הסרט "אחרייך" מאתגר את השיח הפלסטיני מהמקום הכי לא צפוי

דרך הטיפול העדין בסיפור המשפחתי יוצא הדופן שלה מצליחה הבמאית רנא אבו פריחה לפתוח לדיון שאלות של זהות, לאומיות ומגדר שהן בבחינת טאבו בחברה הפלסטינית השמרנית והמדירה

א א א

כותבת אורחת: רג'אא נאטור

הסרט "אחרייך" של הבמאית רנא אבו פריחה, בהפקתה של הקולנוענית אבתסאם מראע'נה, מתעד את חיי משפחת אבו פריחה הבדואית שבחרה לגור ביישוב היהודי עומר בנגב. הציר המרכזי של הסיפור מתעד את גסיסתה ממחלת הסרטן של אם המשפחה רודינה, ואת בקשתה להיקבר ביישוב היהודי עומר ולא ביישוב הבדואי תל-שבע אל מול סירוב המוסדות האחראיים בעומר להרשות לה להיקבר שם מפני שהיא ערביה.

מדובר ביצירה מצוינת הן מבחינת התוכן, התסריט, הצילום, ההפקה, ומעל לכל מבחינת הגישה הקולנועית האלטרנטיבית, שילוב של תיעוד-דרמה דרכו הסרט מצליח לעסוק בתכנים חברתיים מורכבים מאוד בלי להתמסר לעלילה ולהתרחשות בלבד. להפך; הכלים התיעודיים והדרמטיים מכוונים להתבוננות בדקויות ובהצטלבויותיו של הסיפור פנימה בתוך המשפחה, והחוצה במציאות החברתית-פוליטית שבה הוא מתרחש.

לרגעים הצופה ידמיין לעצמו שהסרט אכן קורה "פנימה" בלבד, משמע בסלון של משפחת אבו פריחה. אבל בגאוניות שהיא פרי עבודת הצילום וההפקה, הפנימה למעשה יוצא החוצה, חוצה גבולות  לאומיים-אתניים ופועל בשדות חברתיים-פוליטיים ואנושיים אחרים. המציאות נכנסת פנימה והופכת לשחקן מרכזי שמפעיל, מאתגר ומקשה על האינטימי, המשפחתי, שמגיב, נקרע ומתאחה שוב ושוב. המצלמה כמעט ולא יוצאת מהסלון במהלך הסרט, אבל התחושה היא שהסרט קורה ומתרחש בחוץ.

> אומץ ודעות קדומות: "לא פה, לא שם" הוא סרט לבוגרים בלבד

הסרט מציג גבריות שמאפשרת שיח אלטרנטיבי, גבריות בדיאלוג עם נשיות חזקה, גבריות שמתמודדת עם בחירות נשיות לא שגרתיות. (מתוך הסרט "אחרייך")

האמצע כמקום של דיאלוג

הסרט עוסק בסוגיות אישיות, חברתיות, פוליטיות, נשיות ואנושיות בצורה לא שגרתית ולא פלקטית. הוא מצליח מהסצנה הראשונה לחשוף באכזריות את הסיפור האישי, החברתי והפוליטי ולמקד את תשומת לבו של הצופה במתחים ובקונפליקטים הזהותיים הלאומיים, אבל גם במתחים הבין אישיים והמגדריים.

מה שהופך את הסרט ליצירה קולנועית חשבה הוא ההסתכלות הנדירה, המפוכחת והביקורתית על המציאות החברתית-פוליטית של החברה הפלסטינית מזווית פנימית ולא חיצונית, זרה, מתנשאת וסטראוטיפית. רנא מצליחה לספר את הסיפור האישי, האנושי, הנשי והחברתי של משפחתה ושל הרבה משפחות ערביות שבחרו לגור ביישובים יהודיים (שהם לא פה ולא שם חברתית) בלי שיפוטיות או התנשאות. להפך; היא מספרת את הסיפור מתוך התבוננות, דיאלוג, בדיקה והרבה אמפתיה.

אחת השאלות המרכזיות בהן עוסקת רנא בסרט היא מהו התוכן העכשווי של הערביות, הבדואיות, הנשיות, הגבריות, ולאן אנו כחברה ערבית-פלסטינית מתעתדים ללכת. דרך הסיפור האישי והמורכב של משפחתה היא מציפה ומעמתת את הצופים עם רבדים עמוקים של זהויות. רנא מעיזה לשאול  מהי ערביות היום? מה משמעות הבחירות שאנו עושים? איזה תהליכים חברתיים-פוליטיים עוברים עלינו? מה משמעות התנהלות חברתית הישרדותית? ובה בעת, הסרט לא מתיימר לייצג את הקולקטיב הערבי-פלסטיני שחי בישראל ולא טוען שהבחירות של משפחת אבו פריחה או משפחות ערביות אחרות הן הבחירות האידאליות והנכונות. להפך, אם יש יומרה כלשהי לסרט הרי היא להציג  את הקיים ולתת לגיטימציה לשיח סביבו בתוך החברה הפלסטינית עצמה, המדירה והמשתיקה.

צריך להודות: בשיח הפנים פלסטיני הפוליטי-לאומי, אין מקום לסיפורי "אמצע". לא רק מפני שגבולות השיח הזה מוגדרים ובלתי מתפשרים, אלא בעיקר מפני שהפלסטיניות כזהות הפכה להיות מאוד ספציפית ומדדיה – על פי רוב מפלגתיים-פוליטיים שטחיים – מוגדרים מראש. השיח הזהותי הפנים-פלסטיני אינו מסוגל להבין מה פוטנציאל התרומה החברתית–פוליטית והאנושית של סיפורי האמצע האלה לשיח הפלסטיני הדומיננטי, הלאומי והשטחי כיום. סיפור האמצע שרנא מביאה מצליח לחשוף מנעד רחב של מתחים זהותיים לאומיים ומגדריים, אבל הכוח שלו טמון ביכולתו לחשוף מתחים פנים פלסטיניים בין תת קבוצות ותת זהויות למיניהן: הבדואית, הפלאחית, הצפונית ועוד. יותר מזה, זו אחת היצירות הנדירות שמתעמתת ישירות עם משמעות הבחירה "להשתייך" לחברה היהודית-ישראלית, ועם האופן שבו אנו כפלסטינים מבינים את מקומנו בתוך היררכיית האי-שייכות והדיכוי. בסרטה רנא מעוררת ומציפה את הקונפליקטים האלה בלי שום יומרה או רצון ליישב אותם, רק לעורר סביבם שיח ער, מורכב ולא מתקרבן.

האלטרנטיבה כבר כאן

רנא מביאה לנו דמויות נשיות וגם גבריות ערביות-פלסטינית אלטרנטיביות שאינן רק מעוררות השראה אלא קיימות בפועל במציאות. אנחנו לא רק פוגשות נשים ערביות-פלסטיניות חזקות שנאבקות על קולן ותפקידן, אלא נשים שנאבקות על בחירות אישיות, נשיות, חברתיות ופוליטיות אלטרנטיביות. נשים שמאתגרות וסודקות את השיח החברתי-דתי שמגביל את הבחירות שלהן. נשים שמדברות על נשיות, זהות נשית, גבריות ערבית ובחירה נשית אלטרנטיבית עכשוויות מתוך סיפור האמצע. בסרט הזה לא תפגשו נשים פלסטיניות שמאבקן מתמצה בעישון סיגריות, שתיית בירה וביקור חטוף במועדוני לילה. אתם כן תפגשו נשים ושיח נשי ייחודי ששואל שאלות הרלוונטיות לו ודורש הנכחה של בחירות נשיות, אישיות וחברתיות שוות, בחירות שלא מוכתבות על-ידי שיח גברי משתיק ומדכא.

גם הגבריות שרנא שחושפת לנו במהלך הסרט היא גבריות ערבית-פלסטינית אחרת. גם היא אינה שטחית ומצומצמת לגבריות שמשתתפת בנטל עבודות הבית אך ממשיכה לפעול בשדה הגברי-נשי המוכר ובכך מגבילה את הבחירות הנשיות ומקעקעת תפקידים מגדריים מסורתיים. הסרט מציג גבריות שמאפשרת שיח אלטרנטיבי, גבריות בדיאלוג עם נשיות חזקה, גבריות שמתמודדת עם בחירות נשיות לא שגרתיות. הבשורות הטובות הן שיש שיח כזה, שיש נשיות וגבריות כזאת ויש שדות נשיים וגבריים אלטרנטיביים שמתרחשים עכשיו.

רג'אא נאטור היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית, כותבת בנושאי מגדר ופמיניזם בעולם הערבי.

> לילה בכפר בגדה: מה תכלית הענישה הקולקטיבית הזו?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הנהג מוחמד עבאסי מותקף על ידי נוסעים "נהג לא עולה לאוטובוס מבלי לדאוג לאמצעי להגנה עצמית" (צילום מסך)

הנהג מוחמד עבאסי מותקף על ידי נוסעים "נהג לא עולה לאוטובוס מבלי לדאוג לאמצעי להגנה עצמית" (צילום מסך)

נהגי אוטובוס בירושלים: "אתה יוצא לעבודה ולא יודע אם תחזור"

נהגי "אגד תעבורה" באזור ירושלים, רובם ערבים, נתונים לאלימות וגזענות מצד נוסעים. "זה ייגמר ברצח", הם חוששים. העדויות מצטברות וכך גם הנפגעים, אבל תלונות שהוגשו למשטרה נסגרו מחוסר עניין לציבור. משרד התחבורה: לא מכירים את התופעה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf