המתנחלים מנצחים בסילוואן, ובגדול

כותב אורח: יונתן מזרחי

בסביבות חודש אוקטובר של שנת 2007 הוקם מאדאא – המרכז הפלסטיני הראשון בסילוואן. במקביל החלו להתארגן פעילים שונים, בעיקר ירושלמים, לצורות שונות של מאבק למען העתיד של תושבי הכפר ויש יאמרו, העתיד של האזור כולו. בין השאר החלה ההתארגנות שלנו, עמק שווה, קבוצה של ארכיאולוגים שעיקר הפעילות מתמקד במאבק נגד השימוש באתר הארכיאולוגי 'עיר דוד' על ידי עמותת המתנחלים אלע"ד. במהלך השנים הופיעו קבוצות ישראליות שונות אשר פעלו לזמן מסוים בכפר. כל ההתארגנויות הישראליות כללו סיורים לקהל הרחב, מאבקים משפטים וציבוריים כנגד המתנחלים ושיתוף פעולה עם התושבים הפלסטינים.

שבע שנים אחרי שהוקם מרכז מדאא, וכמה ימים לאחר חזרת סילוואן לחדשות עם כניסת המתנחלים ל-25 דירות בכפר, נראה שנדרש חשבון נפש. אולי זה גם קשור ליום הכיפורים. בזמנים כאלה, שבהם הימין מצליח לשנות את המציאות מתבקש כיכול לכתוב על ההצלחות שלנו ולעודד את עצמנו. ויש כאלה לא מעט, החל מעצירת או עיכוב פרויקטים שונים של המתנחלים דרך מניעת כניסת מתנחלים לבתים מסוימים ובעיקר העלאת סיפור סילוואן למודעות הציבורית. אבל חשבון נפש כזה, אומר לעשות שקר בנפשנו.

לאחר שבע שנות פעילות בסילוואן, המתנחלים מנצחים ובגדול. יתרה מכך, המפסידים הגדולים עד כה הם התושבים הפלסטינים, ובעיקר הפעילים שעומדים בחזית המאבק על ביתם וזהותם. שבע שנים של מאבקים ואף הצלחה מוחשית וברורה לא נזקפת לטובת תושבי הכפר. אף בית לא חזר לתושביו המקוריים, אף מתנחל לא עזב את סילוואן, ועוצמת האתר הארכיאולוגי 'עיר דוד' כמוקד תיירות לאומית רק התחזק.

יתרה מכך, מקרב הפלסטינים, חלקם איבדו את ביתם, חלקם נרדפו ונעצרו על ידי המשטרה בטענות שונות, חלקם איבדו את פרנסתם וחלקם נפגעו פיזית. חלקם נפגעו ביותר מצורה אחת. אצל כולם המכנה המשותף הוא ההרגשה (ואולי הידיעה) שהם עוד נרדפים על ידי השלטונות והמתנחלים.

> היי נפתלי בנט, אולי תפסיק לחגוג את הטרנספר בסילוואן?

בסילוואן, המאבקים הם ברזולוציה מאוד נמוכה. כל בית, רחוב, חפירה ארכיאולוגית או מנהרה שנחפרת הם חלק מהסכסוך הפוליטי ומשפיע על חייהם של התושבים. קשה מאוד להבין את המשמעות הפוליטית של כל פעולה או פרויקט כזה. אולם כאשר מחברים את הפרטים השונים בסילוואן מגלים שהכל קשור; הבתים, החפירות והמנהרות הם חלק ממטרה אחת של יצירת עיר דוד ישראלית במקום סילוואן פלסטינית. נראה שהקושי להבין את הפרטים מאפשר למתנחלים להמשיך לקדם תוכניות שונות ולטעון שאין מטרת האחד זהה למטרת השני.

בעוד המתנחלים פועלים לפי תוכנית מסודרת, בהתמדה בשטח, אנחנו לא מצליחים ליצור התנגדות ארוכת טווח ולהתמקד בפרטים. לפעמים נדמה שהרצון לראות את התמונה הגדולה, אותו שלום מיוחל שכביכול יפריד אותנו מהפלסטינים ומהצרות שלהם, הוא הסחת הדעת הגדולה ביותר שלנו.

אולם כל עוד המתנחלים מתחזקים בסילוואן הדיבורים על עתיד טוב יותר לא רלוונטיים ואף חסרי משמעות. כל עוד חייהם ועתידם של תושבי סילוואן לא ישתפר אנחנו רחוקים מהתנאים הבסיסיים לדבר על כל סוג של שלום. במקום לדבר על שלום כולל עלינו ליצור הצלחות מקומיות. הצלחה משמעותה החזרת הבתים בסילוואן לתושבים הפלסטינים, הפסקת שיתוף הפעולה בין עמותת אלע"ד לרשות הטבע והגנים, הפסקת החפירות הארכיאולוגיות, והפסקת התמיכות הממשלתיות והעירוניות לפרויקטים של העמותה. עלינו לפעול ככל הניתן לחיזוק מאבקם של התושבים לחיות בכפרם לפי רצונם, בכבוד ובזכות.

ביום שתושבי סילוואן יוכלו להביט לאחור ולאומר שמאבקם נוחל הצלחות, נוכל להתחיל לדבר על חלומות כמו שלום ועתיד אחר לאזור. אז גם תהייה הצדקה לקרוא למשע ומתן מדיני שמבוסס על הכרה בזכותם ההיסטורית של הפלסטינים לאדמתם. וגם אם היום הזה יגיע, יש לזכור שהצד השני ימשיך לעבוד. בדיוק כמו שקורה גם במהלך קריאת המאמר הזה.

יונתן מזרחי הוא ארכיאולוג וממייסדי ארגון עמק שווה. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+