newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בסיפור של יונתן היילו כל תוקף הוא גם קורבן של המדינה

ירון איילין אנס את יונתן היילו. יונתן הרג את ירון. שניהם גדלו לתוך מציאות בלתי אפשרית של עוני וגזענות. שניהם הלכו בדרכים שונות, שהובילו לאסון אחד

מאת:

אני מרגישה שיש לי אחריות להגיד משהו מורכב יותר ממה שהצלחנו, ליטל בר ואני, להכניס לטור דעה שהתפרסם השבוע בעיתון "הארץ". אולי לקחת את הטור הזה צעד אחד קדימה.

יונתן היילו, בחור אתיופי, אז בן 23, הגן על עצמו מפני ירון איילין, עבריין מורשע שאנס אותו פעמיים, סחט אותו ואיים עליו. לפי עדותו, יונתן הרג את ירון בהגנה עצמית רגע לפני שעמד להיאנס בשלישית. בית המשפט הכיר בו כקורבן לתקיפה מינית אך גזר עליו 20 שנות מאסר בגין רצח (לסיפור המלא). השבוע נשמע ערעורו בבית המשפט העליון.

מה שירון איילין עשה ליונתן היילו הוא דבר אכזרי ונורא, אבל משהו בי מתקשה לכנות אותו "מפלצת". קשה לי להסביר למה. היה לי מאוד קשה לראות את המשפחה שלו בבית המשפט השבוע, מחפשת צדק כנגד האדם שלקח מהם את אהובם. הם לא האויבים שלי ולא אחראים למעשים שלו. אני בטוחה שהקמפיין למען שחרורו של יונתן היילו קשה להם מאוד, כאשר מדינה שלמה מדברת על אנס נפשע שהוא הבחור הצעיר שהם מתגעגעים אליו.

מאוד קשה לי לכתוב את הפוסט הזה, שנכתב בהפסקות במשך שבוע שבו כמעט ולא ישנתי. הרגשתי שכל פעם שיש לי רגע של שקט אני חושבת על יונתן או על ירון. על החיים ששניהם חוו, שלעולם לא אבין באמת. מאז שראיתי את הכתבה שמציגה את שתי המשפחות בערוץ 10, אני שומעת בראש שלי את אחותו של ירון מספרת בכאב על איך גדל לבד ואת אחותו של יונתן מספרת על איך הגיע הביתה חבול ומדוכא ולא שיתף אף אחד במה שקורה לו.

אבל איך אפשר להסביר מורכבות כזאת גדולה של אחריות המדינה מבלי להפחית מהאחריות של ירון איילין כאנס סדרתי? אני לא יודעת. אני רק יודע שיונתן היילו הוא לא רק נפגע לתקיפה מינית וירון איילין הוא לא רק אנס.

> יונתן היילו: פחדתי שאם אתלונן ואז ירון איילין ישתחרר הוא ירצח אותי"

ירון איילין (צילום מסך מתוך כתבתו של אריק וייס, ערוץ 10)

ירון איילין (צילום מסך מתוך כתבתו של אריק וייס, ערוץ 10)

המקרה של יונתן היילו מאתגר את בית המשפט מכיוון שהוא מאלץ את בית המשפט להודות בגלוי שלמדינת ישראל הגזענית יש אחריות גם על המעשים של ירון איילין וגם על המעשים של יונתן היילו.

שתי טרגדיות מקבילות

שכונת תל קרית נורדאו בנתניה, בה גרו יונתן היילו וירון איילין ובה מתגוררות המשפחות של השניים גם היום, היא אחת מהשכונות הקשות והמוזנחות בנתניה. שכונה של עולים מאתיופיה שעלו לישראל מתוך רצון להשתלב בחברה בישראל ובמקום זה המדינה הפקירה אותם ויישבה אותם בשיכונים מתפוררים בפריפריה ובמרכזי קליטה. כמו שיונתן מספר בראיון איתו, הרבה ילדים בשכונה היו אלימים כדי להוכיח את הכוח שלהם ולשרוד ואילו הוא היה בחור שקט עם חבר אחד.

ירון איילין בחר בדרך אחרת מהיילו. מגיל צעיר, לפי הסיפורים, הטיל מורא בשכונה והפך ל"בריון השכונתי". איילין אף ריצה שנתיים בכלא בגין סחיטה ואיומים של אתיופים אחרים בשכונה. המדינה הפקירה את יונתן היילו, ירון איילין וכל הילדים בשכונת תל קרית נורדאו. בגיל 14 הורשע ירון באונס ילדה בת 12 בפנימייה בה היו. כמו שרשמנו, אונס הוא מעשה אכזרי מאוד וגיל 14 הוא גיל צעיר מאוד. האם עבר בעצמו התעללות מינית כשהיה קטן? כנראה שאת התשובה לשאלה הזו לעולם לא נדע. מה שאנחנו כן יודעות הוא שבכל העולם מוכח ומוכר הקשר בין פשיעה לבין מצב סוציו אקונומי קשה ואפליה.

מפתה את חלקנו לחשוב שאם צד אחד הוא קורבן, אז הצד השני הוא מפלצת. לפחות במידה מסוימת, גם ירון איילין שאיני יודעת עליו כמעט דבר היה קורבן. קורבן של מציאות חברתית שבה פערים הולכים וגדלים ואפליה קשה ומתמשכת של קהילות מסוימות בחברה בישראל. זה לא פוטר אותו מאשמה לגבי ההתנהגות שלו כמקרבן, אבל אני לא מרגישה שזה משהו שאפשר להתעלם ממנו. למעשה, אי אפשר להתעלם ממנו כשברור לי שגם היילו לא היה נידון מלכתחילה ל- 20 שנות מאסר לו היה מה שמוגדר "כבן טובים" מהצבע הנכון והייחוס הנכון.

אסור לשכוח את התפקיד של המשטרה בסיפור הזה. כנראה שבית המשפט לעולם לא יודה בכך, אבל בשכונה של איילין והיילו פנייה למשטרה לא מבטיחה הגנה או ביטחון, אם פנייה כזאת בכלל נתפסת כאפשרות.. ומה קורה כשנפגעות ונפגעי תקיפה מינית פונות למשטרה? כשהיילו סיפר על התקיפה המינית שעבר בחקירה השלישית, במשטרה לא האמינו לו. הוא נאלץ להתחנן ולבקש 11 פעמים בדיקת פוליגרף, בקשות שנדחו על הסף, עד שנעשתה לו בדיקת פוליגרף פרטית בכלא. גם אפרת ירדאי מספרת מהחוויות שלה על יחס המשטרה והרשויות כלפי אתיופים בישראל.

חשוב לי להגיד, שלפחות מבחינתי, הקמפיין שקורא לשחרורו של יונתן היילו אינו טוען שלירון איילין הגיע למות והלוואי ששניהם היו זוכים לגורל אחר. עם זאת, בנסיבות המצערות שנוצרו באותו ערב שבו ירון איילין נהרג, יונתן פעל מתוך הגנה עצמית, הוא יושב כבר ארבע שנים בכלא והגיע הזמן שהוא ייצא לחופשי למסגרת שבה יוכל לשקם את חייו.

אני לא יודעת אם ניסו לטפל באיילין שהיה צעיר, אם מישהו ניסה להשקיע בחינוך ובשיקום שלו אחרי שאנס בפעם הראשונה. למדינה יש אחריות לטפל באנסים, לבדוק מה קורה איתם אחרי שהם משתחררים מהכלא, אם הם בכלל נידונים לשנות מאסר ולא לעבודות שירות עלובות. האם למדינת ישראל יש בכלל מדיניות שיקום או איזשהו טיפול ופיקוח באנסים? אי אפשר לדעת, אבל אולי עם מדיניות כזאת כל מה שקרה עם יונתן לא היה קורה.

אני כן יודעת שמדינת ישראל, מדינה גזענית ופטריארכלית מהיסוד, לא השאירה הרבה סיכוי למציאות אחרת ליונתן או לירון.

> ערעור יונתן היילו בעליון: השופטים שוקלים הפחתה בעונש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf