המרוץ למוקאטעה: האם יצליח מחמוד אל-עאלול להיכנס לנעליו של עבאס?

רמאללה רוחשת שמועות על החמרה במצב בריאותו של הנשיא עבאס, וסימני השאלה לגבי זהות האיש שיחליף אותו על כס הנשיאות מתרבים בהתאם. אבו מאזן העניק יתרון מסויים במרוץ למחמוד אל-עאלול כשמינה אותו לסגנו בפת"ח, אך הוא עדיין יזדקק להכרה מצד מתחריו הידועים ממנו, ועוד יותר מכך ללגיטימציה ציבורית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: מנחם קליין

מישהו במודיעין הישראלי מודאג ממצב בריאותו של עבאס וממה שעלול לקרות ביום שאחרי לכתו. כך זה נראה למקרא פרץ הסקירות בתקשורת על כך ועל יורשיו האפשריים. אותם גורמים אנונימיים רוצים שגם הציבור הישראלי ומקבלי ההחלטות יהיו שותפים לדאגה. ואכן, מבחינת הממסד הישראלי הנוכחי יש מקום לדאגה. הליכתו האפשרית של עבאס מאיימת על הסדר הקיים ועל מי שנהנה ממנו.

מאז נבחר ב-2005 היה עבאס פרטנר נוח לישראל. הוא מאפשר לה לשלוט בכול הגדה המערבית ולהרחיב התנחלויות, ואינו מהווה איום מדיני. אגב, על כך מסכימים דעת הקהל הפלסטינית ודעת הקהל הישראלית שחלוקים זה על זה בכול ענין אחר. בתמורה מאפשרת ישראל לעבאס ואנשיו לדמיין את הממסד הנכה שלהם כמדינה בדרך וליהנות מכמה הישגים מדיניים. אבל הציבור הפלסטיני מסתכל על הרשות באופן אחר. עבורו היא מנגנון תעסוקה והכנסות בהווה ולא הבטחה לעתיד.

> כך ניצל אבו מאזן מהתכנית המדינית שמבשל טראמפ

הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מצביע בבחירות המקומיות בגדה המערבית, 2012 (עיסאם רימאווי / פלאש90)

לא מתלוצץ עם רופאיו. הנשיא מחמוד עבאס מצביע בבחירות המקומיות בגדה המערבית, 2012 (עיסאם רימאווי / פלאש90)

בנקודה זו האינטרס של הציבור הפלסטיני פוגש את המדיניות של עבאס. עבאס מייצר שקט. זה מה שמשכנע את מדינות אירופה לתרום סכומים נכבדים מדי שנה לקיומה של הרשות למרות השחיתות הפושה בה ומבלי שנראה באופק מתי יוכלו הפלסטינים להיגמל מתלותם בנדיבות האירופית. כול עוד העימותים בגדה נשמרים על אש קטנה, לא גולשים לבירות אירופה המערבית והמונים לא יוצאים לרחובות בתביעה לעצור את ישראל, מה גם שמערב אירופה נהנית משיתוף פעולה ביטחוני עם המודיעין הישראלי ואין לה שום סיבה לערער זאת. אמת, ישראל מכרסמת בסטאטוס קוו. אבל כול עוד היא לא נוגסת ממנו בגסות רבה ניתן לעכל זאת ולדחות את ההתמודדות עם הבעיה.

הסגן האידיאלי

רמאללה רוחשת שמועות על ירידה בתפקודו של עבאס והחמרה במצב בריאותו. המודיעין הישראלי אישר בעקיפין את השמועות הללו. פריחתן של שמועות מייצרת תקשורת חלופית במציאות בה דעת הקהל הפלסטינית מייחסת לדוברים רשמיים יצירת פייק ניוז על מצב בריאותו של הנשיא. עבאס, על פי דובריו, בסך הכול די בריא. הם לא מתארים אותו כמי שמתלוצץ עם רופאיו, כפי שבישראל דוברים רשמיים נהגו לדווח על אשפוזם של בכירי המדינה בבית חולים. אולי מפני שעבאס הוא אדם יבש וחסר חוש הומור.

שמועות הן סימפטום פוליטי. פריחתן מעידה על קיומה של תקשורת חלופית לזו הרשמית וחוסר אמון בה. שמועות ותקשורת חלופית משגשגים במשטר צנטרליסטי, בפרט כאשר הוא נקלע למבוכה ונוצר חלל. שנים סרב עבאס לבקשותיהם של אנשי פת"ח ומדינאים ערבים למנות לו סגן נשיא. כנראה שרצה למנוע מאבק בין המועמדים שרואים עצמם ראויים להחליפו וחתרנות מצד מי שלא יזכה בסגנות. וכפי שכתבנו כאן הוא פעל בחריפות נגד מי שזיהה כמאיימים עליו: מוחמד דחלאן וסלאם פיאד.

באופן יוצא דופן, בשנה שעברה הביא עבאס לבחירתו של מחמוד אל-עאלול כסגנו בראשות הפת"ח והעניק לו מקדמה במרוץ הירושה. זו מקדמה צנועה, יש לומר. סמכותו של עבאס היא פורמלית בלבד ואין באמתחתו משאבי לגיטימציה אותם הוא מאציל לאל-עאלול. בשנתיים האחרונות, כשלושה רבעים מהציבור סבורים שהוא נכשל ועליו לעזוב את תפקידו.

אל-עאלול, בן 68, הוא מבחינת עבאס סגן אידיאלי, כשם שאנוור סאדאת נבחר על ידי נאצר: לא בולט או כריזמטי, לגמרי נאמן למי שמעליו ואיש הגווארדיה הוותיקה. סאדאת נראה לעמיתיו ולמודיעין הישראלי כחסר יכולת מנהיגות, אדם שימלא את מקומו של נאצר הנערץ רק כמה חודשים עד אשר מוקדי הכוח המתחרים בצבא ובממשלה יכריעו מי יהיה הנשיא. סאדאת נפטר מהם במהירות ופנה לדרכו העצמאית. גם אם יש לאל עאלול אופי דומה לזה של סאדאת, הוא לא סגן נשיא הרשות הפלסטינית, רק מספר 2 בפת"ח.

> הכשלון: כך איבד מחמוד עבאס את החברה הפלסטינית

לא בולט או כריזמטי, לגמרי נאמן למי שמעליו ואיש הגווארדיה הוותיקה. מחמוד אל-עאלול (צילום: עיסאם רימאווי/פלאש90)

המהמורות בדרך לצמרת

לאחר הכיבוש הישראלי, בהיותו בן 17, נכלא אל-עאלול, יליד שכם, ולאחר שלוש שנים בכלא גורש לירדן. הוא הצטרף לפתח והיה פעיל צבאי תחת פיקודו של אבו ג'האד. עם השנים הוא המיר את המאבק הצבאי לעצמאות בתמיכה בדרך המדינית ובהסכמי אוסלו. ישראל התירה לו לחזור לגדה המערבית ב-1995, וערפאת מינה אותו ב-1996 למושל שכם. לתודעה הציבורית הוא נכנס בעקבות הריגת בנו, ג'האד, באינתיפאדה השנייה בידי צה"ל. בבחירות 2006 נכנס למועצה המחוקקת ולממשל  ומונה בידי עבאס לשר הרווחה, תפקיד אותו מילאה בעבר אלמנתו של אבו ג'האד. ב-2009 היה לחבר בוועד המרכזי של פת"ח. אין לאל-עאלול כול ניסיון מדיני, וכמו עבאס הוא חושד עמוקות בנכונות חמאס להתפשר עם פת"ח, הן משום היותה תנועה דתית והן מחמת המניע הפוליטי של רגם נגדם, ואת זאת ינצל חמאס לביסוס כוחו וכדי להגיע לשלטון.

הצהרת טראמפ על הכרה בירושלים כבירת ישראל הביאה לשינוי במדיניות עבאס. לא רק הרטוריקה שלו ושל צמרת הרשות הפלסטינית השתנתה. עבאס מוביל עימות מדיני עם הממשל האמריקני ובשטח יש רצף של עימותים עם מתנחלים וחיילים. על פי נתוני האו"ם, בחודש הראשון מאז הצהרת טראמפ בדצמבר שעבר נהרגו 20 פלסטינים וישראלי אחד, ונפצעו 500 פלסטינים ו-17 ישראלים. על פי דיווחים פלסטינים, באותה תקופה נעצרו בירושלים קרוב לאלף איש. השטח מבעבע, וככול שניהול האוכלוסייה הופך לקשה יותר ישראל מפעילה יותר אלימות ואמצעי משטור – מעצרים, סיורים אלימים, פריצות לבתים או רישום תנועות נוסעים.

בניגוד לטוענים לכתר דחלאן וג'בריל רג'וב שמונו בידי ערפאת וצמחו תחתיו, וכן בניגוד למרוואן ברגותי שאתגר את ערפאת אך בלי לחתור תחתיו, אל-עאלול הוא איש שאבו מאזן קידם. עבאס קידם גם את מאג'ד פרג', ראש המודיעין הפלסטיני, שמתוקף תפקידו נהנה מיחסי עבודה ואמון מצד ישראל והממשל האמריקני. אם יפרוש עבאס, יהיה על אל-עאלול לעשות דרכו ממספר 2 בפת"ח אל נשיאות הרשות בשלושה צירים. הוא יצטרך להראות שדרכו לעצמאות פלסטינית שונה מזו של אבו מאזן; עליו להתקבל, ולו בחירוק שן, בידי מתחריו הצעירים והידועים ממנו, והוא יזדקק לקבל לגיטימציה ציבורית. זו יכולה להינתן באמצעות הליך פורמאלי של בחירות כלליות או באמצעות מהלך פופולארי בדמות התנגדות מאורגנת ורציפה לכיבוש הישראלי.

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה. ספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. לאחרונה יצא הספר במהדורה עברית בקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת "קשורים –הסיפור של בני הארץ".

> אחרי השליטה באדם ובאדמה, הכיבוש רוצה מונופול גם על האמת   

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

כיצד ניתן לאהוב עיר שבה חבריי הם אסירים, שמתקשרים אלי בפייסטיים רק כדי שאצא למרפסת ואראה להם את חיפה? רמאללה בלילה (פליקר, קרן היינריך בל C BY 2.0)

למה אני שונא אותך כל כך, רמאללה?

בילדותי, הערצתי את הצעירים רעולי הפנים שיידו באומץ אבנים בכובשים בכיכר מנארה. 30 שנה אחרי, רעולי הפנים הובסו, והובסה גם רמאללה. איך אפשר לאהוב עיר שבה הכיבוש מונע ממך להתאהב?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf