newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הניסיון לגרש עיתונאי פלסטיני לירדן - "מחטף של המדינה"

למרות שלבימ"ש העליון הוגשה בקשה לערער על גירושו של מוסטפא אל-חרוף, החי במזרח ירושלים מאז גיל 12, ולמרות שלאל-חרוף אין מעמד בירדן, משרד הפנים ניסה לגרש אותו. הניסיון סוכל, אבל אל-חרוף עשוי לבלות בכלא עוד חודשים ארוכים 

מאת:

משרד הפנים ניסה לגרש השבוע את העיתונאי הפלסטיני מוסטפא אל-חרוף לירדן, למרות שהוגשה בקשה לרשות ערעור בעניינו לבית המשפט העליון, למרות שאין לו אזרחות ירדנית, ולמרות שירדן, ככל הנראה, אינה מוכנה לקבל אותו. אל-חרוף, החי בירושלים כבר עשרים שנה, מאז שהיה בן 12, מוחזק בכלא יותר ממאה יום בעוון "שהייה לא חוקית".

בדיון שהתקיים בסוף חודש מארס, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו של אל-חרוף, שדרש להסדיר את מעמדו ולשחררו. ביום ראשון השבוע הודיע משרד הפנים הודיע לאל-חרוף שהוא יגורש למחרת לירדן. ברגע האחרון נמנע הגירוש, אך אל-חרוף נותר במעצר, ולא ברור מתי ישוחרר. משרד הפנים טוען, שהעובדה שהוגש ערעור לא אמורה למנוע גירושו.

סיפורו של אל-חרוף פורסם לראשונה ב״שיחה מקומית״. הוא נולד באלג'יריה, והגיע בתור ילד למזרח ירושלים יחד אביו, שהוא יליד העיר. אל-חרוף נשוי לפלסטינית ממזרח ירושלים ואב לתינוקת.

בהחלטתו לדחות את ערעורו של אל-חרוף, קבע שופט בית המשפט המחוזי שצו הביניים המונע את גירושו יהיה בתוקף עד החמישי במאי. ב-16 באפריל הגישה עורכת דינו של אל-חרוף, עדי לוסטיגמן, בקשה לרשות ערעור בפני בית המשפט העליון, בתוספת לבקשה לסעד זמני שימנע את גירושו עד להחלטה בעניינו. אולם במשרד הפנים לא לא חשבו שעליהם להמתין להחלטה בעליון, וביום ראשון בערב הודיעו לאל-חרוף שהוא יגורש למחרת, בחמישי במאי, המועד שנקב בית המשפט המחוזי. משרד הפנים לא מסר הודעה לעורכת דינו על ההחלטה לגרשו.

ברגע שנודע לעו"ד לוסטיגמן על הכוונה לגרש את אל-חרוף, היא פנתה בדחיפות לבית המשפט העליון, וזה הורה למדינה להגיב תוך שעה וחצי על הטענות. המדינה ביקשה להאריך את המועד לתגובתה עד ל-14 במאי והתחייבה שלא לגרש אל-חרוף עד להכרעה בבקשתו לסעד זמני.

מקורות ירדניים אומרים שאין להם כוונה להכניס לירדן את אל-חרוף, גם אם יובא אל הגבול. אל-חרוף מול אשתו ובתו בעת הדיון בבית המשפט

מקורות ירדניים אומרים שאין להם כוונה להכניס לירדן את אל-חרוף, גם אם יובא אל הגבול. אל-חרוף מול אשתו ובתו בעת הדיון בבית המשפט

"המקרה ממחיש את היעדר הרסן של רשות האוכלוסין", אומרת לוסטיגמן, המייצגת את אל-חרוף מטעם "המוקד להגנת הפרט". "נמנע ניסיון מחטף של המדינה וניסיון לפגוע בהליך השיפוטי בבית המשפט העליון". לוסטיגמן הוסיפה שכלל לא ברור אם אפשר בכלל לגרש את אל-חרוף. "למיטב ידיעתינו, המהלך לא תואם עם ירדן וסביר שניסיון גירוש היה נכשל. עם זאת, עצם הניסיון לקחת אדם למדינה שלא שלו ולהניח אותו שם כסרח עודף הוא  לא רק  בלתי חוקי על פי הדין הישראלי והבינלאומי, אלא גם לא מוסרי".

בדיון בבית המשפט המחוזי הודה משרד הפנים שאל-חרוף איננו אזרח ירדני, אלא רק מחזיק במסמך נסיעה ירדני. אולם עו"ד לוסטיגמן מבהירה שמדובר במסמך המאפשר לפלסטינים בגדה ובמזרח ירושלים לנסוע למדינות ערביות, אבל לא מדובר באזרחות, תושבות או אפילו במסמך המאפשר שהייה קבועה במדינה.

"זה (המסמך א.ז) מאפשר על פניו הרחקה, אבל הדבר נבחן", אמרה בדיון נציגת משרד הפנים. "אני לא אומרת במאה אחוז שאפשר להרחיק, אנחנו בודקים אותו כל הזמן מול גורמי העברה. זו בעיה של המשיב, הוא נמצא במשמורת כי הוא לא יוצא בעצמו מיוזמתו". הטענה כאילו אל-חרוף יכול "לבחור" לעזוב למקום אחר – מקוממת. גם אם היה רוצה לעזוב את משפחתו ואת ביתו בעשרים השנים האחרונות, אל-חרוף לא מחזיק בשום אזרחות או תושבות אחרת, ולכן פשוט לא יכול להגר מרצונו למקום אחר. יצוין כי השופט בבית המשפט המחוזי קבע שגם אם משרד הפנים לא יכיר במעמדו של אל-חרוף, לא ניתן להחזיק אותו לנצח בכלא, ויש לגרשו או למצוא חלופה אחרת.

גורמים הבקיאים במקרה של אל חרוף סיפרו ל"שיחה מקומית", שגורמים ירדנים רשמיים הבהירו כי בשום מקרה הם לא יסכימו להכניס את אל-חרוף לירדן, אם ייעשה ניסיון להביאו למעבר הגבול.

פוסטר מהקמפיין לשחרורו של אל-חרוף

במהלך ההליכים בעניינו, הציגו במשרד הפנים מידע חסוי של השב״כ, לפיו אל-חרוף נמצא בקשר עם ארגוני טרור, למרות שהוא מעולם לא הועמד לדין, נעצר או אף נחקר בחשד בנוגע לעבירות אלה. לפי משרד הפנים, המידע הביטחוני החסוי הוא הגורם המכריע המונע את הסדרת מעמדו של אל-חרוף. אולם כאשר נעשה ניסיון לטעון שבמסגרת עבודתו כעיתונאי הוא עשוי להיות  בקשר עם אנשים המוגדרים כ"גורמי טרור", במשרד הפנים אומרים שהוא מגורש בגלל שהוא שוהה לא כחוק בישראל. ארגוני עיתונאים בינלאומיים מוכרים פרסמו הודעות תמיכה באל חרוף הקוראות לשחרורו.

במצב הבלתי אפשרי הזה, אל-חרוף לא יכול להסדיר את מעמדו בגלל הטענות שהוא "קשור לגורמי טרור", אבל לא יכול להתמודד מול הטענות האלה משום שהן נשארו חסויות. "אם יש חשדות, שיגישו כתב אישום",  אומרת ג׳סיקה מונטל, מנכ״לית "המוקד להגנת הפרט".

בתשובה לשאלה מדוע משרד הפנים ניסה לגרש את אל-חרוף בזמן שהיה ידוע שמתנהל בעניינו הליך בבית המשפט העליוןו, נמסר מהמשרד כי "המושג 'ניסיון לגרש' הוא מושג שאינו מתחשב בחוק. כאשר המדינה מבקשת להרחיק זר מגבולותיה, משמעה שיש סיבה, בדרך כלל שוהה בלתי חוקי. ההרחקה תמיד נעשית למדינת המוצא של האדם ובתיאום איתה. עתירה תלויה ועומדת אינה מהווה חסם להרחקה, כל עוד לא קיים צו מניעה".

שווה להתעכב לרגע על התגובה, המדגימה את כל ההתנהלות מול אל חרוף. האמירה כי ההרחקה היא תמיד למדינת המוצא ובהסכמה חושפת את העובדה הפשוטה, שגם במשרד הפנים מבינים, גם אם לא מודים בכך, שאין לאן לגרש אל אל חרוף, שכן אין לו מדינת מוצא, הוא מעולם לא חי בירדן ואת אלג׳ריה עזב גיל 12 ללא כל מסמך. האמירה שעתירה שהוגשה לא מונעת גירוש מטרידה במיוחד, שכן היא מלמדת שבמשרד הפנים סבורים שאין להם צורך להמתין להכרעת בית המשפט העליון..

במצב שבו נתון אל-חרוף, הוא עשוי למצוא את עצמו עוד חודשים ארוכים במעצר. חבריו ומשפחתו מקווים שבית המשפט העליון יאפשר לו לקבל סוף סוף את המעמד המגיע לו כבן לאב ירושלמי וגם בתור נשוי לאישה ירושלמית ואב לילדה ירושלמית. "אנחנו מקווים שבית המשפט העליון יעצור את הפגיעה הפוליטית בחופש הביטוי ובזכויות היסוד של מוסטפא ומשפחתו הענפה הירושלמית ויאפשר לו לחזור לחיות בביתו עם משפחתו, ובפרט עם אשתו ובתו הקטנה תושבות ישראל", מסכמת עו״ד לוסטיגמן.

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf