שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו

קיצור תולדות הסדרת הגזל

מאת |

למדינת ישראל יש היסטוריה מפוארת של הסדרת הגזל מהפלסטינים. מי שעקב אחרי היסטורית הנישול, לא ממש מזדעזע מחוק ההסדרה

אז חוק ההסדרה עבר בשעה טובה. מברוק לכנסת ישראל.

למען האמת, אני מתקשה להבין את הזעזוע הנדהם של ציונים טובים מאסכולת "היהודית והדמוקרטית" נוכח אישור החוק; בסך הכל הכנסת הוכיחה נאמנות למסורת ארוכה של גזל בחסות החוק של נכסי פלסטינים, היא לא באמת המציאה פה טריק שלא הכרנו היטב קודם.

המסורת הזו מתחילה, כמובן, ממש מראשית ימי המדינה, עם חוק נכסי נפקדים מ-1950, שבא "להסדיר" את הפקעת רכושם של הפלסטינים אשר מיום 29 בנובמבר 1947 ועד לסיום מצב החירום שהוכרז ב-48' (דבר שלא קרה עד היום) שהו באחת ממדינות ערב "או בכל חלק של ארץ ישראל שמחוץ לשטחי ישראל". משמעות הדבר היא שמדינת ישראל הכריזה כי בכל הנוגע לקרקעות ורכוש, ב-1948 נפתח דף חדש, נקי. אבל רגע, רק בכל הנוגע לרכושם של פלסטינים, מפני שיהודים יכולים עד היום לתבוע רכוש שהיה שייך להם לפני 48' ורשויות המדינה יותר מישמחו לפנות משם עבורם משפחות פלסטיניות, ראו בשיח' ג'ראח למשל.

>חוק ההסדרה הוא הנמלה על הפיל של מפעל הגזל של ההתנחלויות

פליטים פלסטינים מהכפר הפלסטיני ״ליפתא״ מנציחים את זכר הנכבה, בעוד יהודים צופים בהם (יותם רונן/אקטיבסטילס)

פליטים פלסטינים מהכפר הפלסטיני ״ליפתא״ מנציחים את זכר הנכבה, בעוד יהודים צופים בהם (יותם רונן/אקטיבסטילס)

הסדרת הגזל היא דרכה של הציונות

ב-1967 המצב מסתבך עוד יותר: עם סיפוח ירושלים המזרחית, הוחלו עליה בפועל גם כל חוקיה של מדינת ישראל, כולל חוק נכסי נפקדים. המשמעות היא שבעצם רכושם של כל תושביה הפלסטינים של העיר הפכו לנכסי נפקדים, כי בתקופה אליה מתייחס החוק הם היו תושבי מדינת אויב, קרי ירדן, ששלטה באותו הזמן על השטח. המצב הזה היה אבסורדי מדי אפילו בשביל התיאבון הגדול של ישראל, שהחריגה מהחוק הזה את אותם פלסטינים שבפרק הזמן המדובר שהו פיזית בשטח שלימים יסופח. אבל מה עם כל תושבי הגדה המערבית המתגוררים מחוץ לשטח המסופח אבל מחזיקים בו בנכסים? אה, פה לא עזרו עמדותיהם הנחרצות של כמה וכמה יועצים משפטיים שחזרו ואמרו שהחלת חוק נכסי נפקדים על אלה היא פסולה מן היסוד, והחל משנות השמונים החלו להשתמש בו באופן מסיבי כדי לנשל פלסטינים מרכושם ולהעביר אותו לידי מתנחלים נלהבים שעד היום מרימים בבתים האלה כוסית לזכרו של ברוך גולדשטיין בכל חג פורים.

כלומר מה שהיה לנו עד כה זה שישראל אומרת ככה: מה שהיה שייך ליהודים לפני 48' ועכשיו נמצא בשטח ישראל – שלנו. גם מה שהיה שייך לפלסטינים שגורשו או נמלטו מבתיהם ב-48' – שלנו. וגם מה ששייך לפלסטינים שמעולם לא עזבו את בתיהם אבל איתרע מזלם וסיפחנו את השטח עליו יושבים הנכסים והפך לחלק ממדינת ישראל – שלנו. וזה עוד בלי לומר מילה על הכרזת קרקעות כאדמות מדינה כדי לנשל פלסטינים בתוך ישראל, על התעלולים של קק"ל ועל הדרכים המניפולטיביות ל"רכישת" קרקעות בטרם הקמת המדינה. אז החוק שעבר אמש הוא בסך הכל הצעד המתבקש הבא: גם מה ששייך לפלסטינים שמעולם לא עזבו את בתיהם וגם לא סיפחנו בכלל את הקרקע עליה יושבים נכסים אלה והיא לא חלק מהמדינה – שלנו.
מי שלא עקב אחרי הפרקים הקודמים, שימשיך לגלגל עיניים בתדהמה ובזעזוע ולתלוש לעצמו שערות מהחרדה לגורלה של זאתי, "היהודית והדמוקרטית". מי שעקב, מבין שזאת היא דרכה היחידית של הציונות בישראל מראשית ימיה. זאת ואין בלתה.

>מהאנשים שהביאו לכם את המלחמה הנהדרת בעיראק; מלחמה נגד איראן

פעילה פוליטית, בעבר במסגרות כמו קואליציית נשים לשלום והקשת הדמוקרטית המזרחית, כיום חברת הנהלת בצלם. עוסקת בקווים שחוצים ומעצבים את זהותי כמזרחיה, אשת שמאל, אישה, מהגרת זמנית שחיה בתוך המהגרת הנצחית, ובדיאלוג המתמיד ביניהם. עוסקת בתרגום של שירה ופרוזה מפרסית, חולמת להעמיד אם לא את ארון הספרים הפרסי בעברית אז לפחות את המדף, כחלק מעשייה פוליטית במאבק נגד ההדחקה של תרבות המזרח לשולי השיח הישראלי.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

הניוזלטר השבועי של שיחה מקומית מביא את מיטב הכתבות והטורים שלנו עד המייל שלך. להרשמה לחצו כאן
silencej89sjf