בעשור האחרון. ב-9 בינואר 2009, מטוסים ישראליים הפציצו גם את מבנה התיאטרון הקהילתי של הסהר האדום הפלסטיני ואת בית הספר לאמנויות המוזיקה של עזה. באמצע יולי בשנה שעברה, מטוסים ישראליים הרסו מבנה במרכז עזה והנזק האגבי הרס את כפר האמנויות והאומנויות, מרכז תרבות נוסף בעזה, שהוקם ב-1998 על ידי עיריית עזה.

להקת הדבקה אל-ענקא'א. הילדים האמינו שיהפכו לרקדנים מקצועים (צילום: מוחמד חג'אר)

להקת הדבקה אל-ענקא'א. הילדים האמינו שיהפכו לרקדנים מקצועים (צילום: מוחמד חג'אר)

מוחמד אל-דלו, אמן אנימציה בן 23 הסובל ממוגבלות פיזית, נהג להציג את העבודות שלו בכפר האמנויות והאומנויות. היום, לבו, כמו לבם של אמנים אחרים בעזה, נשבר למראה עוד מבנה תרבות שנחרב. "אנחנו מרגישים בחיים כשאנחנו מאיירים. האמנים בעזה זקוקים למקומות המבקשים שלום", אמר אל-דלו.

בזמן ההתקפה, ג'מאל אבו אל-קומסאן, שחקן, קולנוען ומפיק תיאטרון המתגורר בעזה, עמד באמצעו של בימוי מחזה שכותרתו "האם זה מוצא חן בעיניך", מבט ביקורתי על תפקידן של נשים בחברה הפלסטינית. למרבה המזל, הוא והצוות המונה עשרה שחקנים לא היו במרכז בשעה שהטילים פגעו. אבל לציוד שלהם לא עמד המזל.

"עשרות מופעי אמנות שהופקו באל-מסחאל עברו להופעות בינלאומיות ולפסטיבלים במדינות אירופאיות ובמדינות ערב", אמר אל-קומסאן. "הכיבוש רוצה לספר לעולם שבעזה אין חיי תרבות, הם רוצים להציג תמונה עגומה של עזה כמקום של קיצוניות והרג".

אסמא ג'ומא, מנהלת הפעילות באל-מסחאל, אמרה שעם החורבן של אל-מסחאל, עזה איבדה את אחרון מוסדות התרבות שלה, כמו גם כן שיגור של אמנים פלסטינים אל הבמה העולמית. "אל-משעל השאיר זיכרונות של חיבה אצל אנשים רבים בעזה. המרכז הזה היה הצעד הראשון לקראת הצלחה לאמנים רבים בעזה המתחרים היום בזירה הבינלאומית".

לדברי ג'ומא, האמנים בעזה אינם מחכים עד שהרשויות יבנו מחדש את אל-מסחאל והם החלו לארגן מסע לגיוס כספים לשיקומו של המבנה.

סמיר אל-מסחאל, המנהל של אל-מסחאל, מכחיש בתוקף את הטענות הישראליות כאילו המרכז שלו שימש כבסיס של חמאס ואומר שהוא היה מקום מפגש לאמנים ואינטלקטואלים בעזה. "הטענות הישראליות בנוגע לפגיעה במרכז אינן נכונות, אין להם שום תירוץ לכך שפגעו במרכז תרבות. המרכז הוא נייטרלי לחלוטין ופתוח לכולם בעזה".

מופע מוזיקלי שנערך במרכז התרבות אל-משעל בחודש מרץ השנה (צילום: מוחמד חג'אר)

מופע מוזיקלי שנערך במרכז התרבות אל-מסחאל בחודש מרץ השנה (צילום: מוחמד חג'אר)

אנוואר אל-בראווי, סגן שר התרבות בממשלה בעזה, מאשים את המצור בהתפוררות של סצנת התרבות בעזה. השלטונות הישראליים מסרבים להעניק אישורי יציאה לאמנים מעזה ואוסרים עליהם לקיים קשרים עם אמנים בגדה המערבית ומחוץ לפלסטין. הוא הוסיף שבעזה פועלים 50 מוסדות תרבות, שרובם האטו את פעילותם בגלל מחסור בכספים.

"בזמן המלחמה ב-2014 בעזה, כעשרים מרכזי תרבות ניזוקו, כולל שלושה תיאטראות", אומר אל בראווי. "עכשיו, אחרי ההרס של מרכזי התרבות המרכזיים בעזה, האמנים יעמדו בפני מכשולים גדולים יותר".

המנהל עלי אבו יאסין אומר שההרס של המרכז לא ירתיע אותו מלביים מחזות באל-מסחאל. "מה שקרה לא יעצור אותי. אפיק יצירות תיאטרון שיוצגו על החורבות של המרכז. הייעוד של אל-מסחאל לא ייפסק".

אמג'ד יאגי הוא עיתונאי מעזה. המאמר הופיע לראשונה במגזין 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf