העבודה המאורגנת היא הדרך הטובה ביותר להגן על החרדים העובדים

מאת |

עם הגידול המרשים במספר העובדים החרדים המתאגדים בארגוני עובדים, מתחזקת גם הביקורת על התופעה בקרב הקהילה החרדית. נכון, המבנה הריכוזי של התארגנויות עובדים מפקיר לא פעם את המוחלשים ביותר, אבל אין כמו הפוליטיקה החרדית עצמה כדי להוכיח שהפתרון איננו בפירוק המסגרת, אלא דוקא בחיזוקה

בשנים האחרונות פונים אלפי עובדים חרדים לחיק העבודה המאורגנת, ומקימים ועדי עובדים במקומות עבודתם. הסנוניות הראשונות התאגדו דרך "כוח לעובדים" – מטפלות המשפחתונים, ארגון השוחטים ועוד, ובהמשך הצטרפה ההסתדרות, שאחר כמה התאגדויות עובדים מוצלחות יותר או פחות הקימה אגף חרדי מיוחד, ששם לו למטרה לאגד עוד ועוד עובדים במגזר.

על אף שלמעט המעסיקים, מתקבלת התופעה בברכה – אפילו על ידי רבנים, בתי דין ובד"צים – בשוליים נמתחת ביקורת על התופעה על ידי כותבים חרדים ליברלים, הרואים פסול בהצטרפות לארגוני עובדים.

הרהוטים שבין המבקרים טוענים כי ההסתדרות לא תמיד משרתת את העובדים, וכי בסופו של דבר כוחם של העובדים המאוגדים יהיה להם לרועץ. כדי להדגים זאת מעלים המבקרים דוגמאות מהעבר הרחוק והקרוב בהם שימש כוחה של ההסתדרות לדריסת העובדים שאינם חלק מהוועדים הגדולים, לעודד אפליה כלפי עובדים שאינם חברים בהסתדרות (וימי "הפנקס האדום") או שימוש בכוחה כארגון האזרחי החזק ביותר בישראל כדי להשפיע על המערכת הפוליטית באמצעים שנויים במחלוקת.

כוחה של ההסתדרות, טוענים המבקרים הליברלים, יכול להיות דורסני לא פחות משהוא מועיל – ובחירתם של העובדים החרדים המנוצלים לנהל את מאבקם דרכה עלול לפגוע בשוק החרדי המתעורר. על אף שאני לא שותף לביקורת, אין ספק שמול עינינו עומדת דוגמה חיה לטענתם שמספרת סיפור עצוב על יחידים רבים שהתאגדו על מנת לשפר את תנאיהם, ובסופו של דבר מצאו עצמם בני ערובה לטובת שכבת שמנת צרה של בעלי אינטרסים מקושרים: הקהילה החרדית ועסקניה.

> עשרות ארגוני חברה אזרחית הקימו גוף חדש להגנה על חופש הביטוי

החרדים הצעירים נכונים לאתגר מתוך אמונה עזה כי יצלחו אותו ובכך גם ישפרו את מצבם וגם יחרשו נתיבים חדשים של חרדיות ומצוינות דתית (אילוסטרציה: דוד כהן/פלאש90)

החרדים הצעירים נכונים לאתגר מתוך אמונה עזה כי יצלחו אותו ובכך גם ישפרו את מצבם וגם יחרשו נתיבים חדשים של חרדיות ומצוינות דתית (אילוסטרציה: דוד כהן/פלאש90)

מחיר הקהילתיות

במובנים רבים, הצלחת החרדים מול שאר הקבוצות בחברה הישראלית בארבעים השנים האחרונות היא סיפור של התאגדות מוצלחת. מגזר קטן הנעדר ממוקדי הכוח שהתאגד סביב נציגות פוליטית, רשתות חינוך, שכונות וערים, וסימן לו את המטרות שלפניו. על אף שהחרדים היו ועודם מיעוט זניח, ועל אף שכמה מהדרישות אותן הציבו עומדות בניגוד לקונצנזוס הישראלי, עמד להם כוחם כקבוצה על פני רבים והם הפכו לצלע שלטון מכריעה בישראל, ממליכי מלכים וממשלות. הרוב החילוני משתמש בתגובה בהפצת שנאה ובהדרה, אך אין ספק שהוא הפסיד את הקרב הזה.

האם החרדי הבודד הרוויח? לא בטוח. כפי שאנחנו יודעים היטב, בחסות הקהילתיות היעילה הזו שילמו ומשלמות מחיר החוליות החלשות בשרשרת המזון החרדית. הניהול הריכוזי של המגזר – כורח פוליטי – יצר מפלצות גזענות כלפי ספרדיות וספרדים, תרם לתרבות ההשתקה של הפגיעות והתקיפות המיניות, מדיר חוזרים בתשובה, מתעמר בחרדים מודרניים וחדשים ורודף פעילי השכלה ושילוב, זאת כמובן מבלי לדבר על האישה החרדית הנותרת מחוץ לחגיגה וממודרת ממוקדי הכוח. אפילו הבעיה אותה מבקשים העובדים המתאגדים לפתור באמצעות התאגדות, מקורה לרוב בשלטון המנהלים הברוטלי, שעושה בשכר העובדות והעובדים החרדים כבשלו, מנשל ועושק וסומך על קשר השתיקה, המתחייב מכוח הנאמנות המגזרית שכל חרדי התחנך לאורה.

הטיעון הזה נגד הקהילתיות החרדית הוא אינו בלתי נכון. יש לשים לב – הטענה הזו אינה נוגעת בשאלה האם התאגדות מעניקה כוח, אולי יותר מכל דבר אחר, אלא מצביעה על הצד "המקומבן" פחות. אם לא היו החרדים מתאגדים כקהילה בתוך החברה הישראלית אולי לא היה פטור מקיף מגיוס, עולם ישיבות שוקק וקצבאות ילדים נדיבות – אך גם לא הייתה מורה שמפחדת להתלונן במשרד החינוך על הלנת שכרה מפחד המנהל, שעלול בתגובה להעיף את ילדיה מהחיידר.

> תא ימני מחה, והאוניברסיטה העברית ביטלה כנס על אסירים פלסטינים

נשים חרדיות (אילוסטרציה: טלי מאייר / אקטיבסטילס)

ועוד לא דיברנו על האישה החרדית הנותרת מחוץ לחגיגה וממודרת ממוקדי הכוח. (אילוסטרציה: טלי מאייר / אקטיבסטילס)

פירוק הקהילה איננו הפתרון

לצד הטיעון האמור על צדדיה האפלים של הקהילתיות החרדית, מעלים מבקרים ליברלים רהוטים פחות את הטענה כי ארגוני עובדים מצליחים לצבור כוח רק בגלל החוקים המטיבים איתם, המעניקים הגנה לעובדים מתאגדים אך פוגעים באידיאל התיאורטי של השוק "החופשי". זו טענה המהולה בבורות – ההיסטוריה של ארגוני עובדים מראה כי עובדים מאוגדים מצליחים לייצר כוח גם ללא חוק לצדם ועל אף חוק נגדם, וכי השפעתם על חוקי העבודה רבה יותר מהשפעת חוקי העבודה עליהם. למעלה מכך, בישראל – אפילו אחרי ארבעים שנות שלטון ימין עוין לערכי תנועת העבודה והסוציאליזם – ההליכים שפגעו בכוחה של ההסתדרות יותר מכל היו ההפרטה ורפורמת הבריאות (שחוקק יו"ר הסתדרות לעתיד) – שני הליכים שאינם נוגעים באופן ישיר לנהלי ההתאגדות וההגנה על עובדים בחוק הישראלי. לגבי זה, הניסיון החרדי מוכיח בבירור כי את הכוח נוטלים המאוגדים בעזרת התאגדותם בלבד – שהרי אף חוק או חסד לאומים חילוני לא עמד להם למעט כוחם האלקטורלי. אין מה לעשות, מאה אנשים יחדיו חזקים יותר מאלף בודדים ומתוחכמים.

נותר איפה לדון בשאלת ההשחתה, הכוח שבשם אינטרסים ספציפיים דוחק לשוליים את החלשים יותר, ומותיר לא פעם קבוצת נהנים צרה על חשבון השאר. אם ניצמד למקרה החרדי, נוכל להמשיך ולשאול – האם הפתרון לאחיזת הצבת של שלטון המנהלים היא פירוק הקהילה החרדית למאות אלפי חרדים "בודדים"? האם העובדה שבמשך שלושים השנים האחרונות התגבשה קבוצה, משולי דור מהפכת שנות השמונים החרדית, שכובלת את המגזר בשלשלאות אינטרסים – היא סיבה לוותר על היתרון החרדי העצום בניהול קהילתי מאוחד וחד, המאופיין במצוינות פוליטית יוצאת דופן בישראל?

יהיו שיטענו שכן, שצריך לשפוך את התינוק עם המים, להטיל גרזן על הרעיון הכלל חרדי ולפרק את המגזר לבודדים, שיצאו להיאבק לבד על הישרדותם בחברה הישראלית המנוכרת; לבד במצוקת הדיור, בחיפוש העבודה, ברכישת ההשכלה או בשמירה על מוסד החינוך החרדי, הישיבה והסמינר. איש לאוהלו ישראל. זו איוולת המשולה למאבד ממונו בידיו – הכוח הקהילתי החרדי שהושג בדי עמל הוא אחת הערובות להישרדות הכלכלית והתרבותית של החרדים – בהחלט יש להיאבק על השליטה עליו, כפי שעושות קבוצות אופוזיציה אקטיביות דוגמת "הפלג הירושלמי" או תומכי אלי ישי, אך לא לוותר עליו.

מאבק נגד הפוליטיקה הישנה גם בארגוני העובדים וגם בפליטיקה החרדית

הדרך לפתרון הבעיות המגזריות של החרדים המתחדשים והצעירים עוברת דרך גיבוש קהילות או קבוצות המאוגדות סביב אינטרס, שייטלו חלק מהעוגה בה חולקים כעת אחרים, ויסלקו את הגורמים השליליים מהזירה הציבורית, ולא בהתכנסות יחידנית בבית, ובקינון וקינה על קיר הפייסבוק. הוויתור, מתוך הטראומה שיצרה הקהילתיות ההיא, הוא ניצחונם של אותם המבקשים להמשיך לנצל ולרמוס. אחרים אף יפליגו ויטענו כי הקהילתיות החרדית ההיא הייתה השלב הראשון, הסד, לקהילה החרדית החדשה המתהווה – אך כך או כך עדיפה נוכחותה מהיעדרה והמאבק עליה מאשר תבוסה עצלה מראש.

וכך גם בנוגע לארגוני העובדים. בעולם אליו נולדנו אין ממסד מושלם, וספק רב אם אי פעם יהיה. ארגונים, מפלגות ואפילו קהילות הם מוסדות שיעיל לקדם דרכם אינטרס – אף שהם לא מציגים אידיליה חברתית ומוסרית. עדיין. היכולת שלנו כבני אדם לקחת בהם חלק, להשתמש בכוחם על מנת לשפר את תנאי חיינו, מקפלת בתוכה אמנם גם את האחריות לפעילותם – אך גם את היכולת להשפיע. לבער את הבריונות, לסלק את המושחתים ולהעמיק את השוויון והסולידריות בפועל.

המאבק על דרכה של הסתדרות העובדים מתנהל כל הזמן. לצד הדרישות לדמוקרטיה, מנהלים חברי הסתדרות ונציגי עובדים מלחמה להגברת השוויון בין הוועדים החזקים והחלשים, לחיסול הנורמה הפסולה של דור א' וב', להגברת המעורבות שלה בסוגיות של צדק חברתי וחלוקתי וסיום הכיבוש, הדגשת המחויבות והאחריות לביעור העוני והאבטלה והגדלת חלקם של נציגי העובדים בקרב מקבלי ההחלטות. אלו מאבקים שרושמים הצלחות לצד כישלונות מדי יום והם טיבה של פעילות פוליטית נגד הצדדים האגרסיביים של הכוח, זאת מבלי לוותר עליו.

שיתוף פעולה עם תאגידים עסקיים, עם חברות ועם עמותות אינו זר לחרדים המבקשים לשפר את תנאיהם האישיים. על אף האתגרים הערכיים האישיים שזה מציב בפני האדם הדתי והמאמין, החרדים הצעירים נכונים לאתגר הזה מתוך אמונה עזה כי יצלחו אותו ובכך גם ישפרו את מצבם וגם יחרשו נתיבים חדשים של חרדיות ומצוינות דתית. אין ספק שבאופן דומה הם יתייצבו מול הפוליטיקה החרדית הישנה וארגוני העובדים בישראל, בבואם להתמודד עם האתגר החברתי הגדול מכולם: היכולת לחבור יחד, למרות ההבדלים התהומיים, למען אינטרס משותף.

> המתנחלים צריכים לשלוח פרחים לשופטי בג"צ לדורותיהם

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אלי ביתאן מתל אביב, כותב ועובד בתקשורת החרדית, בין השאר כותב בעיתון "בקהילה" ועורך לשעבר של אתר "בחדרי חרדים". עורך שותף באתר שיחה מקומית.

גדלתי בבית שמש ובירושלים, את השכלתי רכשתי בבית ספר יסודי של ש״ס, בישיבה קטנה ליטאית בירושלים, ובישיבת פוניבז׳ בבני ברק.

כשהגעתי לתל אביב הבנתי פתאום, שאף במיעוט החילוני הישראלי החותר לשוויון, הופכים ההבדלים הערכיים בין החרדים לחילונים לסיבה שבשמה אפשר להדיר, להפלות ולהתנכל לחרדים. זה קומם אותי.

אני כאן גם כדי לספר לכם על זה.

לעמוד הכותב
נושאים קשורים
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf