newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנערה מוטלת פצועה על הארץ, והם מקללים ומייחלים למותה

כן, היא פלסטינית, כן היא גם דקרה קלות חייל. ואז ירו בה כשהיא בורחת, וליוו את גסיסתה בקללות כשהיא שרועה מדממת על הרצפה. "שתמות" הטיחו לעברה. והיא אכן מתה. עוד אחת ממעל ל-20 ילדות, נערות ונשים פלסטיניות שנורו למוות בשנה וחצי האחרונות לאחר שתקפו או נחשדו בתקיפה

מאת:

סרטון וידאו מתעד נערה פלסטינית שרועה על הקרקע כשהיא פצועה קשה מירי של חיילים, לאחר שדקרה אחד מהם ופצעה אותו קל וניסתה לדקור שני. המקרה אירע ביום חמישי האחרון בכניסה להתנחלות מבוא דותן. הנערה החלה לברוח לאחר שדקרה חייל, ונורתה על ידי חיילים שרדפו אחריה לאחר שכבר ברחה מהמקום.

בסרטון, שמסתובב ברשת בימים האחרונים, נראית הנערה, כמעט ילדה, נוף אנפיעאת תושבת הכפר יעבד שליד ג'נין, כשהיא מדממת ומתפתלת מכאבים על הרצפה בעוד מסביבה עומדים חיילים ואדם חמוש בלבוש אזרחי, ככל הנראה מתנחל, ולעברה מוטחות קללות: "כוסאמא שלה שתמות, בת אלף… שרמוטה, זונה, תמותי, תסבלי, יא קחבה".

החיילים בזמן הזה חגים סביבה כמו פורפרות, ואינם מגישים לה כל עזרה ראשונית בסיסית. אף אחד מהם לא חושב לשלוף את התחבושת האישית שלו, להוציא מים. אם מישהו לרגע חושב שזה כי הם מפחדים ממטען חבלה, שיתבונן בסרטון, במרחק ובנונשלנטיות בה מסתובבים החיילים, באדישות הכמעט חגיגית. הנערה מתה מאוחר מפצעיה בבית החולים הלל יפה בחדרה, והגשימה בכך את משאלת-דרישת המקלל.

תרומות

אין אלא לתהות האם גם המקרה של הנערה הזאת מצטרף לאותם מקרים רבים של צעירים, בעיקר צעירות פלסטיניות, שהגיעו למחסומים בשנים האחרונות ונפנפו ב"כלי חד" (נוף ככל הנראה השתמשה במברג), חלקם אפילו דקרו, כשהם יודעים שזו הדרך המהירה והבטוחה ביותר למות מבלי לקחת את חייהם בעצמם. תופעה המוכרת בשם "התאבדות באמצעות שוטר". תחקיר של אליק מאור שפורסם בשבוע שעבר באתר מגפון מעלה כי תוך שנה וחצי ירו למוות שוטרים, מאבטחים אזרחיים, אזרחים וחיילים ב-23 ילדות, נערות ונשים פלסטיניות שתקפו או שנחשדו בתקיפה. נוף היא ככל הנראה האשה-ילדה ה-24.

ומי ישאל הכיצד עדיין לא למדו חיילינו האמיצים כיצד "לנטרל" תוקפת, ילדה חלושה עם סכין, בלי שהדבר יסתיים במוות? מה קרה לקרב מגע – ההמצאה הישראלית המפוארת שאנחנו משווקים לצבאות העולם בהצלחה? אולי במקום לירות על מנת להרוג יצליחו ללמד את חיילינו לכוון וגם להצליח לפגוע ברגליים, אם כבר ממש חייבים לירות? אולי איזו מכה עם קת הרובה? טייזר? משהו?

כבר מעל שנתיים מאז פרצה אינתיפאדת היחידים, ומה שברור הוא שמקצועיות של חיילים ושוטרים – אין. ההוראות היחידות שחלחלו ליחידות המבצעות בשטח הן רוח המפקדים שנשבו מתחילתה – של ליברמן, וארדן ונתניהו וחבריהם – לירות על מנת להרוג.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "ביום חמישי חדרה מחבלת ליישוב מבוא דותן וביצעה פיגוע דקירה במהלכו נפצע חייל צה״ל, על כן בוצע ירי לעברה על מנת להסיר את האיום כלפי הנדקר וכלפי נוספים, אזרחים וחיילים שנכחו במרחב. מתחקיר ראשוני של האירוע עולה כי הטענות לפיהן, מואשמים החיילים בצילום הזירה וקריאות גנאי אינן נכונות. הסרטון צולם על ידי אזרח שנכח במקום והקללות שנשמעו בסרטון לא נאמרו על ידי החיילים, כפי שנטען בכתבה. זמן קצר לאחר פיגוע הדקירה הגיעו למקום מפקדים וצוותי רפואה צבאיים שבודדו את הזירה והעניקו למחבלת טיפול רפואי ראשוני לאחריו פונתה על ידי מד"א לבית חולים".

> צפו: מכתבי האסירים שמירי רגב לא רוצה שתראו

חמישים שנים יותר מידי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf