כשמפלגת העבודה הופכת לליברמן

גשם הלייקים שמקבלים ח"כים כמו בר או שמולי בכל פעם שהם תוקפים את השמאל כנראה מעורר תיאבון, ופתאום מפלגת העבודה נשמעת כמו ליברמן. אבל הסחרור הימני שעובר על העבודה לא יהפוך אותה לפחות שמאלנית בעיני הציבור, והופך את הריצה של מרצ אחריה למאכזבת במיוחד

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: תום כהן

לפני כשנה נסעה משלחת ח”כים וביניהם חיליק בר ותמר זנדברג לבקר את יו”ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. כמה ימים קודם לכן התרחש פיגוע והימין החל ללחוץ לבטל את הביקור. אבל ח"כ בר, שנשא בתואר "ראש שדולת שתי המדינות בכנסת", לא נבהל. מבחינתו, ציוני כמוהו, סרן במילואים, הוא חסין בפני כל האשמה שיטיחו בו.

הח"כים נסעו, הצטלמו, נפגשו עם יו"ר הרשות והעבירו הודעות לעיתונים. אך בר לא צפה את כוחה של מכונת התעמולה של הימין. כמה שעות לאחר הביקור עמותות המתנחלים החלו לעבוד: רכשו מודעות בעיתונים וקראו לחיליק מעודד טרור. עמוד הפייסבוק שלו הופצץ בתגובות נאצה, טורי דעה הפכו אותו לחנין זועבי ואפילו כמה מאנשי מפלגת העבודה החלו להרגיש שלא בנוח ותקפו אותו.

בר סוחב את הצלקות מהביקור הזה עד היום. הוא למד את הלקח. מאז הוא מעדיף לעמוד בצד של התוקפים ולא של המותקפים. בשנה החולפת הוא הצטרף לימין בקמפיין נגד ההכרה הסמלית במדינה פלסטין, ובשבוע שעבר הוא הוביל את ההשתלחות במליאה בחברת הכנסת זנדברג. המהפך הושלם. עכשיו אף אחד כבר לא יזהה אותם כחלק מאותו מחנה.

> כנס שלום עכשיו: איך נשארים מנותקים מהציבור גם כשמדברים על חיבור

מזכ"ל מפלגת העבודה ויו"ר שדולת שתי המדינות בכנסת, ח"כ חיליק בר (ויקימדיה / CC BY SA 3.0)

למד את הלקח וחתך ימינה. ח"כ חיליק בר. (ויקימדיה / CC BY SA 3.0)

פעם בשנה, פחות או יותר, עובר על מפלגת העבודה שינוי אסטרטגי שכזה. היום הם אנשי המחאה החברתית, מחר הם טרכטנברג. היום הם תומכים בסיום הכיבוש, מחר הם מצטרפים לימין בתחזוקת החטיבה להתיישבות והתנחלות, או בכל מיני חוקים לדיכוי הטרור שנועדו לתחזק בכח את מה שאי אפשר לתחזק.

הציבור לא קונה את זה, כמובן. האם מישהו באמת מאמין שבוז'י הרצוג, שהיה מוכן לוותר על מקומו לציפי לבני ורדף במערכת הבחירות אחרי מצביעי מרצ, יהפוך למנהיג קשוח שמבקר מימין את ההסכם עם איראן וחושב שאין פרטנר? אבל גשם הלייקים שמקבלים חברי כנסת כמו בר או איציק שמולי בכל פעם שהם תוקפים את השמאל כנראה עושה את שלו. התיאבון מתעורר, ופתאום מפלגת העבודה נשמעת כמו ליברמן: דורשים מאחמד טיבי להודות להם שהוא בחיים, עוקצים את מרצ והרשימה המשותפת בוועדות, קוראים לחברת כנסת ממרצ "חנין זועבי" ומצטרפים ליוזמה לזרוק את זועבי (האמיתית) מהכנסת.

האם הם מבינים שבהצטרפות להתקפה של השמאל הם מערערים קודם כל את הלגיטימיות שלהם עצמם? שהם הורסים את המותג שמזוהה קודם כל איתם?

בעבודה משוכנעים שהם יכולים באורח פלא לברוח מהקישור לשמאל. במקום להאמין שהשמאל ינצח, הם רוצים לקרוא לעצמם מרכז ולחזור לשלטון בתרגילי קופירייטרים (עם איזו קואליציה בדיוק?). כאילו שהציבור הישראלי עד כדי כך מטומטם, ששינוי השם של מפלגה ישכנע אותו לנהור בהמוניו אליה. את השיטה הזו, של להתרחק מכל מה שמריח פייסנות מדינית או חתירה לשלום, ניסו בעשור האחרון גם אהוד ברק ושלי יחימוביץ. התוצאות היו הרות אסון, לא רק לעבודה אלא לכל השמאל הישראלי. החתירה למרכז הצפוף והמעומעם תחסל גם את הרצוג.

אם חברי הכנסת בר ושמולי מתבאסים להיות מזוהים עם השמאל, הם נמצאים במפלגה הלא נכונה. העבודה אמנם הפנתה עורף לעולם הערכים של השמאל בשנים האחרונות, אבל היא תמשיך להיות מזוהה איתו בציבור. גם הפעם, התוצאה של ההתקפות שלהם תהיה היחלשות כללית של המחנה, ושום דבר אחר.

אובדן הדרך של העבודה הוא גם מסר חשוב למפלגתי, מרצ. הבחירות האחרונות היו קשות למרצ, וברור לכולנו שהגיע הזמן לרפורמה פנימית ושינוי. אבל הסחרור הימני שעובר על מפלגת העבודה (שקשור כמובן גם לפריימריז המתקרבים) מבהיר שיש עדיין צורך בשמאל אמיתי, עקבי ואידיאולוגי, שלא מתבייש מהמותג ולא מחביא את הערכים שלו.

זה יהיה אסון אם הטראומה של הבחירות האחרונות תוביל את מרצ למהלך שעתיד לסגור את המפלגה. מפלגת העבודה היא שותפה חשובה, יש בה אנשים ראויים, אבל היא לעולם לא תחליף את מרצ. הריצה אחריה, דווקא כשהיא מערערת על זכות הקיום והלגיטימיות שלנו, מאכזבת במיוחד.

תום כהן הוא פעיל פוליטי וחבר ועידת מרצ. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מוטפיה, סבתה של חברת הקונגרס האמריקאית רשידה טליב, בביתה בכפר בית עור אל-פוקא (צילום: פלאש90)

מוטפיה, סבתה של חברת הקונגרס האמריקאית רשידה טליב, בביתה בכפר בית עור אל-פוקא (צילום: פלאש90)

משפחתה של טליב בגדה המערבית: "ציפינו שהכיבוש יאסור עליה להגיע"

בני המשפחה כבר חשבו על הכיבוד, קנו קישוטים והכינו הצהרות. סבתה בת ה-85 ציפתה לקטוף עמה תאנים מהעץ. אך דודה של טליב באסם אמר: "לא הופתענו מההחלטה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf