המתנדבות שהסיעו מצביעים בדואים הראו שיש תקווה לחברה בישראל

אחרי שנאסר על ארגון "זזים" להסיע תושבים מהכפרים הלא-מוכרים לקלפי, צצה בן לילה התארגנות להסיעם באופן פרטי. ל-95 אחוז מהמתנדבות שהגיעו זו היתה הפעם הראשונה בכפרים הלא-מוכרים. הן שידרו מסר: כולנו שותפים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אתמול בנגב נהיה ברור שיש תקווה לחברה בישראל. אני עדיין מתרגשת.

עבדנו יחד בשילוב כוחות מדהים: מאות של נשים יהודיות מכל הארץ, שהבינו שהשותפים שלהן לאזרחות ולעתיד ישראל הם ערבים. עשרות פעילים ערבים, שלא נתנו לייאוש לשבור אותם, ופעילות ערביות-בדואיות ששברו את גבולות המותר ואסור והוציאו א.נשים רבים לקלפיות והמשיכו עד לרגע סגירת הקלפיות.

מאות מתנדבות הגיעו בהתראה קצרה, קיבלו נקודות ציון בנייד ויצאו לדרך. מעיגל אבו הוושלה ממועצת הכפרים הבלתי מוכרים ליד אחת המכוניות של המתנדבות (צילום: יעלה רענן)

מאות מתנדבות הגיעו בהתראה קצרה, קיבלו נקודות ציון בנייד ויצאו לדרך. מעיגל אבו הוושלה ממועצת הכפרים הבלתי מוכרים ליד אחת המכוניות של המתנדבות (צילום: יעלה רענן)

לאחר עשרות שנים של מדיניות של חוסר הכרה – הריסת אלפי בתים בשנה, מחסור בכבישים ובמים ועוד ועוד – לקראת הבחירות הקודמות הבינו רבים בשמאל שלתושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב אין גישה סבירה לקלפיות. ארגון "זזים" הרים את הכפפה, ולקראת הבחירות מועד א' יזם קמפיין המונים לגיוס תרומות לטרנזיטים שיסיעו את תושבי הכפרים לקלפיות. במועצה לכפרים הבלתי מוכרים ניסינו לשדך טרנזיטים למנהיגים מקומיים בכפרים שיעזרו לתושבים להגיע לבחירות. נתקלנו בכמה מחסומים, אחד מהם הוא המחסום התרבותי, שלא בקלות מאפשר לנשים לעלות על רכבים עם גברים זרים.

כשקיבלנו מועד ב', התארגנו אחרת. לא מצאנו נהגות לטרנזיטים, אז "זזים" קראו לנשים יהודיות להגיע עם המכוניות שלהן להסיע אנשים מהכפרים לקלפיות. זה היה צד אחד של ההתארגנות. הצד השני היה לארגן את הקהילה לקלוט את הנהגות. לייצר משהו שלא היה אי פעם כמותו. מעיגל אבו הוושלה, איש המועצה, מנהיג ופעיל קהילתי מרשים, ארגן, דיבר ואסף פעילים מקומיים שיקלטו את הנהגות. בערב ראשון ישבנו ויצרנו דף עם שמות אנשי הקשר, מספרי הטלפון, שם הכפר, נקודת ציון על המפה, ומספר הנהגות הנדרש.

אבל אז יו"ר ועדת הבחירות השופט חנן מלצר אמר ל"זזים" – אתם בחוץ.

מיד נכנסנו לפעולה: המתנדבים שהיו חלק ממעטפת ההתארגנות, ללא קשר ארגוני ל"זזים". התארגנו. קבענו מקום מפגש בתחנת הדלק בלהב שכולן תגענה אליו, ומשם נפזר אותן. שולי דיכטר (לשעבר מנכ"ל "יד ביד", בתי הספר הדו-לשוניים) נכנס לפעולה לעזור לארגן, וכך גם הפעילה החברתית גדיר האני. הגיעו א.נשים שלא פגשתי מעולם ואני אפילו לא יודעת את שמות משפחותיהן. התיישבנו עם המחשבים, והנשים התחילו לזרום. אני חושבת שכל חברת הייטק יכולה ללמוד מאיתנו על יכולות ארגון ושילוב כוחות המופלא של כל האנשים הקשורים לסיפור אתמול.

תוך כמה שעות קם מרכז מתנדבים שניתב את העבודה ותיאם בין קבוצות הווטסאפ (צילום: גדיר האני

תוך כמה שעות קם מרכז מתנדבים שניתב את העבודה ותיאם בין קבוצות הווטסאפ (צילום: גדיר האני

קשה להאמין, אבל לכ-95 אחוז ממאות הנשים שהגיעו זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסו ליישוב ערבי בנגב, ובוודאי לכפר לא-מוכר. הן נסעו עם מספר טלפון ונקודת ציון והסיעו משפחות לקלפיות. בשילוב עם התארגנויות של מתנדבים מקומים, הסענו יותר מ-7,000 אנשים לקלפיות. הסענו אנשים שלא נהנים מהזכות הבסיסית של נגישות לקלפי. היו לכך תוצאות. באבו קורינאת שיעור ההצבעה עלה מ-21 אחוז באפריל ל-41 אחוז אתמול, באבו רוקייק הוא עלה מ-24 אחוז ל-43 אחוז, ובאבו עבדון משמונה אחוזים ל-33.

היה מרגש לראות את מאות הנשים המתנדבות, המאמינות ופועלות למען חברה משותפת. חברה צודקת. כל אחת מהן זכתה לפגוש, לדבר, להכיר חלק מהחברה הישראלית שלא פגשו בעבר. את החברה הערבית בנגב, שהם בשבילי חלק מהמשפחה. הנשים האלה אמרו: אנחנו כאן ביחד.

לפי ההערכות, פרויקט ההסעות הספונטני הצליח להביא כ-7000 מצביעים מהכפרים הבלתי מוכרים להצביע. בוחרים בדרך לקלפי אתמול (צילום: גדיר האני)

לפי ההערכות, פרויקט ההסעות הספונטני הצליח להביא כ-7000 מצביעים מהכפרים הבלתי מוכרים להצביע. בוחרים בדרך לקלפי אתמול (צילום: גדיר האני)

ההתארגנות של ההסעה לקלפיות יצרה אנרגיה של תקווה בתוך האוכלוסייה הערבית בנגב ובעיקר בכפרים הלא מוכרים. בהסתובבות שלי בין הקלפיות הפעם מצאתי אנשים עם תקווה. עם הבנה שהם שותפים. לא שקופים.

והחלק הכי נפלא, שלא ציפיתי לו, היה השותפות עם הפעילות הבדואיות. פעלו אתמול כל כך הרבה קבוצות ווטסאפ: קבוצת הנהגות עם מאות שותפות. קבוצת ווטסאפ נפרדת של נהגות מהדרום. קבוצת ווסטאפ עם נהגות ממדרשת בן גוריון, שאליהן הצטרף הילייל, פעיל מסהל אלבקר (השם המקורי של שדה בוקר). והן פעלו לבד, לא היו צריכות עזרה מבחוץ. גם תושבי רח'מה וירוחם התמודדו לבד. שכנות מדהימה. קבוצת פעילים מהכפרים. וקבוצה של פעילות בדואיות.

הנה המסר שקלטו הפעילות הבדואיות, ולא רק הן: אתן חשובות. אתן במרכז הסיפור.

זו חברה ישראלית שאני מאושרת להיות חלק ממנה.

ד"ר יעלה רענן היא פעילה במועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ישראל מציגה שוד אדמות פלסטיניות כגן לאומי ומקום בילוי. צעיר מתרחץ במעיין עין חניה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

עין חניה: מעיין של כפר פלסטיני הפך לפינת נופש לתושבי ירושלים

אתמול זה קרה: מעיין עין חניה, ששימש במשך דורות את הכפר ולאג'ה, הופקע אתמול סופית מתושביו והפך לפארק לרווחת תושבי ירושלים. התושבים הפלסטינים יצטרכו להביט עליו מרחוק

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf