המטרה של צעדת השיבה היא עסקה עם ישראל על הקלת המצור

ח'ליל שקאקי, חוקר דעת הקהל הפלסטיני, מעריך שאירועי צעדת השיבה בעזה קשורים קודם כל לחמאס. הטקטיקה של אי-אלימות נבחרה כדי להפעיל לחץ על ישראל להקל על המצור ולערער את הסטטוס קוו

א א א

ל"צעדת השיבה" בעזה יש פוטנציאל לשינוי האסטרטגיה הפלסטינית. אם חמאס יצליח לשמור על ההפגנות לא-אלימות ולהביא מאה אלף איש לגבול שיקראו לחופש ולהסרת המצור, זה יהיה סיוט לישראל ואתגר ממשי לסטטוס קוו הקיים.

זו ההערכה של ד"ר ח'ליל שקאקי, מנהל המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים, חוקר דעת הקהל הכי מוערך ברחוב הפלסטיני, בשיחה שקיימתי אתו במשרדו ברמאללה. שקאקי אומר שאם מספר ההרוגים הפלסטינים יגדל, יש חשש שההפגנות האלה יהפכו לכדור שלג שיביא לעימות חדש, אבל זה תסריט שגם ישראל וגם חמאס לא רוצות שיתרחש.

ד"ר ח'ליל שקאקי, מנהל המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים (פלאש 90)

ד"ר ח'ליל שקאקי, מנהל המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים (פלאש 90)

למרות שבאירועי "צעדת השיבה" יש השתתפות נרחבת של גם של אנשי פתח וארגונים אחרים, לשקאקי אין ספק שהאירועים קשורים קודם כל לחמאס. "חמאס מממן את האוטובוסים ואת האוהלים, אבל לא רוצה לקחת אחריות מלאה", מסביר שקאקי. חמאס גם לא רוצה רוצה שזה יהפוך למפגן כוח שלו. "חמאס רוצה השתתפות כמה שיותר גדולה, לכן אין דגלים של חמאס, רק דגלים פלסטיניים, זו הדרך היחידה להשיג פעולה משותפת של כל הפלגים בעזה", הוא אומר.

אי אלימות – אינטרס של חמאס

ההצלחה של "צעדת השיבה" מרשימה במיוחד, לדברי שקאקי, משום שזו לא פעם ראשונה שדיברו על מצעד כזה, "אבל בגדה זה נכשל, לא צבר מומנטום". בעזה זה הצליח למרות העוינות בין פתח לחמאס. להצלחה תרמו המצב הדרמטי בעזה וגם הכותרת של "זכות השיבה". "הנושא הזה מדבר ישירות אל 80 אחוז מתושבי הרצועה", מסביר שקאקי. הססמה הזו, אומר שקאקי, היא גם על-מפלגתית, מאחדת את כל הפלסטינים. ססמאות שהיו נוגעות רק להסרת המצור היו עשויות להיתפס כחלק מהמאבק הפנימי בין חמאס לפתח.

אבל למרות שהסרת המצור היא לא המטרה המוצהרת של של "מצעד השיבה", שקאקי אומר שזוהי המטרה המרכזית של המארגנים, וחמאס בראשם. "חמאס מבקש להדגיש את הייאוש בעזה, להסב את תשומת הלב אליו, להגיד לישראל: אנחנו לא יכולים לטפל בזה לבד, גם אתם אחראים". לשם כך נבחרה טקטיקה של אי-אלימות.

"אי-אלימות היא רצון אמיתי של חמאס", אומר שקאקי, "הם רוצים שיבואו הרבה אנשים, אבל הם לא רוצים להביא להידרדרות. לכן עשו בדיקות על אנשים שהם לא נושאים נשק, לכן ביקשו ממפגינים לא לזרוק אבנים ולא להתקרב יותר מדי לגדר בישראל. עשויים לחשוב שהמטרה היא להעביר אלפי אנשים את הגדר ולהשפיל את ישראל. אני לא חושב שזו הכוונה".

התרחיש הטוב ביותר מבחינת חמאס והמארגנים, אומר שקאקי, הוא שב-15 במאי, יום הנכבה, יעמוד ים של אנשים מול הגדר ויקרא שהוא רוצה חירות. המון אנשים ליד הגדר, הוא אומר, "תהיה השפלה לישראל". המטרה של חמאס איננה הציבור הישראלי. זה ברור מהבחירה בססמת "זכות השיבה" שמפחידה את הישראלים יותר מכל. "חמאס לא מבקש סימפטיה מהישראלים. הוא רוצה סימפטיה ותשומת לב מהפלסטינים בגדה, מהעולם הערבי, מהקהילה הבינלאומית".

הסיוט של ישראל הוא מאה אלף מפגינים לא חמושים שעומדים מול הגבול וקוראים לחופש. צעדת השיבה הראשונה בעזה, 30 במרץ 2018 (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

הסיוט של ישראל הוא מאה אלף מפגינים לא חמושים שעומדים מול הגבול וקוראים לחופש. צעדת השיבה הראשונה בעזה, 30 במרץ 2018 (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

זה לא אומר שחמאס לא מתעניין במה תעשה ישראל. להפך. הוא מכוון את המסר שלו כלפי האליטה הצבאית והפוליטית, טוען שקאקי. מצד אחד, האליטה הזו לא תרצה לראות עשרות אלפים ליד הגדר והרוגים אזרחים, כפי שקרה בשני ימי השישי האחרונים. מצד שני, ישראל חוששת מסיבוב צבאי נוסף בעזה. הרי ישראל עצמה השתתפה בוועידה של תרומות לעזה, ושר התחבורה ישראל כ"ץ מדבר על נמל בעיר.

לא סומכים על עבאס והפתח

התוצאה הכי טוב מבחינת המארגנים, אומר שקאקי, היא "דיל" עם ישראל על הקלת המצור. חמאס, כמו כל העזתים, רוצים שהמצור יוסר לגמרי, אבל הם ריאליים ומבינים שזה לא יקרה. אבל אם יתאפשר לתושבי עזה לנסוע לגדה ולשלוח לסחורות לגדה, והרעיון של נמל בעזה יישקל ברצינות, זו תהיה הצלחה גדולה, אומר שקאקי. האם ישראל תסכים? קשה לדעת. "המדיניות הנוכחית של ישראל מנוגדת לאינטרס של ישראל שבעזה לא יהיה פיצוץ", אומר שקאקי. "זו מדיניות טיפשית".

האם הבחירה של חמאס לעמוד בראש מאבק לא-אלים או להצטרף אליו מבשרת שינוי משמעותי בארגון? עוד מוקדם לדעת. השינויים באמנת חמאס לפני שנה מרמזים שזה אפשרי. "חמאס לא יוותר על הנשק שלו, כל עוד הסכסוך לא יסתיים", מסביר שקאקי, "אבל הוא לא אומר: אנחנו צריכים עכשיו מלחמה עם ישראל. הוא אומר: יש לנו זכות להתנגד". זה בא לידי ביטוי גם בשיחות על הפיוס הפלסטיני. חמאס מוכן למסור את השליטה האזרחית בעזה לפתח, אבל לא מוכן לפרק את הזרוע הצבאית כל עוד יש סכסוך עם ישראל. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לא מוכן להסדר הזה.

"צעדת השיבה", אומר שקאקי, מחזקת את הקשר בין עזה לגדה, אחרי נתק של שנים ארוכות. אבל כל עוד הפיצול בין חמאס לפתח נמשך, יהיה קשה לפלסטינים לנצל את ההזדמנות הזו לאחדות. שקאקי גם לא צופה "צעדות שיבה" דומות בגדה. גם משום שבגדה יש פחות פליטים, ובעיקר משום שחוסר האמון של הציבור בגדה בעבאס ובפתח הוא נמוך מאוד. "לפי הסקרים שלי, שלושה רבעים מהפלסטינים לא סומכים על עבאס והפתח", אומר שקאקי. "פתח מאבד הרבה מהפופולריות שלו, ויש הרבה ביקורת על הכוונות של פתח ועבאס כלפי עזה. התחושה היא שעבאס לא מתייצב לצד העזתים".

מספר המפגינים בינתיים נמוך ממה שציפו. מספר ההרוגים, גם ביום שישי שעבר וגם ביום שישי האחרון, נשאר גבוה. 31 הרוגים עד עכשיו. השאלה היא האם מספר ההרוגים הגבוה ירתיע מההמונים בעזה להתייצב ליד הגדר. במקרה כזה, חושש שקאקי, יייתכן שההפגנות יידלדלו לאט-לאט ותיתכן גם הידרדרות לאלימות ולשימוש בנשק חם, למרות שחמאס ממש לא רוצה בכך כרגע. זו עלולה להיות קטסטרופה לכולם.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

אנשי אום אל חיראן חתמו על הסכם הפשרה בכפייה, לא בהסכמה

בשבוע שעבר, תושבי הכפר הבלתי מוכר חתמו על הסכם עזיבה מרצון, לכאורה, כדי שהמדינה תוכל לישב על אדמתם יהודים. ועכשיו נשאלת השאלה, כיצד הסכם שמגיע אחרי חמש עשרה שנות התשה והתעמרות של המדינה, יכול באמת להיקרא "הסכם מרצון"?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf