newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שום קשר לביטחון: המעצר של ראיד סלאח הוא מעצר פוליטי

את המעצרים החוזרים והנשנים של השיח' ראיד סלאח צריך לראות בתוך ההקשר הכללי: המלחמה שמנהלת ישראל נגד הציבור הערבי, על כל פלגיו. הגיע הזמן שנפסיק לשתוק מול הרדיפה הזו

מאת:

לפני כשנתיים ישראל הוציאה מחוץ לחוק את אחת התנועות העממיות הגדולות ביותר במדינה: התנועה האסלאמית הצפונית. בעקבות ההחלטה נסגרו בין היתר עשרות מוסדות צדקה, ארגוני נשים, גופי תקשורת, תכניות העשרה חינוכית לילדים ועוד. זה עבר כמעט ללא ביטויי מחאה מקרב הציבור היהודי בישראל.

מנהיג התנועה, השיח' ראיד סלאח, הוא אחד היעדים הנצחיים על כוונת המדינה. המעצרים שלו הפכו כבר לסוג של לא-חדשות. שוב ושוב נעצר אחד המנהיגים העממיים המרכזיים במדינה, ולאיש כמעט בציבור היהודי זה לא נראה בעייתי. למה? כי הוא חשוד בהסתה. וזה נראה לנו הגיוני, כי עובדה שהוא נעצר שוב ושוב, טאוטולוגיה הרסנית שבה ישראל מייצרת תודעה בעצם המעצרים החוזרים והנשנים שלו.

> עיתונאיות, מחנכות ורופאות מחוץ לחוק: תכירו את הנשים של התנועה האסלאמית

ישראל בונה על זה שהציבור יחשוב "טוב, אם הוא נעצר כל כך הרבה כנראה שהאיש מסוכן". בדיוק כמו שיטת המעצרים המנהליים: אם הם יושבים שנים, כנראה שהם מחבלים. וככה השיח הישראלי מתייחס לעצורים המנהליים, כאל מחבלים, למרות שלא רק שלא הורשעו בדבר אלא גם כתב אישום לא הוגש נגדם.

ציבור ערבי שלם על הכוונת של ישראל

השיטה הזו עובדת היטב: הנה אפילו בתגובות בעיתון לאנשים החושבים ניכר שהשיטה הזו עובדת היטב. אחד מציע "להעיף אותו ללוב". אחר תוהה למה לא מפעילים נגדו את החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם. אבל מה האנשים האלה יודעים באמת על החשדות נגד סלאח? מתוך כתבות קודמות על מעצריו הרבים, כולל השמה ממושכת בבידוד, אני מעלה שהוא נחקר על האמירות "אל-אקצא בסכנה", "הכיבוש עוד יעלם", ו"חירות לאסירים הפלסטינים". אין אמירה אחת כאן שלא הייתי חותמת עליה בעצמי. מגיב אחר נחרד ש"האיש קורא להחליף את מדינת ישראל בח'ליפות אסלאמית". אבל אם אתנוקרטיה יהודית יכולה להימכר כדמוקרטיה, למה תיאוקרטיה אסלאמית לא תהיה כזו?

השורה התחתונה היא שוב אחת: הציבור הערבי בישראל, על כל פלגיו, נמצא על הכוונת הישראלית. המדינה מנהלת נגד כעשרים אחוז מאזרחיה מלחמה גלויה. זה אומר, בין היתר, שעל הרבה מאוד דברים שאנחנו, היהודים, יכולים לומר די בחופשיות (ולא שלא מנסים לשסות את החוקים האלה גם בנו, זכיתי לטעום מכך לאחרונה בעצמי), חברינו הפלסטינים ייעצרו בתוך דקות. תחזרו שוב למעצרו של אנס אבו דעאבס כדי להבין עד כמה המצב מטורף. זה שם עלינו אחריות גדולה: להמשיך ולומר בפה מלא את מה שהפריבילגיות שלנו עדיין מאפשרות.

אינני נמנית על תומכיו של השיח' סלאח. אילו התנועה האסלאמית הצפונית היתה מתמודדת בבחירות לכנסת, לא הייתי מצביעה לה. פוליטיזציה של הדת והדתה של הפוליטיקה הן תהליכים מסוכנים מאד, ומדינת ישראל עצמה מצטיינת לדאבון הלב בשתיהן. אבל לרדיפה של השיח' סלאח צריך להתנגד בכל פה, מפני שמדובר כאן ברדיפה פוליטית חד משמעית שאין לה דבר וחצי דבר עם שיקולי ביטחון אמיתיים.

במדינה שבה אנשי דת המסיתים בגלוי ובמוצהר נגד הציבור הערבי לא רק שאינם נדרשים לתת על התבטאויותיהם דין וחשבון אלא ממומנים על ידי המדינה עצמה, ואילו חירותה של משוררת צעירה נגזל כבר שנתיים והסוף עדיין לא נראה באופק בגלל סטטוס בפייסבוק, מעצרו של סלאח הוא עוד צעד ברדיפה הפוליטית של הצבור הערבי ו"ביטחוניזציה" גורפת ומכוונת שלו. התיק הביטחוני שמנסים מזה שנים לתפור למפלגת בל"ד הוא דוגמה נוספת לכך. למגמה הזו כל אדם הגון צריך להתנגד בקול רם וצלול.

> שתיקת הכבשים של מרצ על התנועה האסלאמית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf