newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בג"צ יקבע: האם מדיניות הנשק של ארדן מסוכנת לנשים

במשך שנים, ממשלות ישראל צמצמו את כמות הנשק בחברה האזרחית. גלעד ארדן הפך את המדיניות הזו. בעתירה לבג"צ טוענים ארגוני נשים: כשזה נוגע לסכנת חיים, אין הבדל לנשק מורשה לנשק לא מורשה

מאת:

בסתירה מוחלטת להצהרות המחויבות שלה להיאבק ברצח נשים, ממשלת ישראל מנהלת היום מסע של חימוש אזרחי המוני. השר לביטחון פנים הפך מדיניות של עשרות שנים, והיום הממשלה מפיצה כלי ירייה בהיקף חסר תקדים בקרב  האוכלוסייה האזרחית. כתוצאה האיום המרחף על עשרות אלפי נשים ומשפחות מחריף, שכן הממשלה מעודדת בפועל עלייה ברצח נשים.

מול צעדים אלה יזמה קואליציית "האקדח על שולחן המטבח" עתירה לבג"צ, ששותפים בה 10 ארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית. אנחנו תובעות לבטל את "התבחינים" החדשים שהנהיג השר לביטחון פנים בסוף אוגוסט השנה לזכאות לרישיון נשק וכן לבטל את ההרשאה הגורפת מטעם השר לשאת נשק אבטחה מחוץ למקום ולזמן העבודה. השופט הורה למדינה להשיב עד ה-31 לחודש זה, בעוד שבועיים בדיוק.

ביטחון פנים הוא קודם כל ביטחון בסביבה המידית של כל אחת ואחד. לא במקרה הוא מובחן מביטחון לאומי או מביטחון מפני "אויב מבחוץ". לא במקרה מופקדים על כל תחום שר נפרד וכוחות ביטחון שונים.

בחברה שבה אלימות כלפי נשים היא נורמה מתמשכת, שבה אשה זקוקה לכוחות-על כדי להפר שתיקה ולהתלונן על הטרדה, פגיעה או אונס, בחברה שבה כמחצית הנרצחות התלוננו קודם והושבו ריקן, ביטחון פנים נבחן בביטחון של נשים. בלעדיו, אין ביטחון.

בית שמוחזק בו כלי ירייה הוא בית יותר מסוכן לנשים. הסיכוי לרצח אשה בבית שיש בו נשק חם גדול פי שלושה עד חמישה יחסית לבית שאין בו נשק כזה. נשק בבית ובמשפחה פוגע בנשים ובבני הבית יותר מאשר בתוקפים מבחוץ. ממצאים אלה ודומיהם חוזרים ועולים מזה שנים ממחקרים במדינות רבות. צוות בראשות חוקר מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק בחן בשנים האחרונות כ-3,500 מחקרים קיימים מרחבי העולם, ואחרי סינון מדעי קפדני קיבץ מהם מידע לגוף נתונים מקיף. התוצאות שהניבו הנתונים המקובצים היו ברורות: מספר מקרי הרצח גדול יותר בבתים עם נגישות לכלי ירייה. ברצח נשים, הגידול מובהק מאוד.

40% ממקרי הרצח בישראל בוצעו בכלי ירייה. ההפגנה בכיכר רבין נגד האלימות כלפי נשים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

40% ממקרי הרצח בישראל בוצעו בכלי ירייה. ההפגנה בכיכר רבין נגד האלימות כלפי נשים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נשים אמנם נרצחות באמצעים שונים ומגוונים, אבל כלי ירייה נפוצים וזמינים מקלים על המהלך האלים ומעלים את מספר מקרי המוות. נוכחותם בבית היא גורם מעודד תקיפה, שגם מגביר את חומרתן, כפי שהראתה לאחרונה חוקרת מאוניברסיטת קיימברידג'.

הסיכון המוכח בעצם נוכחותו של כלי ירייה הוא שהופך אותו לגורם מפתח. סילוק או מניעת כניסתו של כלי הירייה מהמרחב הם צעדי מניעה אפקטיביים. לכן, הגבלה וצמצום של תפוצת נשק הם מנגנון מניעה קריטי. באמצעים יחסית פשוטים ניתן למנוע רציחות של נשים ולצמצם אלימות נגד נשים, בפרט בתוך בתים ומשפחות, שהם הזירה העיקרית שבה מתרחשת אלימות כזאת.

 בהקשר של אלימות נגד נשים, אין כל משמעות להבחנה בין נשק מורשה לנשק בלתי מורשה או להבחנה בין בעל רישיון מיומן לבין מי שאינו כזה. הרצח של אנגווץ מלקמו וואסה בידי בעלה השוטר באמצע אוקטובר השנה מעיד, כמו מקרים קודמים רבים, כי גם אקדח מורשה בידי איש מקצוע מסוגל לשלול באחת את חייהם של אשה (או גבר) חפים מפשע. כפי שהדגשנו בעתירה, על פי נתונים של האו"ם 40% מכלל מקרי הרצח בישראל בוצעו באמצעות כלי ירייה, לעומת 28% בממוצע במדינות ה-OECD.

ההבחנות בין נשק מורשה ללא-מורשה נעדרות משמעות גם בהקשר נוסף. עיקר מקורותיו של הנשק הבלתי מורשה בישראל הם מאגרי נשק מורשה. הצבא על מחסניו וחייליו מהווה מקור מרכזי בישראל לנשק מהסוג הזה. אך גם כלי נשק פרטיים נמכרים לעבריינים או נגנבים וגם מחסני נשק אזרחיים מזינים את מאגר הנשק הלא-חוקי, שהוערך ב-2014 בכ-400 אלף. חימוש המוני של אזרחים צפוי להגדיל לא רק את כמות הנשק החוקי אלא גם את הנשק הלא חוקי.

אכיפת חוק מוטית, גזענית ובלתי שוויונית פוערת סדקים, שדרכם זורמים כלי ירייה מורשים, בעיקר לידי החברה הפלסטינית בישראל. למרות שממשלות קודמות פעלו לצמצם את אחזקת כלי הנשק, הן העלימו עין באופן עקבי מצבירת נשק בידי קבוצות כוח בחברה הערבית. כבר היום חשופים אזרחי ישראל הפלסטינים לרמות קיצוניות של אלימות חמושה, כשאחת מפניה הבולטות הוא רצח נשים.

כבר ב-1998, כפי שמדגישה העתירה, הכירו מוסדות המדינה בסיכון המיוחד שנשק חם מציב לנשים ולמשפחות. תת-ועדה לבחינת סוגיית רישוי הנשק מונתה במסגרת ועדה בכירה למניעת אלימות במשפחה. ההמלצות: החלת מדיניות של צמצום והגבלה של רישוי הנשק האזרחי וליתר דיוק המשך מדיניות הצמצום, שאומצה עוד קודם. על פי מדיניות הצמצום, רישיונות לכלי ירייה אושרו בכפוף לעילה המעידה על צורך בנשיאת כלי ירייה.

היום, שני עשורים אחר-כך, ביטחון פנים לחוד ומדיניות רישוי נשק לחוד. השר המופקד על כך מוביל היפוך מדיניות מרחיק-לכת. כבר אין צורך בעילה, מספיקה הכשרה צבאית מעט יותר מבסיסית, לא חשוב מתי ולא חשוב אם עשה – או לא עשה – שימוש בהכשרתו. כל "רובאי 07" זכאי להגיש בקשה לרישיון. המהלך הונהג ללא תשתית עובדתית רלבנטית ומנומק בקריאות "טרור, טרור", המתעלמות מנתוני שב"כ המצביעים על ירידה חדה ועקבית במספר האירועים שנופלים תחת הקטגוריה הזו. לא התקיים הליך התייעצות עם גורמי בריאות ורווחה המתנגדים נחרצות לשינוי המגמה. למרות שהונהג במעין מחטף, המהלך להרחבת מתן נשק לחברה האזרחית נמצא כבר בעיצומו והוא יפיץ עוד עשרות או מאות אלפי כלי ירייה בבתים, במשפחות, בשכונות, ברחובות.

במקום להדק את הפיקוח ולהרחיב את המרחבים הבטוחים, המשרד לביטחון פנים והמשטרה מפזרים אמצעי אלימות. "הרפורמה" של גלעד ארדן מציבה איום ממשי וישיר על חיי עשרות אלפים, ובפרט על חיי נשים.

רלה מזלי, מאשה לאשה מרכז פמיניסטי, היא מייסדת-שותפה ורכזת קואליציית האקדח על שולחן המטבח

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf